בעולם נורמלי, עמית שרף היה פותח השבוע את עונתו הראשונה כמאמן ראשי בליגת העל ומתחיל בשבוע הבא את קמפיין ליגת האלופות עם הפועל חולון. אבל נכון לעכשיו, החיים בישראל הם הכל חוץ מנורמליים; שרף גויס בצו 8, ומתייצב בכל ערב ב-20:00 למשמרת לילית בחמ"ל של עיריית נס ציונה מתוקף תפקידו כקצין מבצעים בפיקוד העורף.
סרן (מיל') שרף, בן 35, שירת כלוחם בגדוד שקד של גבעתי בשירותו הסדיר והגיע עד לתפקיד סגן מפקד פלוגה. לאחר שחרורו שימש מ"מ באוגדת עזה במשך כעשור, ולחם במבצע צוק איתן ב-2014. לפני שנתיים עבר לתפקיד עורפי, והמחלקה שעליה פיקד נמצאת כעת בשטחי הכינוס.
"התפקיד שלי הוא להיות הגורם המקשר בין העירייה לפיקוד במקרי חירום", מסביר שרף בריאיון לוואלה! ספורט. "זה קורה מן הסתם בעיקר כשיש אזעקות או חלילה נפילות של רקטות". הוא לא היחיד בחולון שעולה על מדי צה"ל בימים אלה; עוזרו עידו לויט והמנהל הלוגיסטי אושר מיכאלי משרתים כלוחמי מילואים, וגויסו גם הם לזירה הדרומית.
בבוקר, כששרף חוזר לביתו בנס ציונה, הוא פושט את מדי צה"ל ומבלה עם שלושת בניו ואשתו. אחר כך, בצהריים, הוא לוקח משרוקית ובגדי ספורט ומתייצב באימוני רשות לשחקני קבוצתו שנותרו בישראל. שתי אזעקות כבר תפסו את הסגולים על המגרש; הם מיהרו למרחב המוגן בהיכל הטוטו, ואחר כך המשיכו להתאמן.
"אלה לא אימונים של כדורסל ממש, והם מתנהלים בהרכב חלקי מאוד תחת ההגבלות של פיקוד העורף", אומר המאמן. "אנחנו לא נוגעים בהם בתרגולים טקטיים. זה יותר בשביל להיפגש ולהזיז קצת את הגוף".
– אימון כדורסל בצהריים, חמ"ל בלילה. חתיכת פער.
"הדיסוננס הזה מטורף. בשבילי זו פריבילגיה. לברוח לשעה וחצי מהמחשבות, להתעסק בכדורסל, לפרוק ולשמוע. זו תרפיה. כשאני במשמרת, אני מוכוון משימה, מחובר לחדשות ולהתרעות".
– אתה מסוגל לדמיין את עצמך עומד בקרוב על הקווים במשחק?
"לא, ממש לא. כרגע זאת מחשבה בלתי נתפסת. גם כשאנחנו מתאמנים, זה נראה הכי רחוק בעולם וקשה לדמיין את זה. אבל אנחנו חייבים להיות מוכנים. המשחק שלנו בליגת האלופות בשבוע הבא כבר נדחה, ואנחנו מעריכים שנחליף ביתיות עם בראוגן, כך שבעוד שבועיים נתארח אצלה. הספרדים יגיעו אחרי שבעה משחקים בליגה ובאירופה, ולנו זה יהיה משחק רשמי ראשון. אנחנו מנסים לחשוב ושוברים את הראש מה לעשות עם זה ואיך להיערך".
– הזרים, למעט דרו קרופורד שנשאר בארץ עם אשתו ומשפחתה הישראלית, עברו לקפריסין.
"מנהל הקבוצה, נירו אורון, היה איתם בקשר מהרגע שבו הכל התחיל בשבת. סי.ג'יי האריס היה יותר מודע למה שקורה, מכיוון שהוא היה כאן במבצע שומר החומות וגם נשאר בניגוד לאחרים, אבל עכשיו הוא עם אשתו ועם הילד, וזה יותר קשה. בהתחלה השחקנים לא הביעו רצון לעזוב, אבל כשהם ראו שאחרים עושים את זה ודיברו איתם, וגם המשפחות בארה"ב לחצו עליהם, הגענו למסקנה שזה הכי נכון לכולם".
– איך הילדים מגיבים כשהם רואים את אבא לובש מדים ויוצא בלילה מהבית?
"הם מחכים שתיגמר המלחמה, ואומרים שהם רוצים כבר שאני אוכל לחזור לישון איתם והם יבואו איתי למשחקים. הסברתי להם שאני נשאר בעיר שלנו, וזה מרגיע אותם".
– עד לפני כמה ימים, רוב השיח סביב הספורט הישראלי עסק באלימות, שנאות ויריבויות.
"אני מאמין שכשנחזור לשגרה, הפרופורציות יהיו אחרות ושונות בהרבה תחומים בחיים שלנו. כולם ינסו להתחיל מחדש, והרוחות יירגעו קצת. היריבות הספורטיבית תישאר בגבולות בריאים יותר".
מה דעתך על הכתבה?