בקיץ לקח בר טימור את אחת ההחלטות הקשות בקריירה, כשוויתר על מקומו באליפות אירופה. "זה התחיל בשנה שעברה, מפציעה די מקרית בקרסול נגד הפועל באר שבע. בבדיקות אמרו לי שזה לא דבר שמצריך ניתוח מחר בבוקר, אבל באיזשהו שלב אי אפשר להימנע מזה. לא היה שום סיכוי שאעצור באותו רגע, כי היינו במצב פחות טוב. התחלתי תהליך אחר, שקשה מאוד לעבור אותו תוך כדי עונה. שיחקתי 20-15 משחקים עם זריקות, כדורים, כאבים. לא בריא לגוף.
"בסוף העונה חזרתי לרופא, וחשבנו לגרור את זה עוד שנה, אבל זה התחיל להגביל ולכאוב. אחרי חלון נבחרת ישראל ביוני טסתי לנקות את הראש ולא הצלחתי להחליט. כשהתחילו האימונים ליורובאסקט, חזרו הכאבים ונבהלתי לקראת עוד עונה, קשה ועמוסה יותר עם היורוקאפ. אני לא מתחרט שעשיתי את זה. אולי הייתי צריך ללכת לניתוח יום אחרי סיום העונה, ואז אולי לחזור לאליפות אירופה, אבל הייתה לי הרגשה שאם אפסיד את החלון אצא מהלופ של הנבחרת".
– ואיך היה לצפות בנבחרת מהצד?
"לא הייתי מסוגל לראות את המשחקים, כי צבט לי בלב שהייתי צריך או שיכולתי להיות שם. אבל התעדכנתי בתוצאות. דיברתי עם אנשים תוך כדי, והתבאסתי שלא עלינו. לא שיתפו אותי במה שקרה, כי תוך כדי הטורניר אתה מאוד בתוך זה. חוויתי את זה מהארץ, שמעתי את הביקורת, וכאב לי שהחברים שלי היו צריכים לעבור את זה, אבל לצערי זה חלק מהעניין. אני בטוח שאנשים מחפשים סיבות לחוסר הצלחה. גם כשאני הגעתי לנבחרת שמעתי שמועות על כאלה שלא מדברים אחד עם השני, וזה היה רחוק מהמציאות. גם בנבחרת הזאת אנשים חברים ומסתדרים. זה די הגיוני שכשהדברים לא מסתדרים, מספרים סיפור אחר".
– אתה רואה את עצמך ממשיך בנבחרת?
"מבחינתי, אהיה שם כל עוד ירצו. זאת תמיד הייתה הגישה, גם של גל מקל וגיא פניני, גם של החבר'ה המבוגרים שהיו כשאני התחלתי. לשחק בנבחרת זה לא בשביל כסף, או שום דבר שהוא לא אהבה לכדורסל ולמדינה. זה הכבוד הכי גדול לכולנו. כל אחד חייב להגיע כשקוראים לו. גם כשיצאתי בצורה לא הכי נעימה, כשקראו לי בחזרה לנבחרת – התרגשתי כמו ילד. לא לקחתי את זה בתור דבר מובן מאליו".
ההחלטה של טימור השתלמה לו ולהפועל תל אביב. האדומים פתחו את העונה מדהים, הם מוליכים את ליגת העל עם הפסד אחד אחרי שמונה משחקים, נמצאים בעמדת זינוק נהדרת לשלבי הנוקאאוט ביורוקאפ עם מאזן 4:5 במחצית הדרך, כשהוא עצמו רושם 6 נקודות ו-3.4 אסיסטים ב-24 דקות (הכי הרבה שקיבל במפעל אירופי), לצד 9.9 נקודות ו-3.5 אסיסטים בליגה.
"גם אנחנו הופתענו איך שהכל התחבר לנו", מודה הקפטן. "היה לנו טרום עונה טוב, אבל בלי הרבה שחקנים. ברגע שהתחיל גביע ווינר היינו בסגל מלא, והיה לנו ביטחון, הרגשנו שאנחנו קבוצה טובה. רצינו להמשיך את סוף העונה שעברה שהיו בו רגעים טובים, ומה שקרה מאז הוא אפילו מעבר לציפיות. ההתנהלות בקיץ נתנה תקווה, והכל עבד טוב מאוד".
– איך זה לחזור ולשחק כל כך הרבה, אחרי שבמשך שנתיים לא שיחקת במפעל אירופי?
"הנסיעות יותר קשות משציפיתי. זה לא מפעל של שישה משחקים, אלא ממש עוד ליגה. כל ההתנהלות שונה. אני מתמודד עם זה טוב, אנחנו עושים המון דברים מסביב בקטע הגופני עם מאמן הכושר אנדראה קבלארי, משתדלים לעשות את הטיסות הכי נוחות שאפשר, וזה לא תמיד קל".
– הקו האחורי עמוק יותר השנה, ונראה שהמעמד שלך ירד מעט לאחרונה.
"אני עובר תהליך עם עצמי, זה דבר טבעי שבא עם הגיל. ידעתי שאני צריך לבוא באותה צורה ובאותה גישה. זה טוב וחשוב לקבוצה זה שיש קבוצה עמוקה וטובה עם הרבה חבר'ה, בטח לקבוצה שרוצה להתחרות על תארים ולהיות הכי תחרותית, ולהגיע הכי גבוה בכל המסגרות. לא היה לי הכי קל בעולם עם זה, ואני שמח שזה עובד כמו שצריך".
– ובתור קפטן, איך משאירים את שאר השחקנים באותו קו, כשיש פתאום שישה זרים?
"זה קצת הוסיף אתגר, אבל זה בסדר. אני מבין את ההחלטה ללכת לכיוון הזה. ברגע שיש מפעל אירופי, צריך יותר עומק והלכו לשם עם שישה זרים, ועם חמישה לליגה. היינו צריכים ללמוד לקבל את זה. עברנו את זה ועבדנו על זה, יחד וגם בתור חברים לקבוצה. ככל שהקבוצה תהיה יותר מנצחת ומצליחה, זה יעשה טוב לכולנו. זה הדבר העיקרי שאנחנו מנסים להיזכר בו בכל יום. המטרה היא קבוצתית, ואם הפועל תל אביב תזכה בתואר כלשהו, זה דבר ענק שלכולם יהיה חלק גדול בו. גם אם זה לקח זמן, אנשים יותר מקבלים את זה".
בגיל 30 טימור הוא כבר לא הילד שהגיע מחיפה להפועל תל אביב בעונת החזרה שלה לליגת העל. הוא התחתן לאחרונה, הוא לא חושש להביע את דעתו בכל הנוגע להתנהלות מול השחקן הישראלי, והוא מגיש את פודקאסט "פראש טוק" מבית "הפודיום" יחד עם השוער לשעבר רון שושן.
"יש הרבה דברים טובים שקורים בכדורסל, וגם הרבה דברים לא טובים. ארגון השחקנים מנסה לעשות דברים אחרים, לעזור לשחקנים במעטפת. עזוב בצד את מספר הזרים: שחקן שנפצע, שחקן שרוצה להתאמן בקיץ בחדר כושר, חשוב שחבר'ה צעירים יידעו את הדברים האלה. גם המנהלת רוצה לעזור לשחקנים, ובטח האיגוד. אני חושב שיש דברים שאפשר וצריך לעשות יחד".
– נדיר שלשחקן פעיל יש פודקאסט משלו.
"זה עוזר לי המון, לפתח את עצמי לעוד כיוונים וגם להביע את דעתי ולהגיד הרבה דברים. חלקם יוצא החוצה, חלקם לא. כיף להכיר את כל העולם הזה שצובר תאוצה. אני מקבל הרבה תגובות וזה מחמיא מאוד".
– אבל אתה כמעט לא פעיל ברשתות החברתיות.
"אני קצת באינסטגרם, לא מעבר. היה לי פעם טוויטר, הייתי בין הראשונים בכדורסל ונהיה לי רע מדי. אני לא קורא. אני רואה הרבה שחקנים שקוראים תגובות בפייסבוק או בטוויטר, ורב איתם על זה באופן קבוע. אני לא קורא 97 אחוזים מהדברים, וכשאני קורא אני כועס על עצמי. אני מבקש מאבא שלי ומאשתי לעצור אותי. זה גרוע ומכאיב, אז התנתקתי".
– אתה חושב כבר על היום שאחרי הכדורסל?
"יש כל מיני מחשבות, לא עד הסוף. אני עדיין מרגיש שאני יכול לשחק הרבה ומתרכז בזה. זה קצת עולה כי אני בן 30 ולא בחור צעיר, והיחס שאני מקבל הוא שונה. פתאום אני משחק עם ילדים בשנתון 2003, אז יוצא לי לחשוב".
הערב (שני, 18:00) יפגשו טימור והפועל תל אביב את הפועל ירושלים, הקבוצה שבה שיחק במשך שש שנים. "מפגש בין שתי הקבוצות האלה הוא תמיד משחק גדול, ולא משנה באיזו סיטואציה, גם כשהיינו לפני שנתיים בעונה פחות טובה וניצחנו שם".
– מה דעתך על מה שעברה ירושלים מאז עזבת?
"עבר עליהם המון בזמן די קצר, גם עם הבעלים, גם עם גיא הראל שהוא השינוי הכי גדול, וגם עם יותם הלפרין. הם מצליחים לייצר קבוצה טובה מאוד, ויש להם מאמן מצוין. המעבר של יונצ'וק אלון מראה על מחשבה לזמן ארוך, והוא מתאים מאוד לתפקיד. גם אם היו להם שנתיים פחות מוצלחות, הם יודעים להסיק את המסקנות ורוצים להשתפר. יש להם קבוצה טובה מאוד, שהולכת ומתקדמת עם הזמן. חשבו שלא יעברו את הבית בליגת האלופות, והם סיימו במקום הראשון".
– הפועל תל אביב היא התחנה האחרונה בקריירה שלך?
"אני לא יודע להגיד לגבי תחנה אחרונה. חיבורים הכי עובדים כשהם נכונים לשני הצדדים, ואנחנו יודעים שהדברים מאוד דינמיים בספורט. זה לא סוד שטוב לי. אני נהנה, וגם נהנים ממני. זה משהו שצריך כל הזמן להתקיים, וקשה לי להגיד על ההמשך".
– אחרי הפתיחה הטובה שלכם ביורוקאפ, מסביב דיברו כבר על האפשרות להגיע ליורוליג.
"זה כל כך הפועל. אני מת על זה. יש לנו קבוצה טובה, בטח בבית. אנחנו ב-4:5, אחרי ששני משחקים ברחו לנו מהידיים. יורוליג? טוב לשאוף ולחלום, אבל צריך לזכור שזאת העונה הראשונה שלנו באירופה, וצריך לקחת הכל לאט לאט, שלב אחרי שלב. אנחנו צריכים לנסות להתחרות וללכת הכי גבוה, אבל עם קצת רוגע ואורך רוח".
– אם היית צריך לבחור תואר אחד שאיתו תסיימו את העונה, במה היית בוחר?
"אליפות. אני לא אהיה בררן, ואם משהו יגיע – אני אחבק אותו חיבוק גדול. אבל אליפות זה הדבר הכי מתגמל לאורך שנים. זה מה שזוכרים. כל הזמן קבוצות נופלות בפלייאוף ואתה מרגיש שאתה בסוף, יודע שאנשים בחופשות כבר ואתה עדיין משחק. יש בזה משהו מיוחד. אני מכיר את התחושה, זה הכי גדול".
מה דעתך על הכתבה?