סוני ווימס יהיה קריטי עבור מכבי תל אביב

קיץ סוער למדי עובר על שתי הגדולות של הכדורסל הישראלי, או בעצם על הסגנית הראשונה והשניה של מכבי ראשל"צ. ממש לא מפתיע שבעקבות המאורעות הקשים עד קטסטרופליים של העונה הקודמת עורכים קברניטי מכבי תל אביב והפועל ירושלים חריש עמוק בקבוצותיהם. ברור שאחרי היכולות שגילו האדומים במסגרת האירופית, והצהובים בכל מסגרת אפשרית, אין מה לדבר על המשכיות ויציבות, וניתן גם לומר שחלק מהמינויים וההחתמות שביצעו השתיים מרשימים. יחד עם זאת, אפשר גם להצביע על לא מעט ליקויים וחוסרים מהותיים בסגלים בשלב זה של הקיץ. ליקויים שבמידה ולא יתוקנו עלולים לעלות לקבוצות המתחדשות ביוקר רב.

מכבי ת"א: החשיבות של ווימס, המשימה של אדלשטיין

מכבי ת"א החלה במהפכה המי יודע כמה (והנדרשת בהחלט במקרה זה) בסגל שלה כבר בשלהי העונה הקודמת עם שלוש החתמות מרשימות (סוני ווימס, קווינסי מילר ומאיק צירבס), המשיכה עם ההחלפה המתבקשת של הצוות המקצועי ואז נדמה שנתקעה קצת. מחזיקת הגביע אמנם צירפה לאחרונה שני כלים התקפיים חשובים בדמותם של די ג'יי סילי וג'ו אלכסנדר (שהתגלה כיהודי), אך היא עדיין חסרה שחקנים בכמה עמדות מפתח. 

בגזרת הגארדים דרוש בדחיפות שחקן יוצר וספק נקודות נוסף. סילי הוא כרגע השחקן הבודד בעמדה 2 בסגל (דגן יבזורי נמצא כרגע "על המדף" ותהיה זו טעות לדעתי לשחררו). אין ספק שמדובר בקלעי כשרוני, אבל גם בבחור חסר ניסיון ביורוליג שעלול לסבול גם מקשיי הקליטה שחווים מרבית שחקני העונה הראשונה במכבי. רצוי גם שלאותו גארד נוסף שיגיע יהיו יכולות הולכת כדור, לאור מצבו הרפואי הלא יציב של יוגב אוחיון ושיטת המשחק של ארז אדלשטיין שמאוד אוהב לשחק עם שני מוליכי כדור לפחות. 

שחקן מוכשר, אבל חסר ניסיון. סילי (gettyimages)

גם גזרת הגבוהים ממנה נפלטו לאחרונה כל כושלי אשתקד חייבת לקבל חיזוק משמעותי. עד לאחרונה היה נדמה שהנחוץ ביותר הוא פאוור פורוורד חזק, שיכול לשחק גם כסנטר וייצר יחד עם צירבס (ושגב כגיבוי נוסף) קו פנים אימתני. אבל פציעתו החמורה של קווינסי מילר טרפה את הקלפים. כעת חייב הצוות המקצועי לאתר 4 אתלטי ובעל יכולת קליעה מבחוץ, כשהצורך במציאת שחקן פנים קלאסי נוסף עדיין קיים כמובן. יהיה מאוד לא פשוט למצוא את אותם שחקנים, גם לנוכח השוק המטורף באירופה ומעבר לאוקיינוס בקיץ הנוכחי. 

מעבר לאותם חוסרים שיתמלאו במוקדם או במאוחר, ניתן לדעתי להצביע על שתי נקודות נוספות שיהיו קריטיות להצלחת הצהובים העונה. הראשונה היא כושרם של צמד הכוכבים בעמדה 3, או במילים אחרות – האם מכבי ת"א תקבל את דווין סמית' של עד אמצע עונת 2014/5, ואת סוני ווימס של צסק"א. בעוד שהסיכוי לכך שהתשובה לשאלת סמית' תהיה חיובית הינו קלוש, הרי שבמקרה של ווימס תמונת המצב שונה ואופטימית יותר. על הפורוורד המצוין אמנם עברה עונה לא פשוטה, עם מעט דקות משחק, פציעה בעייתית בשריר הארבע-ראשי וללא פעילות מאז סוף מרס, אך בגילו ועם ניסיונו אלו הן בעיות שאפשר להתמודד עימן. מכבי זקוקה לווימס במיטבו כמו אוויר לנשימה. הסגל הנוכחי של אדלשטיין כולל לא מעט שחקנים טובים עד טובים מאוד, אבל רק שחקן מצוין אחד במושגי הרמה הגבוהה של היורוליג. אמנם הצהרתו של ווימס שיהיה למכבי מה שלברון עבור קליבלנד תלושה מהמציאות (בעיקר לנוכח הסגנון השונה לחלוטין), אך עונה פחות מטובה מאוד מצידו תגרום לבעיות קשות עבור קבוצתו. 

הבחור מימין יהיה קריטי עבור מכבי (דני מרון)

הנקודה השניה קשורה לצוות המקצועי החדש של מכבי ת"א ולאסטרטגיה בה ינקוט בעונתו הראשונה בתפקיד. השלישיה הנבחרת (אדלשטיין, בכיר המאמנים הישראלים שבשוק, פלוס הדר וליובין, בחירת עוזרים מצוינת) טובה מאוד, אבל תימדד לא רק לפי הכדורסל שתיצור אלא גם על פי עמידתה בלחצים. מכבי מודל 2016/17 תתמודד ביורוליג האינטנסיבית ביותר אי פעם ותפסיד בה לא מעט משחקים. יכולתם של מאמניה, חסרי הניסיון במפעל, לנשום עמוק ולא לשקוע במערבולת הלחצים האדירה של המועדון הכי מלחיץ במזרח התיכון תהיה מכרעת להצלחה בטווח הארוך. קשה לראות את הקבוצה ההולכת ונבנית כרגע כמועמדת לפיינל פור של המפעל המתחדש, וגם העפלה לשלב 8 הגדולות נראית לא פשוטה. במידה שההנהלה תיתן למאמניה מרווח נשימה ותבין שמדובר בעונת הסתגלות (למאמנים ולשחקניהם) היא עשויה לקצור את הפירות עונה לאחר מכן. כל זאת כמובן בתנאי שבזירה המקומית תיראה מכבי שונה לחלוטין. 

המשימה המרכזית וברת ההשגה של מכבי ת"א העונה צריכה להיות החזרת האליפות וכוח ההרתעה שאבדו למועדון. מעניינת לא פחות היא גם השאלה מי לוקח כרגע את אותן ההחלטות המקצועיות החשובות עליהן דיברתי קודם לכן. האם אותם אנשים שהפליאו בבחירותיהם המוזרות בשנתיים האחרונות, או אדלשטין וצוותו? אפשר לספר עד מחר על כך שההחלטות נלקחות לאחר חשיבה משותפת, אך בסופו של דבר תמיד קיים האיש בעל המילה האחרונה והקובעת. בחירת השחקנים הנוספים לסגל תיתן תשובה חלקית לשאלה.

אז מי באמת קובע במכבי ת"א? אדלשטיין עם וויצ'יץ' (האתר הרשמי)

ירושלים: הליגה בחשיבות משנית, הגבוה שחסר

הפועל ירושלים פתחה גם היא את עונת המלפפונים בצורה מרשימה, עם החתמתו של סימונה פיאנג'יאני, מאמן צמרת אירופי לכל הדעות, אבל גם אחד שטרם רשם הצלחות כלשהן מחוץ לארץ המגף (ממנה יצא לגיחה יחידה, קצרצרה ולא מוצלחת במיוחד בטורקיה). הצבתו של מאמן נבחרת איטליה לשעבר בראש המערכת המקצועית, כמו גם מגמות נוספות בבנית הסגל, הם בבחינת הצהרה שהשנה הולכים האדומים בכל הכוח על אירופה, ויעשו הכל כדי להימנע מהנפילות של השנתיים הקודמות. 

בהמשך לאותה הצהרה יהיו חייבים בירושלים להתייחס לליגה הישראלית, לפחות בתחילתה, כאל מפעל משני בחשיבותו על מנת להגיע מוכנים בצורה טובה למשחקי אמצע השבוע. חשוב מכך – הפעם מוכרחה סגנית האלופה למצוא את האיש הגדול שלה כבר בקיץ. בשתי העונות האחרונות צורפו דיון תומפסון ואילי הולמן לסגל של פרנקו רק לאחר שהעונה האירופית כבר הסתיימה, והפעם, עם כל אותם קשיי שוק ידועים הסיפור חייב להשתנות. סנטר יעיל לצידו של טראוויס פיטרסון, "סטרץ'-פור" נהדר, עם אליהו, רוזפלט ושון ג'ונס כגיבוי יכול ליצור קו קדמי מצוין. 

טרם הוכיח את עצמו מחוץ לארץ המגף. פיאנג'יאני (דני מרון)

לעומת זאת, הקו האחורי הירושלמי נראה כרגע דליל יחסית. קרטיס ג'רלס וג'רום דייסון הם גארדים ברמה טובה, אבל לא כאלה שקרובים למלא את החלל שהותירו אחריהם אי ג'יי רולנד (ששחרורו מעט תמוה) ובעיקר דונטה סמית'. הפורוורד הדומיננטי ביותר בישראל בשנים האחרונות היה עבור ירושלים מוביל כדור, מוסר, ריבאונדר וגם האופציה הראשונה במשחק עם הגב לסל. יהיה קשה מאוד למצוא שחקן בעל כל אותן תכונות ובאותה רמה, והאדומים זקוקים לשני שחקנים בעמדה 3, אחד בעל יכולת קליעה גבוהה והשני בעל נוכחות פיזית מרשימה. 

הרבה עבודה עוד צפויה אם כן למאמני ומנהלי שתי הגדולות. אדלשטיין ופיאנג'יאני הצבעוניים לבטח ייצרו עבורנו הרבה אקשן ובידור, כעת נותר להמתין ולראות אם קבוצותיהם יצליחו גם לייצר כדורסל ברמה גבוהה.

איך ויתרו עליו? רולנד (דני מרון)