ביום חמישי הפארסה הזו הגיעה לעוד שיא חדש. שרת הספורט, מירי רגב, חבולה ומקובעת בידה, התעקשה לחדור למרות שהגופות המיוזעים והכבדים סביבה – כל אורטופד היה ממליץ לה להתרחק ממקומות כאלה – לתוך ליבת הטקס, אבל היא עוד נמנעה, מאילוצים גופניים, להשתתף ממש בהנפה.
מי שעשה זאת היה לא פחות ולא יותר מאשר יו"ר מנהלת הליגה בכדורסל, שמואל פרנקל, שאמור היה להעניק את צלחת האליפות לקפטן הפועל ירושלים, יותם הלפרין, אבל סירב לשחרר את אחיזתו וצולם מכל הזוויות אוחז בצלחת בעוצמה, כשרגב נוגעת בה קלות והיא מונפת מאחורי הלפרין, שאוחז בה אך בקושי. פרנקל זכה באליפות הליגה אחרי עונה מתישה, צריך להבין אותו.
רק לפני כמה שבועות סירב יו"ר מנהלת הליגה בכדורגל, אורן חסון, לאפשר לשרה רגב להשתתף בטקס הענקת צלחת האליפות להפועל ב"ש, למרות תחינות של בעלי הפועל ב"ש, אלונה ברקת. משרד הספורט, במקום לשמור על פאסון, הוציא הודעה שבה ציין את הסירוב כ"אירוע חמור", לא פחות, והוסיף: "ההתנגדות של המנהלת ובראשה אורן חסון לאפשר לשרה רגב ליטול חלק בטקס הנפת צלחת האליפות לא מוסיפה כבוד למנהלת ולעומדים בראשה והיא בניגוד לדרך שבה פעלו ופועלים כל גופי הספורט האחרים".
מגיע להם לחגוג בלי נספחים או טפילים (ערן לוף)
ברור, גופי הספורט האחרים, למשל זה שעומד בראשו פרנקל, שוכח שיש להפריד ספורט מפוליטיקה ובעיקר עסקנים מספורטאים.
חסון נהג כשורה, אבל מי שאינו נוהג כשורה הם כל אלה שעדיין נותנים לכך יד: עסקנים, בעלים ובעיקר ספורטאים. אלה שמוכנים לקבל שיחה מביכה מנשיא המדינה או ראש ממשלה אחרי אירוע שבו קבוצה פרטית מגיעה להישג ספורטיבי, או מסכימים ששרים וראשי איגודים יניפו איתם פרסים שהם לא עשו מאמץ בשבילם – אלא "התאמצו" בנושאים אחרים ולמטרות אחרות. כל זה במקום, נאמר, שבהנפה ישתתפו שחקנים ותיקים או כאלה שמעולם לא הניפו כלום, ונקלעה לטובתם הזכות.
אם רגב נותנת חסותה לאירוע ספורט, אין זה אומר שזה האירוע שלה. מנהלות הליגה צריכות לארגן טקס, אבל לא להשתתף בו. וספורטאים צריכים לעמוד על זכותם לקבל את הפרס שלהם, בלי נלווים, נספחים או טפילים.
מה דעתך על הכתבה?