כן, יש לנו אלופה חדשה, ולהיסטוריה יש את הדרך שלה. הרבה שנים חלפו מאז המגרש ברחוב שטראוס, עד לארנה החדש.
הרבה כוכבים היו בירושלים ב-19 השנים האחרונות של גביע המדינה ההיסטורי: גורדון, שפר, שפע, פפי. הם הביאו שני גביעים וגביע יול"ב, אמש הושגה המטרה, אמש קבעה ההנהלה החדשה בראשות אורי אלון: "אנחנו כאן כי מגיע לנו". ואכן מגיע. שאפו.
לקבוצה הזו יש אופי והיא יודעת להיחלץ ממשברים, כמו במהלך הליגה, כמו במחצית הראשונה אמש. אילת כבר הוליכה ביתרון 11 נקודות, אבל נבהלה מעצמה.
שני איבודי כדור (משישה ברבע); שתי החטאות מתחת לסל; עבירה שלישית של אוסברי שלא היתה; הגנת ברזל בצבע (אפשרה רק 10 נק' לאילת ברבע השלישי) – וירושלים במהלך 2:20 בתוך שש דקות מפתיחת הרבע השלישי. וכל זאת ללא נקודה של הקפטן יותם הלפרין, שידוע כאחד שנמס בלחץ.
עכשיו ירושלים פנויה להתרכז במטרה הבאה: הצלחה ביורוקאפ, חצי גמר לפחות, שתביא אותה לארץ המובטחת של אורי אלון – רישיון ביורוליג. זה החלום שלו, וזה יהיה חלום מאוד יקר, כי סגל הקבוצה הנוכחי לא מתאים כדי להגיע לשמונה הגדולות. אם וכאשר, יידרש פוזמק עמוק מאוד.
אבל עד אז אפשר לחגוג בכיכר ספרא, ומגיע למועדון הזה לחגוג. הם עדיין לא מכבי תל אביב, אבל הם בדרך הנכונה, רק שהבעלים ינשמו עמוק. ההויה-פראנויה הצהובה לא אוהבת אדום מנצח משום סוג, בתוך העיר או מחוצה לה. ההיערכות צפויה להיות בהתאם.
מה דעתך על הכתבה?