דארן היליארד חגג את הזכייה עם מכבי תל אביב ברגשות מעורבים ולא פשוטים. למסיבה הלילית במסעדת 206 הוא בכלל לא הגיע, אבל לארוחת הסיכום הקבוצתית למחרת הופיע לפני שטס בחזרה לארה"ב. את האהבה ושירי ההלל מהאוהדים הוא קיבל, ובכל זאת – הוא מודה – חש תסכול מהסיטואציה שבה סיים את העונה, כשסדרת הגמר הדרמטית מול הפועל תל אביב התנהלה בלעדיו, בעוד הוא יושב בצד, לבוש בגדים אזרחיים.
"בכל מקום שאתה מגיע אליו, אתה שואף להיות מספר 1, ותמיד כיף לסיים את העונה עם אליפות", אומר היליארד בריאיון בלעדי לוואלה! ספורט. "הייתה לנו קבוצה נהדרת, עם חבורה של אנשים טובים, ואני שמח שזה הסתיים ככה. אבל אני ספורטאי ואדם תחרותי, וברור שאני רוצה לשחק. בשתי הסדרות הראשונות בפלייאוף שיחקתי, ורציתי להמשיך. אני מבין את ההחלטה לשנות, ואני לא אומר שהיא הייתה שגויה, אבל שחקן בקליבר שלי תמיד יעדיף להיות על המגרש. אני שמח שבסוף זה השתלם ועבד".
בגיל 30 עבר היליארד את "העונה הקשה ביותר בקריירה שלי", כפי שהוא מגדיר זאת במילותיו שלו. הוא הצטרף לצהובים אחרי ארבע עונות רצופות ביורוליג, שבמהלכן שיחק בבאסקוניה, צסק"א מוסקבה ובאיירן מינכן, ומהרגע הראשון לא ממש הצליח להשתלב. המספרים שלו – 5.6 נקודות, 1.4 ריבאונדים ו-1.1 אסיסטים ב-13.4 דקות לערב – מספרים את השפל שאליו נקלע.
"אז כן, זו בהחלט הייתה העונה הכי קשה עבורי, אבל רק מהבחינה המקצועית. המשפחה שלי ואני התאהבנו בתל אביב. הבן שלי נהנה ללכת לבית הספר, התחברנו לאנשים ולעיר. אבל בכל הקשור לכדורסל, זה היה שיעור לחיים בשבילי".
– מה התובנה המרכזית שלקחת איתך מהשיעור הזה?
"בשבוע שעבר, כשהכל נגמר וחזרתי הביתה, התחלתי לחשוב על זה. יש לי כל כך הרבה מחשבות. אבל נראה לי שהדבר הכי חשוב הוא לא לטפח מראש ציפיות לגבי מה שיהיה איתך. כשאתה בא לסיטואציה חדשה, אתה חייב להרוויח את המעמד שלך בכל פעם מחדש".
– זו הייתה טעות לסגור בקבוצה לפני שהמאמן מונה?
"לא. כשחתמתי, ידעתי שעודד קטש יהיה המאמן. היו לי שיחות עם דיוויד בלאט ואיתו, המועדון הלך לקראתי מבחינה כלכלית ונתן לי הצעה טובה, והייתה בינינו הבנה. אבל צריך לזכור דבר אחד חשוב: שיחקתי לצד שני גארדים שהם בין חמשת הסקוררים הטובים ביורוליג. כשלמאמן יש שניים כאלה, אז אי אפשר להאשים אף אחד".
– לאורך כל הקריירה תיפקדת בעיקר כסקנד גארד, אבל במכבי תל אביב שיחקת בעיקר כסמול פורוורד או כגארד שלישי, בגלל הדומיננטיות של ווייד בולדווין ולורנזו בראון.
"זה היה שינוי לא פשוט, הרגשתי שאני לא נמצא במקום הטבעי שלי במגרש. אני חושב שעודד לא האמין בי כמי שישחק בעמדה מספר 2 וייתן לו את מה שהוא מחפש".
– אם היית יכול להתחיל מחדש את העונה הזו, מה היית עושה אחרת?
"שאלה טובה. אני לא יודע אם יש בי חרטות, והאמת שאני די גאה בעצמי ששרדתי את העונה הזאת. יכול להיות שהייתי צריך להיות יותר סבלני. הגעתי לקבוצה חדשה, לא התחלתי טוב, נפצעתי כבר אחרי משחק אחד ביורוליג. זה לא מצב קל לאף אחד".
– ואז, בסוף נובמבר, הגיע הציוץ שלך בטוויטר ובעקבותיו הושעית. לא דיברת על זה עד היום בפומבי.
"צייצתי את מה שצייצתי מתוך סערת רגשות. אנשים במכבי דיברו איתי, וניסיתי להסביר להם את הצד שלי. לא ציפיתי שזה יגיע למצב הזה. הבנתי שפגעתי ברגשות, ולמדתי מזה. הייתי צריך להתבטא בצורה אחרת".
– דווקא ברגע הזה הפכת לחביב הקהל. נראה שהאוהדים ברשתות החברתיות בחרו בצד שלך, ועד סוף העונה זכית לתשואות מיוחדות מהיציעים בכל פעם שעלית למגרש.
"אני חייב להודות שזה הפתיע אותי. אני לא חושב שהם בהכרח היו בצד שלי במה שקרה, אבל נראה לי שהם העריכו אותי ואת מה שאני מביא איתי. בסוף אנחנו בני אדם, ואף אחד לא רוצה להיות מושעה או שייקחו ממנו את מה שהוא אוהב לעשות, בטח לא בנסיבות כאלה. התמיכה הזאת, לאורך כל הדרך, הייתה חשובה לי. לכן, היחסים שלי עם מכבי ועם האוהדים שלה תמיד יישארו אוהבים".
– ומה לגבי מערכת היחסים שלך עם קטש?
"לקח לי זמן לקבל ממנו אמון ואמונה. ועדיין, הכבוד שלי אליו הלך וגדל ככל שהעונה התקדמה. זה לא שלא כיבדתי אותו מההתחלה, אבל עם הזמן למדתי והבנתי שיש לו מוח כדורסל מבריק. הוא מבין את המשחק בדרך מיוחדת, ששחקנים יכולים להעריך. אני מעריך את הדרך שבה הוא רואה את הדברים. אני לא יכול להגיד שהיו בינינו יחסים רעים. אני חושב שהוא לא הבין את המשחק שלי בהתחלה, אולי לא ידע למה אני מסוגל, וזה לא סותר את העובדה שהוא אחלה בן אדם. פשוט היו לנו מכשולים בדרך".
– התקופה הטובה ביותר שלך העונה הייתה דווקא בסדרת הפלייאוף מול מונאקו, ולפניה בניצחון על ריאל מדריד, כשבראון נפצע וקלעת סלי קלאץ' בהארכה.
"בזמן כל הקשיים שעברתי, ניסיתי להישאר מקצוען ולהיות מוכן. אני שמח שהצלחתי לתרום כשהיו צריכים אותי".
– מה מכבי תל אביב צריכה לעשות כדי לצעוד עוד צעד אחד קדימה, ולהפוך לקבוצת פיינל פור?
היליארד עוצר לחשוב לכמה שניות. "אתה יודע מה, אני לא חושב שצריך משהו", הוא מבהיר. "אני חושב שאנחנו שם, ושיש לנו כל מה שצריך. הדבר היחיד שחסר לנו זה זמן. כמה זמן אולימפיאקוס רצה יחד? ארבע שנים? אם בעונה הבאה נחזור שוב למשחק החמישי בפלייאוף, לא נחזור על אותן טעויות שעשינו במונאקו, והפעם ננצח. לקבוצות לוקח זמן להגיע לשיא".
– אתה מדבר עדיין ב"אנחנו". אתה רואה את עצמך חוזר לעונה נוספת, באותה סיטואציה ובאותו תפקיד שהיו לך?
"לקראת סוף העונה היה לי טוב. נכנסתי לאיזשהו תפקיד, וקיבלתי אותו. אשמח לחזור ולהיות חלק ממה שבונים במכבי, אבל אני בשלב בקריירה שבו אני צריך לדעת למה אני נכנס. אני לוקח את המשפחה שלי מסביב לעולם בגלל הכדורסל. ואם הכדורסל לא טוב, אני לא ארגיש טוב. כדי לחזור, אני צריך להבין מה יהיה התפקיד שלי. לא בטוח שנגיע להסכמה על הדבר הזה. לא דיברנו יותר מדי על העתיד, ואני מקווה שנשוחח בקרוב, ככה שאני לא יודע ולא יכול לענות על זה עדיין".
– ואיך זה ייראה אם תחזור בעונה הבאה לתל אביב כשחקן אורח, במדי קבוצת יורוליג אחרת?
"אם זה יקרה, אני יודע שיקבלו אותי באהבה. אז אני מאמין שיהיה בסדר".
