כך בדיוק הייתה צריכה להסתיים העונה הנוכחית של מכבי תל אביב. ניצחון בחצי הגמר ובעקבותיו אולי ניצחון נוסף ביום חמישי היו יוצרים רושם מוטעה לגבי העונה של הצהובים, אותה ניתן להגדיר במילה אחת – זוועתית.
המשחק אמש מול מכבי ראשל"צ היווה למעשה את תקציר העונה הצהובה כולה. התקציר כלל התייצבות לרגע המכריע של העונה עם שלושה זרים בלבד, מתוך בחירה ולנוכח יכולתם ה"מזהירה" של שחקני ה"חיזוק" לאורך העונה. הוא כלל גם יכולת התקפית מביכה של שחקני הפנים (18 נקודות משותפות לארבעת הגבוהים), כאשר נשאלת השאלה למי מכל הגבוהים שלבשו העונה צהוב יש יכולות התקפיות המתקרבות לאלו של דרל מונרו.
גם תפקודו של ז'אן טבק אמש דמה לתפקודו לאורך מרבית העונה – הכנה לקויה (ההגנה על ליונס) ללא שליפת שפנים טקטיים, תגובות איטיות עד לא קיימות למהלכים של היריבה (רייט על מקל) ורוטציה לא ברורה המציבה על המגרש הרכבים לא מתאימים.
טבק. תפקד כמו במרבית העונה, וזה לא היה טוב (ערן לוף)
הצהובים גם הציגו בפעם המי יודע כמה העונה כדורסל מאוד לא חכם (20 איבודי כדור לעומת 10 אסיסטים), התקפת חצי מגרש תקועה ומתפרצות מבורדקות. ולפינאלה – עוד מופע היחנקות, לאחר שהצליחו איכשהו לעלות ליתרון ארבע נקודות דקה וחצי לסיום, ולשמוט אותו בשלומיאליות יוצאת דופן.
מי שהפתיע לרעה היה גל מקל, שגילה יכולת סבירה מאז הצטרפותו לקבוצה וידוע ביכולות הגבוהות שהוא מגלה בדרך כלל במשחקים מכריעים. אמש נקלע הרכז ליום שחור, גם הודות למאמן היריבה שהציב מולו בחוכמה שחקן גבוה, ולמאמנו שלו שלא סיפק לו פתרונות, אך את מירב האשמה הוא בוודאי לוקח על עצמו. מכבי ת"א הפסידה אמש לקבוצה שהייתה רחוקה משיאה, בעיקר בכל הקשור למשחק ההתקפה שלה (3 מ-14 מעבר לקשת, 60 אחוזים מהעונשין), אבל הכדורסל של מכבי ראשל"צ אמש היה שמח יותר, חכם יותר ומאוזן יותר משל יריבתה.
נקלע ליום שחור. גל מקל (ערן לוף)
קרדיט גדול מגיע למאמן הכתומים, אריק שיבק (מהו הפרס למאמן שמדיח את מכבי פעמיים ברציפות בחצי גמר הפליאוף? אולי המפתחות לחדר המאמנים בהיכל ביד אליהו? כנראה שלא…). עצירת מקל, חילופים מתוזמנים, ניהול חכם של דקות ההכרעה – כולם מבית היוצר של המאמן שמוכיח שוב ושוב את יכולותיו הגבוהות ברגעי האמת.
יכולות גבוהות ברגע האמת. שיבק (ערן לוף)
לראשון המוכשרת יהיה לא מעט מה להגיד גם במשחק הגמר, אך בינתיים הסיפור הגדול הוא עדיין סיפורם של הצהובים. אם בעונה הקודמת עוד ניתן היה להתנחם בעלייה לשמונה הגדולות ביורוליג, ולתרץ את ההדחה מול אילת במכת פציעות חסרת תקדים, הרי שלהתרסקות העונה אין שום תירוץ הגיוני.
אם גם העונה הנוכחית, הגרועה בתולדות המועדון, לא תגרום לשינוי של ממש במועדון הפאר, אז כנראה שהמילה לשעבר תיצמד בקרוב לאותו כינוי שאפיין את מכבי ת"א בארבעים השנים האחרונות.
מהפכה נדרשת. מכבי ת"א בשניות הסיום של העונה (ערן לוף)
כמעט סנסציה על חשבון האלופה
כמה קרובים היינו לגמר פליאוף בין מכבי ראשל"צ להפועל אילת, לא מעט באדיבותה של הפועל ירושלים. זה התחיל מבחינת האדומים בעצלתיים (בעיקר בכל הקשור לסגירה לריבאונד), נמשך עם משכנות שאננים (וההרגשה שאין מה להתרגש ואו-טו-טו תבוא הבריחה) וכמעט שהסתיים עם הסיוט ברחוב אלם.
הפועל אילת, שבדומה לראשל"צ הפגינה כדורסל הרבה יותר אינטליגנטי מיריבתה, הייתה רחוקה עוד שחקן רוטציה אחד או עוד מהלך MONEY TIME קריטי מהישג ענק, למרות יום קליעה איום מעבר לקשת (5 מ-30).
זה כמעט הסתיים בסיוט עבור האדומים (ערן לוף)
למשחק מול ראשון העמוקה והאתלטית יותר מאילת תצטרך הפועל ירושלים לבוא בגישה שונה לחלוטין. התקפת חצי המגרש של הקבוצה נראית רע לאחרונה, ואת הגמר יצטרכו חניכיו של פרנקו לנצח דרך ההגנה. לשם כך הם יהיו חייבים כדברי המאמן "ללכלך את הידיים" ולא לצפות שיתרונות הכישרון והביתיות יעשו את שלהם. מכבי ראשון לציון, כפי שראינו בשבוע האחרון, כבר ממש לא מחלקת מתנות.
שלא יצפו למתנות מראשון לציון (ערן לוף)
מה דעתך על הכתבה?