1. עד לפני מספר ימים נראה היה ששון דוסון עשוי לשחק בעונה הבאה בהפועל ירושלים, אך אחרי החתמת יוגב אוחיון ובר טימור, דווקא מכבי תל אביב היא המועמדת המובילה לקלוט את השחקן הכישרוני של מכבי ראשון לציון.
למרות הדיבורים, לדוסון עדיף לצאת לאירופה, להחליף אווירה אחרי שנה בינונית ומלאת פציעות ולחפש קבוצה ומאמן שיעבדו איתו על החולשות – קליעה, הגנה והבנת משחק. עונה או שתיים בקבוצה אירופית שמשחקת גם במפעל יבשתי כמו היורוקאפ או ליגת האלופות של פיב"א יכולות לסייע לגארד/פורוורד הישראלי לעשות את קפיצת המדרגה לה הוא מייחל ואולי להביא אותו סוף סוף ל-NBA.
במכבי ת"א (וגם בהפועל ירושלים) הוא יקבל הנחה בגלל הצורך בשחקנים ישראלים והנטייה של מרבית אנשי המקצוע בארץ לא להכביד על הצברים שלנו. באירופה לעומת זאת הוא יהיה חייב לשפר את כל האלמנטים הדרושים תיקון, אחרת הוא לא ישחק. ככה זה עובד.
קשה אומנם לעזוב את אזור הנוחות, אבל אם דוסון רוצה להפוך מכישרון לשחקן שממש את הפוטנציאל הוא צריך למצוא את הקבוצה המתאימה, באירופה.
2. אנשי הפועל ירושלים ואוהדיה חגגו את החתימה של בר טימור לשלוש שנים נוספות, ועל פניו בצדק. המשכיות זה תמיד טוב, בטח אם זה בא על חשבון מכבי ת"א ההמומה. בנוסף, הרכז הוא אחד השחקנים האהובים ביציע ובחדר ההלבשה.
למרות זאת, ככל לא בטוח שמבחינה מקצועית מדובר בהחלטה נכונה של אורי אלון, גיא הראל ושות'. ההישארות של טימור תגרום לאחד משני המצבים שיובאו להלן, ואף אחד מהם לא מבשר טובות:
א. קרטיס ג'רלס יוסט לעמדה 2 אותה יחלוק עם ג'רום דייסון ועמדת הרכז תהיה מאוישת על ידי אוחיון וטימור. מה שקרה השנה במכבי ת"א כששני הרכזים היו ישראלים כולם ראו. כדי להצליח באירופה (יורוליג או יורוקאפ) צריך שחקן ברמה גבוהה בעמדה 1 וכרגע אין אף שחקן ישראלי שעומד בהגדרה הזו. "ברור כשמש שגל מקל ויוגב אוחיון רחוקים מהרמה של שאר שחקני החמישייה וזה עלול לעלות למכבי תל אביב במחיר כבד מול הקבוצות מהרמה הגבוהה", נכתב בניתוח שעשה אתר "יורוהופס" בתחילת עונת 2016/17. אפילו הם לא ידעו כמה הם צדקו.
ב. ג'רלס ימשיך להיות הרכז המוביל וההשלכות של כך לא יהיו טובות. המעמסה בעמדת הסקנד גארד שוב תיפול על דייסון, טימור יהיה הרכז השלישי ויישאר מתוסכל וסגנון המשחק עשוי להיות דומה לזה של סימונה פיאניג'אני בעונה האחרונה. איטי, משעמם ובנוי על יכולות אישות. סגנון שגרר ביקורות רבות מצד הפרשנים ובעיקר תלונות מאוהדים רבים. לא בשביל זה הביאו את פוטיס קציקאריס.
דן שמיר. גם בליגה וגם באירופה (דני מרון)
3. העונה הקרובה יכולה להיות קרש קפיצה משמעותי מבחינתו של דן שמיר. אחרי שבשנה החולפת הוא רשם הצלחה ראשונה מאז חזר ממוסקבה, שם שימש עוזרו של אטורה מסינה הגדול בצסק"א, וגם עבר שינוי גדול בהתנהלות מול האוהדים והשחקנים עומד מולו אתגר גדול.
ידע אף פעם לא היה חסר לשמיר שעבד עם פיני גרשון, דייויד בלאט וכאמור גם עם מסינה. "לפטופ", קראו לו. העונה תהיה לו הזדמנות להוכיח שהוא יכול להוביל קבוצה להצלחה בליגה ובאירופה במקביל.
הפועל חולון תשחק העונה בליגת האלופות של פיב"א, מפעל ראוי ומכובד. אם שמיר יצליח לשחזר את ההצלחה בליגה מהעונה האחרונה וגם להוביל את קבוצתו לשלבים הגבוהים במפעל האירופי זה יראה שהוא עשה את ההתקדמות הנדרשת והוא יכול לאמן קבוצה ברמות הגבוהות. אם זה אכן יקרה הוא יהיה מועמד אמיתי למכבי ת"א, הפועל ירושלים או קבוצות אירופיות גדולות אחרות.
כדי לעמוד במשימה, הסגולים יצטרכו ללמוד מהטעויות מעונת 2012/13 אז שיחקו ביורוצ'אלנג' ללא סגל רחב ואיכותי ובשל כך נאבקו כל העונה בתחתית וכמובן סיימו את דרכם באירופה בשלב הטופ 16 עם מאזן של שישה הפסדים משישה משחקים. הנהלת הקבוצה תצטרך להעמיד סגל של לפחות עשרה שחקנים ראויים שיאפשרו לצוות המקצועי לתמרן בהצלחה עם שני משחקים בשבוע. בינתיים שמיר דאג לחזק את הצוות המקצועי, והעונה יעבדו לצדו שני עוזרים בכירים (עופר רון ויונתן אלון), כראוי לקבוצה ברמות הגבוהות.
שחקני העתודה. רק להישאר בדרג א' (עודד קרני, איגוד הכדורסל)
4. נבחרת העתודה תפתח בשבת את אליפות אירופה עד גיל 20 ואין לי ציפיות גבוהות. רק שיישארו בדרג א'. בסגל של עודד קטש יש שני שחקנים בלבד שהיו חלק אמיתי מקבוצות ליגת העל בעונה החולפת. תמיר בלאט (הפועל ת"א) ורועי הובר (הפועל חולון). כל השאר או התייבשו על הספסל בליגה הראשונה (למשל דניאל קופרברג שאמור להיות שחקן הפנים המוביל) או שיחקו בלאומית.
אותה בעיה עמדה בפני הצוות המקצועי של הנבחרת באליפות בשנה שעברה והתוצאות היו בהתאם. למרות עבודה רבה והכנה מדוקדקת, ופתיחה טובה של הטורניר הנבחרת סיימה במקום ה-12 ולא הייתה רחוקה מירידה לדרג השני.
לא מספיקות הבעיות בסגל, הנבחרת קיבלה מכה קשה כשצוף בן משה נפצע ויחמיץ את האליפות. הפורוורד שהיה אמור להיות שחקן חמישייה ואחד השומרים הטובים בסגל יחסר לקטש וכלל לא בטוח שיימצא לו מחליף ראוי. בקיצור, לא מעודד.
ג'ימי באטלר. יעשה את השינוי ההיסטורי במינסוטה (AFP)
5. בפעם האחרונה בה מינסוטה הגיעה לפלייאוף, קווין גארנט היה בן 27. 14 שנים חלפו מאז ונראה שהפעם הטימברוולבס בדרך הנכונה. עם מאמן בכיר על הקווים (תום תיבודו), אחד הגבוהים המוכשרים בליגה (קרל אנתוני טאונס), אחד הגבוהים הפיזיים בליגה (טאג' גיבסון) וקו אחורי איכותי הכולל בין השאר את ג'ימי באטלר ואנדרו וויגינס ולנוכח ההיחלשות של קבוצות כמו ממפיס ויוטה, נראה שסוף סוף האוהדים במיניאפוליס יחוו קצת אווירה של פוסט סיזן.
מה דעתך על הכתבה?