סיכום המחזור בליגת ווינר סל: אילת ממריאה, חולון משחקת באש

1. למי אכפת שלא היו הגנות (הפועל חולון – הפועל גלבוע/גליל 112:116)
"אנחנו ווינרים וזה מה שחשוב", אמרו בחולון בחיוך אחרי עוד ניצחון דרמטי, אבל המשפט הזה הוא בדיוק הבעיה בקבוצה. אחרי שיורידו דופק, במועדון חייבים לעשות התאמות לקראת ההמשך. להיות ווינר זה מקצוע (לגיא פניני דוקטורט בתחום), אופי חשוב מאוד, אבל מקצועית – חולון תתקשה לשרוד עוד 26 משחקים, לא כולל פלייאוף. לאורך זמן, אופי, מזל וקהל לא יספיקו. תמיד עדיף לתקן כשמנצחים, אבל ניצחונות עלולים לעוור ולדחות שינויים.
למרות הופעה מצוינת של שון ג'ונס (20 נקודות ו-12 ריבאונדים), הוא ודריון אטקינס לא מספיק טובים בצבע. בעמדת הרכז, חולון ממשיכה לאלתר עם קאליף ווייאט וקורי וולדן, ופה ושם מנסה את רועי הובר שלא מצליח להשפיע.

הסגולים-צהובים כבר פיגרו ב-13 שש דקות לסיום, אבל כמו מול הפועל אילת והפועל ת"א עשו קאמבק מרשים, ונשארו מושלמים בבית בכל המסגרות (7 מ-7). מי שפתח את העונה באופן רשמי הוא עמית שמחון (18 נקודות), והיה ברור שזה רק עניין של זמן עד שהכדורים ייכנסו לו.

בדקות הרבות שגלבוע/גליל שלטה, היה תענוג לצפות בה. שחקניה האתלטים טסו על הפרקט והפגיזו במחצית הראשונה 57 נקודות. מחוץ לפרקט, אם הקבוצה מהגלבוע רוצה להפוך למובילה בכדורסל הישראלי ובאמת להוות איום על הגדולות, היא צריכה לקוות שמתישהו יפסיקו להתייחס אליה כמאמי של הליגה, קבוצה נחמדה כזאת שמקבלת מחיאות כפיים גם מקהלים יריבים.

אריאל בית הלחמי כבר עבר את המטמורפוזה שלו. לפגוע בול עם זרים ולהוציא את המקסימום מקבוצות עם תקציב נמוך הוא תמיד ידע בכל מקום שהיה, אבל ברגע ששינה גישה והפך לרגוע יותר, קרו לו רק דברים טובים.

אם נשארים על הקווים, אז המשחק בחולון הפגיש שני הפכים. מצד אחד מאמן צנוע ולא מוערך מספיק, לפחות עד הזכייה ההיסטורית עם נבחרת העתודה באליפות אירופה, כזה שמקבל רק קבוצות קטנות, חף מפוליטיקות ונטול חברים בתקשורת, ומהצד השני – בדיוק להיפך.

אפרופו דן שמיר, מעניין מה עבר לו בראש כשלקח פסק זמן הזוי 2:49 לסיום, כשחולון רצה 0-12 והורידה לנקודה. מה הוא ראה ש-3,500 אוהדים לא? בסופו של ערב מהנה קיבלנו 228 נקודות, ולמי אכפת שלא היו הגנות.

לאורך זמן, אופי, מזל וקהל לא יספיקו. הפועל חולון (לירון מולדובן)

2. תלות מוגזמת בתמיר בלאט (הפועל ירושלים – הפועל אילת 99:83)
אחרי 12 משחקים באירופה ובזירה המקומית, עדיין קשה לאפיין את הפועל ירושלים. בחלק מהמשחקים האדומים מציגים כדורסל התקפי והגנתי משובח, בפעמים אחרות, כמו נגד הפועל אילת, הם מאפשרים לחגוג מולם. בסופו של דבר, זה בעיקר עניין של מוכנות מנטלית, ובעונה כל כך ארוכה בשתי מסגרות – אי אפשר לקבל, וגם לא צריך לצפות, לפוקוס מלא בכל ערב.

המשחק בבאמברג בליגת האלופות העלה שוב לדיון את סוגיית השחקן הישראלי, אחרי שעודד קטש (נזכיר: מאמן נבחרת ישראל) לא נתן ולו דקת פרקט אחת לליאור אליהו, בר טימור ואלכס צ'וברוביץ'. היחיד ששומר על יציבות בדקות ובלי קשר ליכולת, כמו שראינו מול אילת, הוא תמיר בלאט. בשום משחק, בשתי המסגרות, בלאט לא שותף פחות מ-19 דקות.

נגד אילת בלאט סיים עם שש נקודות, שני אסיסטים ושלושה איבודים. הוכח שוב שהרכז מוגבל מאוד הגנתית כשהוא נתקל בגארדים גבוהים וחזקים ממנו, ושבכל הזדמנות מנסים לייצר מולו מיס מאץ'. בלאט השתלב היטב בירושלים, אפילו מעבר לציפיות, אבל בהמשך, עם העלייה במד הלחץ והפציעות שבדרך כלל מגיעות, האדומים עלולים לשלם מחיר על התלות המוגזמת בו, בלי קשר לחוק הרוסי (בלאט מקבל 26 דקות למשחק באירופה ו-25 בליגה שלנו).

מבחינת אילת, ההחתמה של סולימאן בריימו יכולה לשנות עונה. הקבוצה של שרון דרוקר שמרה ושטפה עם 29 אסיסטים, הזרים סיפקו 71 נקודות, ועל הלהקה ניצח אבי בן שימול עם 12 נקודות ותשעה אסיסטים. אם בן שימול ימשיך להנהיג וגם הישראלים האחרים ישתפרו, הדרומיים יכולים לראות עצמם מועמדים לגיטימיים לפיינל פור.

ההחתמה של סולימאן בריימו יכולה לשנות עונה. הפועל אילת (אודי ציטיאט)

3. השחקן המרענן של הערב (מכבי ראשל"צ – הפועל ת"א 85:62)
21 דקות, תשע נקודות, שלושה כדורים חוזרים ושלושה אסיסטים. על פניו, שורה סטטיסטית נחמדה פלוס, אחת מיני רבות של שחקני כדורסל, אבל כשמדובר בנער שעוד לא מלאו לו 18, הנתונים מקבלים משמעות שונה. דני פרנקו מתייחס לים מדר כשחקן בוגרים לכל דבר, בהפועל מספרים שהוא אהוב מאוד בחדר ההלבשה ועל האוהדים, וכל סל שלו – קרנבל ביציע. בימים בהם הרומנטיקה בספורט פינתה את מקומה לכסף הגדול, כיף לראות ששחקן שגדל במחלקת הנוער, מקבל הזדמנות ראויה בקבוצה הבוגרת.

"ים מדר שחקן מוכשר, חכם, משחק עם המון ביטחון ויש לו קבלת החלטת טובה. באופן טבעי לגילו הוא עוד צריך להתחזק, אבל מתפתח רכז נהדר", מעיד עליו מאמן הנבחרת לשעבר, אריק שיבק.

מדר לא היה כמובן המוביל במשחק הקאמבק של ג'רל מקניל וריצ'רד האוול שעדיין חלודים, אבל מכיוון שהמפגש הוכרע בערך בדקה הראשונה, הרכז המוכשר בהחלט ראוי לקבל זרקור ואת תואר השחקן המרענן של הערב.

הפועל טיילה בבית מכבי בעיקר בגלל מופע האימים של ראשל"צ, שרק יכולה להיזכר בהצגות בגביע ווינר ולשאול את עצמה לאן כל זה נעלם בחודש וחצי. מי שהייתה אמורה להיות קבוצה שמבוססת על קלעים, מדייקת העונה ב-28% בלבד לשלוש, ונגד הפועל ת"א הביכה עם 4 מ-27 מחוץ לקשת. צביקה שרף אמר אחרי המשחק שלא יישן בלילה, אבל השאלה היותר מעניינת היא על איזה צד קם הבוקר היו"ר יצחק פרי.

הזדמנות ראויה. ים מדר (FIBA)