כבר לא באנקרים
המאצ'אפים המשמעותיים ביותר במשחק הגמר העתידי (במידה ולא יפלו הפתעות בדרך) בין האלופה ומחזיקת הגביע צפויים להיות בעמדות הפורוורדים. הפועל ירושלים מציבה בעמדות אלה את דונטה סמית' וליאור אליהו, שני השחקנים החשובים ביותר שלה, לא רק מבחינה סטטיסטית אלא מהיותם היוצרים והמניעים של ההתקפה האדומה המצוינת. מולם אמורה מכבי ת"א להציב את שני השחקנים שנחשבו עד לאמצע העונה שעברה למניות בטוחות, דווין סמית' ובראיין רנדל. אלא שבנקודת הזמן הנוכחית, קשה מאוד לכנות את הצמד הנהדר של הצהובים באנקרים.
סמית' המתאושש מהפציעה המי-יודע-כמה שלו נראה מאז חזרתו לפרקט כצל של עצמו, ואת המשחק האחרון מול מכבי ראשל"צ סיים עם 4 נקודות וקושי של ממש להסתדר מול האתלטיות של שון דוסון בצד ההגנתי. רנדל המתקאמבק מפציעה גם הוא סיים עם אותה כמות נקודות ולא פחות סימני שאלה גם לגבי כשירותו הגופנית והמנטלית. נכון שמדובר עדיין בשני השחקנים החכמים והמנוסים ביותר בסגל של טבק, ואי אפשר לשכוח שסמית' סידר למכבי זכייה בגביע המדינה ממש לא מזמן, אבל כושרם הנוכחי בהחלט מדאיג מבחינת הצהובים.
הכושר שלו מדאיג את הצהובים. רנדל (דני מרון)
סביר להניח שאת החודש וחצי שנותרו עד לאותו משחק סיום העונה ינצלו השניים להסרת חלודה ולחזרה הדרגתית לכושר, אך הנחה לא פחות סבירה היא שלפחות אחד מהם עלול להיפצע פעם נוספת באותו פרק זמן. דבר אחד בטוח – סמית' ורנדל הם מהשחקנים האיכותיים, האינטלגנטים והאהובים ביותר שלבשו צהוב בשנים האחרונות, אך למכבי ת"א פשוט אסור להמשיך ולהסתמך עליהם כברגים מרכזיים גם בעונה הבאה. צעדים בכיוון כבר נעשים (ע"ע ווימס ומילר), ובכדי לנסות ולצלוח בשלום את העונה הנוכחית צריכה מכבי להמשיך ולהשתמש באופציית דווין סמית' בעמדה ארבע.
תמרור אזהרה לאדומים
גם את משחקה האחרון מול הכתומים מראשון ניצחה מכבי ת"א בזכות המעבר להרכב עם ארבעה נמוכים ברבע האחרון. ממש כמו בניצחון על הרצליה בתחילת השבוע התקשתה מכבי לברוח ליריבתה כל עוד שיחקה בהרכבים שכללו שני גבוהים חסרי יכולת קליעה, שתוקעים את המשחק המסודר ומתקשים לייצר נקודות משמעותיות בצבע. אך מרגע שחזר טבק לאופציית הסמול בול, עם סמית' או פניני כפאוור פורוורדים המרווחים משמעותית את המשחק, החלה קבוצתו לרוץ, להשיג נקודות קלות במעבר וגמרה את הסיפור במהירות.
סביר מאוד שהמאמן הקרואטי ישתמש באותה אופציה התקפית גם במשחקים הבאים (גם כאמור לנוכח יכולתו הבינונית ומטה של רנדל), ויש להניח שאת הנחיתות ההגנתית של אותו הרכב הוא ינסה למצמם בעזרת שימוש בהגנות אזוריות, כפי שעשה לפרקים מול ראשון. הנחות אלו צריכות לזרז את חיפושיהם של אנשי הפועל ירושלים אחרי גארד נוסף שיחזק את הקו האחורי. בסגל של דני פרנקו נמצא כרגע רק קלעי טבעי אחד (הלפרין), מה שעלול לפגוע בה במשחק לחוץ על כל הקופה מול הגנה אזורית מתואמת.
אלון ופרנקו, יצרפו עוד גארד? (דני מרון)
הרוח הישראלית
תחתית ליגת העל רותחת כפי שלא רתחה שנים, כשחמישה מחזורים לסיום לא נותרה אף קבוצה עם מאזן ניצחונות חד ספרתי. מה שעשוי להכריע את זהות היורדת בסופו של דבר הוא כושרם של השחקנים הישראלים המובילים של קבוצות התחתית. אמש הכריעו אלה של נס ציונה, טל דן ויובל נעימי, את המשחק הקריטי מול קריית גת כשצברו 27 נקודות משותפות מול ה-6 בלבד שקלעו טפירו, טישמן ודאגלס האורחים (כששני הראשונים מסיימים ללא נקודה ועם 0 מ-12 מהשדה).
הישראלים של הפועל חולון קלעו אמנם מנה מכובדת של 37 נקודות במשחק מול אילת, אך יהיו חייבים לתרום בצורה משמעותית אף יותר, בעיקר בצד ההגנתי, משום שקבוצתם משחקת למעשה עם שני זרים בלבד. משחקי תחתית צמודים ועצבניים מוכרעים בדרך כלל על ידי השחקנים הקשוחים והמנוסים, ולתפקודם של טפירו, יזרעאלי ונעימי באותם משחקים תהיה חשיבות עצומה. מי שנקלעה בעקבות ההפסד להפועל תל אביב לסכנה ברורה ומידית היא מכבי אשדוד. ללא ישראלי מוביל יציב ועם גישה איומה של הזרים (כשמהלך החלפתו של גאלדנס בהומאן נראה כמועמד לטעות השנה) צפויה הקבוצה של צביקה שרף להיאבק בתחתית עד מחזור הסיום, כשהמאמן עצמו עלול למצוא את עצמו בקרוב משתייך לקטגוריית המאמנים עליהם אדבר בפסקה הבאה.
צביקה שרף. אשדוד נקלעה לסכנה ברורה ומיידית (אודי ציטיאט)
מפטרים סדרתיים
בראייה הצרה של הדברים ניתן להתווכח על פיטוריו של שרון דרוקר. המצדדים במהלך יציינו את 13 הפסדיה של קבוצתו ב-18 משחקי הליגה האחרונים, והמתנגדים לו ידגישו את ההישג המכובד מאוד בזירה האירופית ואת מכלול ההצלחות היחסי בשנה וחצי האחרונות. ייתכן גם שכנוהג במקומותינו יצליח השינוי מאחורי הקווים לפחות בטווח הזמן הקצר ויסייע לראשון לשפר עמדות לקראת הפלייאוף.
אבל בראיה קצת יותר רחבה משאיר המהלך טעם רע. בליגה בה מחצית מהקבוצות כבר הספיקו לפטר את המאמן שהתחיל איתן את העונה, ושבה מעמד המאמן מדרדר מדי עונה, חשוב לזכור כמה עובדות. לא ניתן לצפות לקבוצות בעלות אופי, דרך ואסטרטגיה לטווח ארוך מצד אחד ולפטר מאמנים בסיטונות מצד שני. אי אפשר גם לבכות השכם וערב על השחיקה במעמד המאמן מצד אחד ולעמוד בתור להחלפת דרוקר מצד שני.
מהלך שמשאיר טעם רע. דרוקר (אודי ציטיאט)
מה דעתך על הכתבה?