ניתוח המחזור בכדורסל: ב"ש צריכה קו קדמי, ירושלים צריכה שקט ביציעים

1. הפסד "מכובד"? באר שבע בבעיה  (מכבי ת"א – הפועל ב"ש 64:66)
בשני המחזורים הראשונים, הפועל באר שבע צלפה בלי הכרה מחוץ לקשת ולרגע הזכירה לנו את גולדן סטייט הגדולה, כשטראוויס ווריק מתחפש לסטף קרי. אחרי 28 מ-57 ל-3 בניצחונות על גלבוע/גליל והפועל תל אביב, הגיעה העולה החדשה להיכל מנורה מבטחים. מי היה מאמין שגם בכדורסל, מפגש בין מכבי ת"א להפועל באר שבע יוגדר קרב צמרת. נכון, אנחנו רק במחזור השלישי, ועדיין כל המחמאות לבאר שבע על פתיחת העונה המצוינת.

הקבוצה הדרומית הפגיזה 19 זריקות לשלוש במחצית הראשונה וקלעה 8 פעמים, 4 מהן של ווריק. במחצית השנייה היא נעצרה על 1 מ-9. כמו שזה נראה כרגע, באר שבע תקום ותיפול על הקו האחורי שלה, אבל היא חייבת לתגבר את הקו הקדמי. ג'אקים דונאלדסון חלש ורם אליאספור פשוט לא מתאים לליגת העל. הרוטציה של רמי הדר קצרה, ולמרות שני ניצחונות והפסד "מכובד" בהיכל, בבאר שבע צריכים להבין שהם בבעיה.

את מכבי ת"א של אתמול אפשר לסכם בשתי מילים: ג'ון דיברתולומאו. בהיעדרו של סקוטי ווילבקין שנפצע, הקומבו גארד המצוין לקח פיקוד וקלע שליש מהנקודות של הצהובים, שכמעט איבדו יתרון 13 נקודות ברבע האחרון. ייתכן שאם נבן ספאחיה לא היה עובד עם מחשבון דקות לקראת אולימפיאקוס, המשחק היה נגמר עוד לפני שדונאלדסון פספס במילימטר, ובכך חסך למכבי עיכוב של חמש דקות בצ'ק-אין לאתונה.

דיברתולומיאו. מכבי ת"א בשתי מילים (עדי אבישי)

2. פילוג ביציעים (נס ציונה – הפועל ירושלים 90:74)
הפועל ירושלים בתקופה מצוינת, אבל במועדון האדום רחוק מלהיות רגוע. הסיבה: מערכת יחסים רעועה בין חלק מהגרעין הקשה של האוהדים למנכ"ל גיא הראל, כאשר גם בנס ציונה הונף ביציע שלט ענק: "גיא הראל תתפטר!". השחקנים מגיעים להודות לאוהדים אחרי הניצחון היפה, אבל לכמה צעירים מה שחשוב זה להניף את השלט בגנות המנכ"ל.

מבלי להיכנס לפרטי הסכסוך, קיימת כבר זמן רב בקרב אוהדי ירושלים (להלן: הקומץ) תופעה פסולה שמקצינה: כאלה שחושבים שקניית כרטיס מקנה להם את הלגיטימציה לנהל את המועדון. אז נכון, אוהדים הם הדלק של כל קבוצה ומשקיעים מזמנם ומכספם, אבל תפקידם הוא… לעודד. בהחלט אפשר למחות ומותר גם לקלל, הכל שאלה של גבולות. לדעת קברניטי הפועל ירושלים הגבול נחצה, והם יצאו לפעולה. המוחים, לעומת זאת, מרגישים שסותמים להם את הפה. מסוג הסכסוכים שכל צד בטוח בצדקתו.

בירושלים שולפים בכל הזדמנות את הסלוגן: "יש בנו אהבה והיא תנצח", ומוסיפים את המילים סובלנות, דרך ארץ, משפחתיות ועוד הגיגים מבית מדרשה של חנה בבלי, רק ששום דבר מהאמירות האלה לא תואמות את ההתנהגות של אותם אוהדים, שהתאהבו בעצמם קצת יותר מדי. הם שכחו את מקומם, בטוחים שהכל מגיע להם, וגרמו לפילוג ביציעים. הרוב הגדול והשפוי נגד אותם אוהדים מארגון "הבריגדה", וכעת החליטו גם בהנהלה לנסות לנטרל את מעוזי ההתנגדות, כי מבינים שהעסק מידרדר למקום רע. אז אהבה גדולה אין כרגע בארנה, אבל כן יהיה מעניין לראות מי ייצא מנצח.

התאהבו בעצמם קצת יותר מדי. אוהדי הפועל ירושלים (לירון מולדובן)

3. לראות מה יש חוץ מאלתורים  (הפועל חולון – הפועל אילת 102:108)
בהפועל חולון, מעבר לשמחה הגדולה על עצם הניצחון הדרמטי בתום שתי הארכות, צריכים להיות מודאגים. בהתקפה, המשחק בנוי אבסולוטית על יכולת אישית של קאליף ווייאט ודקוואן ג'ונס, בדיוק כפי שהיה בעונה שעברה עם גלן רייס, ואם תרצו ללכת עוד קצת אחורה לקבוצות של דן שמיר בחולון, אז נזכיר את ויל קלייבורן. נותנים את הכדור לסקורר ומה שיהיה יהיה. אז כשווייאט קולע שמונה שלשות בוונציה ב-50 אחוז כולל סל כמעט מחצי מגרש, זה יפה, אבל זה לא כדורסל. נגד אילת ווייאט התעורר רק בהארכה השנייה עם 11 נקודות, כאשר הפעם המוציא לפועל העיקרי היה דקוואן ג'ונס שקלע 29. השאלה אם בחולון יכולים להמשיך לבנות רק על יכולת האלתור שלהם.

ואם אלתורים, חוזרת ובולטת בעיית היעדר הרכז. נגד אילת רועי הובר שוב עלה בחמישייה, אבל את הדקות החשובות ראה מהספסל. במוקדם או במאוחר, חולון תצטרך להיפרד מקורי וולדן ולהנחית פוינט גארד קלאסי.

ואם כל זה לא מספיק, הקבוצה סובלת מבעיה בצבע. דריון אטקינס רך ושון ג'ונס תורם מעט מאוד (14 דקות מול אילת). עמית שמחון עדיין לא נכנס לעניינים, אבל זה עוד יקרה. מילה טובה לטי ג'יי קליין שמקבל דקות ומחזיר בגדול. ועל גיא פניני באמת נאמר הכל.