הצטרפותו של אמארה סטודמאייר להפועל ירושלים ולליגה המקומית יוצרת התרגשות גדולה בקרב חובבי הכדורסל בארץ, כזו שמזכירה מאוד את הגעתו של טום צ'יימברס להיכל יד אליהו לפני קרוב ל-21 שנים. אבל שני הכוכבים הללו אינם לבד. לא מעט שחקנים בעלי עבר מכובד עד מפואר בליגה הטובה בעולם ביקרו במחוזותינו, רובם הגדול לקראת הפנסיה הממשמשת ובאה.
לפניכם מצעד 10 שחקני ה-NBA הטובים ביותר ששיחקו בקבוצות ישראליות. הבהרה: אין מדובר בעשרת הזרים הטובים ביותר ששיחקו בישראל, ושחקנים שעשו קריירה נאה בארה"ב לאחר ביקורם בארץ הקודש גם כן אינם כלולים. מדובר אך ורק בשחקנים שהגיעו לכאן כשחקנים מוכחים בעלי שם, מה שלא בהכרח עזר להם להצליח גם כאן.
כמעט נכנס: אניס ווטלי
למרות ששהה בארץ תקופה קצרה ולמרות ששיחק בקבוצה קטנה (גבת), השאיר הרכז הגאוני רושם עצום על חובבי הכדורסל בארץ. ב-10 עונותיו בליגה הטובה בעולם הספיק ווטלי לשחק בלא פחות משבע קבוצות, כשבין השאר הוא משמש כשותפו לקו האחורי של רוקי בשם מייקל ג'ורדן. ממוצע הנקודות שלו שם (5.6 למשחק) אולי אינו מרשים, אבל ממוצע האסיסטים (4.6) בהחלט כן.
מקום עשירי: באק ג'ונסון
ה"פנתר הוורוד" שכיכב במדי הפועל ומכבי ת"א בשנות ה-90' נבחר כעשור מוקדם יותר במקום ה-20 בדראפט על ידי יוסטון. במדי הרוקטס בילה שש עונות מלאות, כשהטובה בהן הייתה עונת 90/91 אותה סיים עם ממוצע של 14.8 נקודות למשחק. לאחר עונה נוספת בוושינגטון עבר הפורוורד המשתחל לכל חור לאירופה, שם הייתה לו קריירה מרשימה לא פחות.
קריירה מרשימה באירופה. באק ג'ונסון (gettyimages)
מקום תשיעי: ג'ינו בנקס
מהשחקנים החכמים ביותר שדרכו על פרקט בישראל. הפאוור פורוורד/סנטר היעיל שהוביל את מכבי ראשון לציון לשתי עונות גדולות בתחילת שנות ה-90' הגיע לארץ שלוש שנים לאחר פרק ה-NBA בקריירה שלו. פרק מכובד מאוד שכלל שש עונות (במדי סן אנטוניו ושיקגו), ממוצע קריירה של 11.8 נקודות למשחק, ושיא קריירה של 44 נקודות שקלע על ראשם של מג'יק וקארים.
מקום שמיני: אלברט קינג
לנצח האח של ברנרד הגדול, אבל גם שחקן נהדר בזכות עצמו. לאחר קריירת תיכונים מפוארת (בסיומה נבחר לשחקן השנה, כשלמקום השני מגיע בחור בשם מג'יק ג'ונסון) ו-4 עונות מצוינות במכללת מרילנד, הגיע קינג לליגה של הגדולים וגם שם לא עשה בושות לשם משפחתו המחייב. את 9 העונות שלו בליגה (במרביתן עם ניו ג'רזי נטס) סיים עם ממוצעים של 12.1 נקודות ו-4.2 ריבאונדים למשחק, ומעט לאחריהן נחת מכל המקומות דווקא באולם הפחים, כשגם שם הוא מרשים מאוד, אם כי לתקופה קצרה.
מקום שביעי: נייט רובינסון
תצוגת ה-46 נקודות שקלע הגארד הפראי בארנה תיזכר במחוזותינו עוד שנים רבות (כמו גם כמה אירועים ביזאריים יותר להם היה אחראי בקדנציה שלו בהפועל ת"א). אבל בארה"ב הוא יזכר בין השאר בזכות היותו השחקן הראשון שזכה שלוש פעמים בתחרות ההטבעות של האול-סטאר, למרות שהוא מתנשא לגובה של בקושי 175 סנטימטרים, בזכות קריירת ה-NBA הנאה שכללה 11 נקודות בממוצע למשחק ב-11 עונות, וכן – גם שם בזכות לא מעט קטטות ומריבות.
אומרים שהיה פה שמח. רובינסון (דני מרון)
מקום שישי: ניל ווק
הטלת מטבע אכזרית הכריעה כי הבחירה הראשונה בדראפט 1969 תוענק למילווקי, ואילו השניה לפיניקס. הבאקס ניצלו את הזכיה כדי לבחור את לו אלסינדור, לימים קארים עבדול ג'אבר, ואילו הסאנס נאלצו להסתפק במי שכנראה לנצח יהיה התשובה לשאלת הטריוויה "מיהו בחירת הדראפט הגבוהה ביותר ששיחק בישראל".
ניל ווק, בדומה לקארים, היה כוכב קולג'ים ענק, אך קריירת ה-NBA שלו לא התרוממה לגבהים המצופים מבחירה גבוהה כל כך. הוא סיים את שבע העונות שלו בליגה עם ממוצעים נאים של 12.6 נקודות ו-7.7 ריבאונדים למשחק (כולל עונה אחת מצוינת עם פיניקס אותה סיים עם ממוצעים של 20 ו-12), וב-1978 הגיע להפועל רמת גן, סגניתה הנצחית של מכבי ת"א באותה תקופה. במשך שלוש עונות היו קרובים ווק וחבריו להדיח את מכבי הגדולה מהמקום הראשון, אך תמיד נכשלו ברגעים האחרונים. לעבדול ג'אבר זה בטח לא היה קורה..
מקום חמישי: סדריק סבאלוס
הגענו לגדולים באמת, והראשון שבהם הוא הסמול פורוורד הסופר אתלטי, שאמנם ממש לא הרשים בקדנציה הקצרצרה שלו במדי הפועל ת"א, אבל בליגה הטובה בעולם נמנה לתקופה על הטובים ביותר. את עונת 1992/3 למשל הוא סיים כבעל האחוזים הגבוהים ביותר מהשדה בליגה כולה, ובסיומה היה שותף עם פיניקס לאחת מסדרות הגמר הגדולות אי פעם מול שיקגו. עונה קודם לכן זכה בתחרות ההטבעות כשהוא מקנח עם הטבעה בעיניים מכוסות במטפחת, ובשנת 1995 אף נבחר למשחק האול-סטאר.
סבאלוס ותואר אלוף ההטבעות (gettyimages)
מקום רביעי: פרוויס שורט
איזה שחקן, איזו קלאסה, איזה צלף היה "איש הקשת". הפורוורד שכמעט וקטע את רצף האליפויות של מכבי ת"א בשנת 1992 הגיע להפועל ת"א לאחר קריירת NBA יוצאת מהכלל. הוא העמיד בין השאר ממוצע קריירה אדיר של 17.3 נקודות למשחק (למרות ששנים רבות שימש כשחקן שישי), עונה אחת (1984/5 עם גולדן סטייט) אותה סיים עם 25.5 נקודות למשחק, שיא קריירה של 59 נקודות ועוד שלל סטטיסטיקות מרשימות. מושא להערצה (נסתרת) אפילו לאוהדי מכבי.
קלע 59 נקודות במשחק NBA. שורט (gettyimages)
מקום שלישי: מייק מיצ'ל
איזו עונת כדורסל אדירה הייתה עונת 1991/2. עונה בה נכנע השחקן מהמקום הרביעי במצעד על ידי השחקן במקום השלישי, קלאסי ואלגנטי לא פחות ממנו, ובעל ממוצעים סטטיסטיים נפלאים אפילו יותר. למעלה מ-24 אלף נקודות צבר מיצ'ל בקריירת ה-NBA הגדולה שלו, במהלכה נבחר פעם אחת למשחק האול-סטאר ואף זכה להיות שחקן סן אנטוניו היחידי שקלע יותר נקודות בעונה מג'ורג' גרווין בכל השנים בהן שיחק האייסמן בקבוצה. מכבי ת"א, באחת ההחלטות האיומות בתולדותיה, בחרה לשחררו לאחר עונה אחת בלבד מפאת גילו המתקדם (36). מיצ'ל המשיך לאחר מכן לעוד שבע עונות מוצלחות באיטליה, למכבי זה עלה באובדן האליפות בעונה הבאה.
מהגדולים שדרכו כאן. מייק מיצ'ל (gettyimages)
מקום שני: טום צ'יימברס
כולנו (או לפחות הזקנים שביננו) זוכרים לו את ה-0 מ-14 נגד ברצלונה, ואת הפסק זמן הידוע לשמצה בגמר הגביע מול ירושלים, אבל העונה של צ'יימברס במכבי ת"א לא הייתה באמת רעה. היא הסתיימה עם אליפות קלה וממוצעים נאים של למעלה מ-17 נקודות ו-6 ריבאונדים למשחק. ב-NBA מדובר בכוכב לכל דבר ועניין. ארבע פעמים אול-סטאר, פעם אחת ה-MVP של אותו משחק כוכבים, פעם אחת בגמר הפלייאוף, 18.1 נקודות ממוצע קרייירה, יותר מ-20 אלף נקודות ואין-ספור שלשות והטבעות אדירות (שמעתם נכון). אז באמת אל תטרידו אותו עם הנתונים מול הקטלונים או עם הסל של עדי גורדון, מדובר באחד שנועד להיבחר להיכל התהילה.
מקום ראשון: אמארה סטודמאייר
הברכיים של שחקנה החדש של הפועל ירושלים אולי במצב עדין, אבל הרזומה שלו במצב פשוט מצוין. שש פעמים אול-סטאר, רוקי השנה ב-2003, פעם אחת בחמישית העונה ועוד ארבע פעמים בחמישיה השניה. נכון שלהרבה מהנקודות שלו, לפחות בשנותיו בפיניקס, היה אחראי אחד מגדולי הרכזים בכל הזמנים, אבל עם ממוצעי קריירה של 18.8 נקודות ו-7.5 ריבאונדים למשחק באמת שקשה להתווכח. השנים האחרונות היו הרבה פחות טובות, אבל פיאניג'אני וצוותו יסתפקו גם בניצוצות של של אותו מטביען אדיר של פעם. מישהו יודע אם סטיב נאש פנוי להובלות?
בירושלים לא יהיה לו את סטיב נאש (האתר הרשמי)
מה דעתך על הכתבה?