"זה ההפסד הכי כואב שחוויתי בחיי. נראה לי שלא ישנתי בכלל במשך שני לילות. הייתי נבוך, כולנו היינו נבוכים. בשביל עצמנו, ובשביל הקבוצה. אבל ידענו דבר אחד: למרות שהובסנו בצורה קשה, ולמרות ההפרש הענק, זה עדיין היה רק הפסד אחד. הבנו שאת מה שקרה לא נוכל למחוק או להחזיר, וניסינו לשכוח ולהביט קדימה. וזה עבד".
הדיו עוד לא יבש מהדרבי ההיסטורי שבו מחצה הפועל תל אביב את מכבי תל אביב 74:112, וכבר הערב (שלישי, 21:00) – 45 שעות בלבד לאחר סיום המשחק הקודם – ייפגשו השתיים בפעם האחרונה העונה, להתמודדות שאין ממנה דרך חזרה. הצהובים מחזיקים ביתרון הביתיות ומעולם לא הפסידו ליריבתם העירונית בסדרה, אבל קשה לחמוק מהשאלה אם וכיצד הם יצליחו להתאושש במהירות כזו מהמכה שספגו במשחק מספר 2.
הציטוט שבפתיח שייך למאליק היירסטון, שהפך לסמל של הקאמבק הכי גדול בתולדות הכדורסל האירופי; בפתיחת רבע גמר הפלייאוף של היורוליג ב-2011, הוא ומונטפסקי סיינה הובסו 89:41 בידי אולימפיאקוס. כעבור יומיים הם הדהימו את היוונים, את היבשת כולה – וכן, נראה שגם קצת את עצמם (למרות שהוא לא יודה בכך) – כשחזרו להיכל השלום והאחווה, טיילו לניצחון 65:82 וגנבו את יתרון הביתיות. בשבוע שאחרי הם השלימו את המהפך באיטליה, סגרו את הסדרה על 1:3 ועלו לפיינל פור בצורה הכי מדהימה ומתוקה שיש.
– איך המאמן סימונה פיאניג'אני התנהל אחרי ההשפלה במשחק הראשון?
"אתה רוצה לדעת אם הוא צרח והתפרע בחדר ההלבשה? אז הוא לא. בדיוק להפך. הוא הבין כנראה שהתבוסה הזאת הייתה עונש קשה מדי עבור כולנו, ושהוא לא צריך להגיד מילה כדי לעורר אותנו", מספר היירסטון בשיחה עם וואלה! ספורט. "ישבנו יחד, דיברנו בינינו, ובעיקר עבדנו על דברים מקצועיים כמו ריבאונד וסגירה בהגנה. ניתחנו בווידאו את ההפסד ותיקנּו את הטעויות. הייתה לנו קבוצה מגובשת עם אנשים איכותיים, והיינו בטוחים בעצמנו. סימונה הוא המאמן הכי טוב שהיה לי בחיי, והוא בנה לנו תוכנית משחק מפורטת. ידענו מה אנחנו צריכים לעשות, והרגשנו שלמרות מה שכולם חושבים, לא ניתן שזה ייגמר בסוויפ".
היירסטון היה ה-MVP של הסדרה הבלתי נשכחת. "שמע, אני לא אחד שמשנן סטטיסטיקות, אבל את המספרים שלי מאז אני זוכר בעל פה", הוא מחייך. "במשחק השני סיימתי עם 19 נקודות ו-11 ריבאונדים (מדד 32; א"ו), ובמשחק הרביעי והאחרון רשמתי 25 ו-7 (מדד 31; א"ו). זו הייתה חתיכת הצהרה של כולנו".
– אתה יכול להצביע על אלמנט אחד שהוביל לשינוי הקיצוני?
"אף אחד בקבוצה לא נכנס לפאניקה. כולם נשארו רגועים. הבנו שקיבלנו מכה, אבל ידענו ששום דבר לא נגמר, ולרגע לא הטלנו ספק בעצמנו".
עוד על הדרבי המכריע בגמר הפלייאוף
קטש: "משחק על תואר, לא צריך אקסטרה". פרנקו: "מקווה שנדע להתעלות"
לחץ שיא במכבי תל אביב: "איבוד אליפות להפועל לא מקובל על אף אחד"
גארבג' טיים: האגו שהפך את סדרת הגמר להכי מגעילה שראינו
כדי ללמוד על התנודות שיכולה סדרת פלייאוף לספק, לא צריך לחזור בהכרח 12 שנים לאחור. רק לפני שבוע וחצי, ושוב בהפרש של יומיים בלבד, התאוששה אנאדולו אפס מהשפלה גדולה לא פחות בדרבי; היא הובסה 108:66 בידי פנרבחצ'ה במשחק הראשון בחצי גמר הפלייאוף הטורקי, וחזרה לחיים עם שלשת ניצחון של וויל קלייברן בדרך ל-1:3 בסדרה.
גם ארגין עתמאן ניסה לשדר עסקים כרגיל. ביום שבין שני המשחקים, קיימה הקבוצה אימון וסשן וידאו רגילים, והמאמן הטורקי לא דיבר יותר מדי. הוא הגיע למסקנה שהשחקנים שלו מספיק מנוסים וגאים בעצמם, והם לא זקוקים לו כדי להזדעזע ולהגיב. הם כבר פיגרו ב-13 נקודות הפרש במשחק השני, אבל התעוררו בזמן.
"אני ורצה לברך את השחקנים שלי", אמר עתמאן לאחר הניצחון הדרמטי. "הם הוכיחו בדיוק איזה אופי יש להם. למרות התבוסה הכבדה, ולמרות הפיגור המוקדם שאליו נקלענו, הם לא הפסיקו לשחק. המקצוע שלנו הוא הכי כפוי טובה שיש בעולם. זריקה אחת יכולה לשנות גורלות".
גם בפלייאוף של העונה שעברה הובסה מכבי בידי הפועל תל אביב, 93:75 בבית בסדרת רבע הגמר, אבל הסיטואציה הייתה שונה לחלוטין; את המכה הזו היא ספגה במשחק השלישי, שאליו הגיעה ביתרון 0:2. אחר כך, במשחק הרביעי, היא נקלעה לפיגור דו ספרתי בהיכל קבוצת שלמה כבר ברבע הראשון, ובכל זאת התאוששה וניצחה 77:82 בדרך ל-1:3.
הפעם, בניגוד למה שקרה לה אשתקד, ובשונה מהמקרים של סיינה ואפס, מכבי תגיע לדרבי שאחרי התבוסה במשחק האחרון והמכריע, שממנו אין דרך חזרה. המאמן עודד קטש נקט גישה דומה לזו של פיאניג'אני ועתמאן. לפני כחודשיים הוא סיפר כאן על שיחות אישיות וקבוצתיות שקיים בשיאם של משברים (אחרי ההפסד להפועל ירושלים בגמר גביע המדינה והתבוסה למונאקו במהלך עונת היורוליג) שסייעו לצהובים להתרומם במהירות, אבל ספק אם יש טעם במדיניות כזו ביום האחרון של העונה.
שש שנים אחרי הניצחון ההרואי של סיינה, היירסטון איחד כוחות עם סימונה פיאניג'אני בהפועל ירושלים. בחדר ההלבשה הוא פגש מכר ותיק, יותם הלפרין, שהפסיד לו עם אולימפיאקוס בסדרה ההיא. "ברור שצחקתי עליו", מספרד האמריקאי. "לצערי, לא הצלחתי להשלים את העונה בישראל, ואחרי חודש נאלצתי לעזוב בגלל שאבא שלי חלה. אז לא דיברנו הרבה על הסדרה, גם כי יויו הוא בחור טוב ולא היה לי נעים, אבל הנושא בהחלט עלה".
– כאחד שהיה שם, מה הדבר הכי חשוב ששחקן צריך לעשות כדי להתאושש במהירות מתבוסה כזו?
"לאמץ שתי מילים: זיכרון קצר. זה לא קל, אבל אתה חייב לשכוח לחלוטין ממה שקרה, לעלות למגרש ופשוט לחזור לכדורסל שלך".
