דייויד בלאט, מגדולי מאמני הכדורסל האירופי ובוודאי מבין הישראלים, הודה לאחרונה כי סיים את קריירת האימון בעקבות הנסיבות. לפני חודשיים הוא סיים את דרכו כיועץ מקצועי בניו יורק ניקס ומאז הוא מחפש את היעד הבא בקריירה, ולא מן הנמנע גם שתירשם תפנית שתוביל אותו דווקא לקריירה פוליטית, אתגר שהוא הודה בעבר שבהחלט מדבר אליו. בינתיים, עד שיתחיל פרק חדש בחייו, בלאט מנצל את הזמן כדי לספר על התמודדותו עם מחלת הטרשת הנפוצה ממנה הוא סובל לפחות בשנה וחצי האחרונות. בטור שכתב בתקשורת היוונית הבוקר (ראשון), הוא סיפר על הקשיים, רגעי השבירה ובעיקר שידר מסרים אופטימיים במיוחד למרות השינוי הגדול בחייו.
"מחלה כמו שיש לי אי אפשר להסתיר ולא להסתתר מפניה. צריך להסתכל לה בעיניים, לתקשר איתה, ללמוד עליה ולאפשר לאנשים אחרים לעזור לך", כתב בלאט בראשית דבריו, "התחלתי להכיר במצב שלי והבנתי שיש השלכות רבות לטיפולים, לשינויים בחיי – ועדיין הבנתי שאסור להסכים עם זה שיש דברים שאתה לא יכול לעשות.
"המחלה תלויה בהרבה מאוד דברים, והדברים שמגדירים אותך הם אלה שיקבעו כיצד תתמודד עם המחלה. יש המון קשיים שנובעים ממצבך הבריאותי, אבל הדבר היחיד שמשנה הוא הרצון שלך. אתה צריך להתנהג כראוי, לשמור על גישה נכונה ולקבל את התמיכה מהסובבים אותך. זה הדבר הכי חשוב: לקבל עזרה מהסובבים אותך. כמובן שגם יש צורך למצוא את הרופא שמתאים לך וצוות רפואי טוב שיסייע לך, כאלה שיידעו לתת עצה טובה.
"בעולם הספורט אין שום דבר בטוח", ממשיך בלאט ומחמיא לצוות הרפואי באולימפיאקוס שאיבחן את המחלה וטיפל בו במסירות, "ואצלי הדבר הראשון שעבר לי בראש זה שאני לא יודע יותר מדי על המחלה ומה יהיה מעתה והלאה. רציתי לשמוע מהרופאים הכל, כדי שיהיה לי את הידע הנדרש לקראת התהליך שמחכה לי".
בלאט גם סיפר כיצד הכדורסל נשאר חלק בחייו למרות הקשיים: "כדורסל הוא כל חיי וזה לא השתנה. הייתי בניו יורק ניקס ועזבתי עם סיום החוזה, לאמן אני כבר לא יכול ופרשתי אחרי 30 שנה על הספסל. מאמן צריך לנוע כל הזמן תוך כדי עבודה וזה קשה לי, אבל החלטתי שאמשיך לתרום מניסיוני ומהידע שצברתי. אני יכול לעשות זאת בדרכים שונות, כי כדורסל הוא ממש לא רק אימון. החברים והמשפחה תומכים בי וזה מאוד חשוב שיש לי את התמיכה מהסובבים אותי. עם כל מחלה שצריך להתמודד איתה חשוב שתהיה סביבה תומכת ואוהבת. גם חשוב שתשתפו את אשר עובר עליכם, אל תפחדו לדבר על כך בצורה פתוחה מהרגע הראשון.
"הבעיה שלי הייתה בעיקר פיזית ומהרגע הראשון ניסיתי ללמוד ולקבל את העזרה הנכונה. אני לא יודע מתי זה התחיל, גם הרופאים לא בטוחים, יכול להיות שזה קרה כבר לפני שלוש או ארבע שנים, אבל אני הבנתי את זה רק במרץ בשנה שעברה. הרגשתי חולשה ברגליים וגם עברתי ניתוח כדי לטפל בבעיה, אבל אחרי 7-8 חודשים הכל חזר, התקשיתי ללכת והתחלתי להבין את המצב. שאלתי את עצמי לא פעם 'למה זה קרה לי?', אבל גם הבנתי מהר מאוד שמדובר בזבוז של אנרגיה. זה לא משנה ולא חשוב. בזמנים קשים, אני מבקש מעצמי את מה שביקשתי מהשחקנים שלי וזה גם המסר שלי אליכם. זה לא קל, שום דבר לא קל – זה לא קל לנוע, אפילו בבית אני מתעייף, אבל אני שוחה, יוצא להליכות כדי לשמור על כושר, שומר על תזונה נכונה ועושה את המיטב כדי להתמודד עם החולשות והקשיים", סיכם.
מה דעתך על הכתבה?