מה נשתנה בהפועל ירושלים, או: האם צירופו של איליי הולמן הוא שהפך את החבורה המדוכאת של לפני חודשיים לקבוצה שדורסת את הליגה?
לא ממש. למעשה, האדומים גדולים על הליגה הישראלית בכמה מספרים כבר שנתיים. תסריט העונה הנוכחית הוא חזרה מדויקת (עד עכשיו) על זה של עונת אשתקד. הוא כולל פתיחה מצוינת, משבר אמצע עונה, החופף מבחינת לוח הזמנים לכשלונות בזירה האירופאית ולהתגברות הלחץ (שאיתו אף פעם לא התמודדו היטב בבירה), וסיבוב שלישי במהלכו דורסת הקבוצה את יריבותיה כשהיא משייטת להנאתה נטולת מתחים.
קבוצה שיכולה להעלות מהספסל שני גבוהים כמו הולמן ודאנקן – צמד בלתי ניתן לעצירה במונחים מקומיים, ונהנית משחקנים בעלי רמת אינטליגנציית משחק שלא דומה בכלל לזו של שחקני שאר הקבוצות, צריכה להיראות בדיוק כמו שנראית הפועל ירושלים בסיבוב השלישי. איליי הולמן בהחלט הוסיף מימד נוסף למשחקה של האלופה: מימד של משחק פנים שכל כך היה חסר לה באירופה, אבל הוא רק החתיכה האחרונה (והחשובה) בפאזל.
לנוכח חולשת היריבות (ובעיקר לנוכח עונת הבלהות של מכבי), אין כרגע להפועל ירושלים מאץ' אפ מקומי רציני – לא ברמת הסגל, לא ברמת האימון ולא ברמת הניהול.
איליי הולמן, לא רק הוא (דני מרון)
מה נשתנה בהפועל ת"א, או: האם נייט רובינסון הוא שהפך את המועמדת לירידה לקבוצה אותה חוששות כולן לפגוש בפלייאוף?
ממש לא. צירופו של ה"סלב" אמנם הפיח רוח חיים במועדון המדוכא משנתיים מאוד לא מוצלחות, אבל הקדנציה הקצרה של הרכז באדום לא תיזכר בינתיים בזכות הישגיו הספורטיביים. מעבר למשחק וחצי טובים שלו, היא תיזכר בעיקר בזכות התנהגות שכונתית, הרבה בלאגן וראיון בלתי נשכח אחד.
את השיפור הגדול בתקופה האחרונה (4 ניצחונות בחמשת המשחקים האחרונים) השיגה הקבוצה בעיקר בזכות צמד הישראלים שלה: רביב לימונד (מעל ל-20 נקודות בממוצע למשחק באותם ארבעה ניצחונות), שנראה שוב, לאחר הפסקה של שנתיים, כישראלי היעיל בליגה, ומתן נאור, שהפך מבור התקפי לקלעי שלשות יציב שממשיך לייצר כתמיד הגנה יוצאת מן הכלל.
ואם גם אדון רובינסון יתעשת, יפסיק להתעסק בשטויות ויתחיל להתרכז בכדורסל שבהחלט יש לו, תוכל הפועל ת"א לתת פייט של ממש לכל קבוצה (מלבד הפועל ירושלים) גם בפלייאוף.
רובינסון עם סימונס. רווח או הפסד (אלן שיבר, מנהלת הליגה)
מה נשתנה במאבק על תואר מאמן העונה, או: האם רמי הדר כבר אינו המועמד המוביל?
עד לאחרונה נראה רמי הדר כמוביל בפער עצום על מתחריו. טורים שלמים של סופרלטיבים נכתבו אודות ההגנה הקבוצתית הנפלאה של מכבי חיפה שלו, שהפכה למרענן הרשמי של הליגה ואפילו למועמדת רצינית לתואר. אבל היכולת של הירוקים בתקופה האחרונה (שכוללת שני הפסדי בית רצופים, להרצליה ונהריה), מעוררת מספר תהיות.
האם משחקנים בעלי אופי וממושמעים כל כך כפי שיש להדר לא ניתן לייצר קבוצה שמשחקת התקפה ברמה גבוהה יותר? האם לא הגיע הזמן שלחיפה תציג יכולת סבירה גם בדקות בהן גרגורי וארגס זוכה למנוחה? ומה לגבי תפקודה של הקבוצה בדקות ההכרעה? חמישה הפסדים במשחקים שנגררו להארכות ולא מעט קריסות במשחקים צמודים הם נתונים בעייתיים מאוד לקבוצה ולמאמן שלה.
רמי הדר בהחלט עושה עבודה טובה העונה והקבוצה שלו נראית מאומנת בהרבה ממרבית יריבותיה, אבל הבעיות אותן ציינתי, בעיקר אם יחזרו על עצמן גם ברגע ההכרעה של העונה, עשויות להעביר את תואר מאמן העונה לידיו של מאמן אחר.
לאלה של אריק אלפסי, למשל. המאמן שהפך את נהריה ממועמדת לירידה למועמדת רצינית לפיינל פור, המאמן שכמעט לא ניתן לגבור על קבוצתו במשחק צמוד, והמאמן שניצח תוך פחות משבוע את מכבי ת"א ומכבי חיפה ללא הזר הבכיר שלו והישראלי הבכיר שלו, שסובלים מפציעות.
רמי הדר, כבר לא לבד במירוץ (דני מרון)
מה נשתנה במאזן הכוחות בתחתית, או: מה יכריע את מאבק הירידה?
ייתכן מאוד שפציעתו של אלאנדו טאקר היא שתכריע את הכף. קרית גת היא קבוצת התחתית ששיחקה את הכדורסל הטוב ביותר בתקופה האחרונה, אך ללא הזר היעיל שלה היא תתקשה מאוד להשיג ניצחונות עד תום העונה.
גם להפועל חולון זר פצוע, אבל יש לה את שחקן העונה וויל קלייבורן, את הקהל ואת הרוח הקבוצתית, שיעזרו לה כנראה לצלוח את העונה הקשה שעברה על המועדון. לנס ציונה נותר משחק מול אשדוד חסרת העניין והמוטיבציה, ויש לה גם יתרון במאזן המשחקים הפנימי מול קרית גת.
כרגע נראה אפוא שמצבה של קרית גת הוא הקשה ביותר, וייתכן מאוד שהעולה החדשה תחזור לליגה הלאומית לאחר שנה אחת בלבד בליגת העל.
מאיר טפירו, מי יישאר בליגה? (עדי אבישי)
מה דעתך על הכתבה?