מעטים הימרו בתחילת העונה שבני הרצליה, אחת הקבוצות הוותיקות בליגת העל, תהיה זו שתרד לליגה השנייה. 27 השנים שלה בליגה הבכירה כללו זכייה היסטורית בגביע המדינה בשנת 1995, הופעות במפעלים האירופיים, ניצחונות מפוארים על מכבי ת"א ומאמנים ושחקנים מהשורה הראשונה. אלא שהשמות מהעבר לא עזרו לה, והעונה היא צברה שבעה ניצחונות בלבד לצד 26 הפסדים והתדרדרה לליגת הלאומית.
הכחולים-לבנים, שנהנו בשנים האחרונות מגב כלכלי יציב (הבעלים לני רקנאטי, עיריית הרצליה וספונסרים אמידים) עשו לא מעט טעויות העונה. הראשונה שבהן הייתה מינוי של המאמן הסלובני גאשפר פוטוצ'ניק, אחד שאיש לא מטיל ספק בידע שלו, אך חוסר הניסיון בכדורסל הישראלי התובעני הביא לפיטוריו. לאחר מכן הגיעה החתמת בזק של עופר ברקוביץ', שעזב לאחר שני משחקים, מה שהוביל להחזרתו של אריק שיבק, שהציל בעונה שעברה את הקבוצה מירידה, אז הוזעק בעקבות פיטוריו של מיקי גורקה. שיבק הגיע במחזור ה-17, כשלקבוצה היו 12 הפסדים וארבעה ניצחונות. גם תחתיו ניצחה הרצליה פעמיים בלבד והפסידה ארבע עשרה. אחד משני הניצחונות שלו הגיע שישה מחזורים לסיום העונה, על היריבה במאבקי ההישרדות – עירוני נהריה. התוצאה שיפרה את סיכוייה של הקבוצה מהשרון לשרוד בליגה, אך מאז ועד לסיום היא הפסידה בחמישה משחקים, בעוד הצפוניים ניצחו בשלושה ונשארו.
להרצליה היה סגל לא פחות טוב מלא מעט קבוצות בליגה, עם זרים כמו ג'ף אדריאן וג'רום דייסון וישראלים כמו כארם משעור, ניצן חנוכי וד'אור פישר המתאזרח. בקבוצה יטענו כי גל הפציעות שפקד אותם במהלך העונה הוא הגורם לירידה, אף לא רק אצלם נפצעו שחקנים. הבעיה ככל הנראה הייתה בחוסר המחויבות ובאדישות שפקדה חלק מהשחקנים.
תקציב ראוי וסגל איכותי לא הספיקו להישארות. שחקני הרצליה (צילום: לירון מולדובן)
הקפטן ניצן חנוכי בן ה-33 משחק בליגת העל 15 עונות וחזר בתחילת העונה לקבוצה בה גדל. בשובו פגש חלק מהאנשים שליוו אותו עוד בתחילת דרכו, כאלה שהוא הכיר מאז שהיה ילד ומה שקרה נראה לו מאז כמו חלום רע: "אני עדיין מתקשה להאמין שזה קרה לי ולקבוצה. זה קשה, אבל אני מתחיל לעכל. מנסה להבין, אבל לצערנו זה היה באוויר וכנראה הסוף היה בלתי נמנע".
חנוכי גדל ברעננה, היה שותף לאיחוד עם בני הרצליה ושיחק בקבוצה שלוש עונות, לפני שעבר למכבי ראשל"צ, איתה זכה לפני שלוש שנים בתואר האליפות. הצניחה מהאולימפוס בקבוצה הכתומה לתחתית בהרצליה, כואבת לקפטן עד מאוד: "שישה מחזורים לסיום העונה ניצחנו בנהריה, משחק שהיה רשום עליו 'משחק העונה'. מה שקרה לאחר מכן היה כמו סכין שננעץ לנו בלב. לא תיארתי לעצמי שלאחר הניצחון הזה יקרה לנו מה שקרה. גם בחלומות הכי שחורים שהיו לי לא חשבתי שכך זה יגמר, אבל זו חוכמה בדיעבד. אלו בהחלט לא היו הציפיות כשחזרתי לכאן".
.
לא הצליח להציל את הרצליה. שיבק (צילום: אודי ציטיאט)
יש לך הסבר למה זה הסתיים בירידת ליגה?
"בעיקר פציעות והרבה חוסר מזל. היו משחקים שהוכרעו לרעתנו בשניות האחרונות. אחר כך התפתח כדור שלג שהיה קשה לעצור אותו וכשלא הולך אז לא הולך".
אבל הכדור היה בידיים שלכם לאחר הניצחון בנהריה.
"נכון, אבל כשראיתי את סדר המשחקים, הבנתי שקל זה לא יהיה. חשבתי שלפחות משחק אחד ננצח. זה לא קרה ומנגד נהריה ניצחה שלוש פעמים ברצף ועם התוצאות קשה להתווכח".
אז אולי בני הרצליה הייתה הקבוצה הגרועה בליגה והגיע לכם לרדת. ייתכן שזה קשור בחילופי המאמנים או הזרים?
"זה יהיה יומרני להגיד שלא היינו הכי גרועים, כי בסוף ירדנו. מעבר לכך, לעבור עונה עם שלושה מאמנים זה לא קל. לא פשוט לשחקנים לעבור כל כך הרבה שינויים. מצד שני, לפעמים כשלא הולך לקבוצה צריך לזעזע. פה זה לא עזר. לא הייתי תולה את הירידה בהחלפת המאמנים. לא הייתי עושה חלוקה בין זרים לישראלים. בשורה התחתונה השחקנים בבני הרצליה לא היו מספיק טובים. לא השגנו מספיק ניצחונות".
עלו לך בראש מחשבות של פרישה?
"בכלל לא. אני מאד מקווה שבשנה הבאה אשחק בליגת העל. נבחן את האופציות, נראה מה מציעים לי ואולי בכלל אשאר בהרצליה. לשני הצדדים יש אופציות וצריך לראות מה יהיה ולאן דברים מתגלגלים".
מה דעתך על הכתבה?