ג'יימס פלדין: "כשהגענו למגרש היו פיצוצים. הרגיעו אותנו שזו אש שלנו"

כשג'יימס פלדין החליט לחזור לישראל, חודש וחצי לתוך המלחמה בעזה, הוא ידע שהקדנציה הזו עומדת להיות שונה מהשתיים שקדמו לה. אלא שגם הוא לא שיער שאת עונתו הרביעית בליגת העל יפתח בצורה שאליה נקלע.

"כשחתמתי בהפועל גליל עליון, לא ידעתי שיש לחימה גם בצפון המדינה", מודה פלדין בריאיון לוואלה! ספורט. "במהלך השיחות עם הקבוצה, הם הסבירו לי שאנחנו אמורים לגור בתל אביב, וסיפרו שהם מקבלים תמיכה ממנהלת הליגה. ואז, לאחר שהגעתי, מישהו החליט כנראה להפסיק לממן את זה. לא הבנתי לגמרי איך, אבל אחר כך הודיעו לנו שהמשחק הראשון שלנו יתקיים בכפר בלום. זה היה רעיון טיפשי".

– כשעתיים לפני המשחק בשבוע שעבר מול עירוני נס ציונה, הייתה לכם אזעקה.

"כבר כשהגענו לאולם שמענו פיצוצים. הרגיעו אותנו והסבירו שזו אש שלנו. באזעקה נכנסנו 40-30 איש למרחב מוגן ותפסנו מחסה. זה היה סוריאליסטי, ותוך כדי חשבתי שזה מראה איך החיים נראים עבור מי שגר באזור. אני לא יכול להגיד שפחדתי. לא היה שום רגע שבו חשתי חשוף או לא בטוח. לכל אחד יש את ההתמודדות שלו, וכך אני חווה את זה".

לפלדין (35, 1.93), מגדולי הזרים ששיחקו בליגת העל בעשור האחרון לפחות, יש היסטוריה ארוכה עם הכדורסל הישראלי. הוא פגש לא פעם את מכבי תל אביב ביורוליג, כששיחק בפנאתינייקוס ובכוכב האדום בלגרד, ואחר כך הופיע במשך שנתיים בהפועל ירושלים וזכה איתה בשני גביעי המדינה. אחרי שעבר פציעה לא קלה בברך, שהשביתה אותו לחודשים ארוכים, הוא היה אמור לסיים את העונה שעברה בהפועל חיפה – ולבסוף חתם בהפועל תל אביב. רק במוצאי השבת הקרובה יפגוש הגארד את הירושלמים לראשונה מאז עזב.

– איפה היית ב-7 באוקטובר?

"הייתי בבית שלי ברפובליקה הדומיניקנית. קמתי בבוקר, צחצחתי שיניים, שטפתי פנים ונכנסתי לאינסטגרם, וקראתי את החדשות מישראל. בהתחלה היו דיווחים על פיגוע בפסטיבל מוזיקה, שזה דבר נורא בפני עצמו, ורק אחרי כמה שעות הבנתי עד כמה המצב חמור ומטורף. התחלתי לכתוב הודעות לחברים שלי, לוודא שהם בסדר, וככל שחלף הזמן – הכל רק הלך והידרדר".

– מה גרם לך לחזור לכאן, דווקא בתקופה כזו?

"רציתי להמשיך לשחק, ותמיד אהבתי את ישראל ואת הליגה כאן. יצרתי קשר עם כמה מחבריי והתייעצתי איתם. שאלתי אם זה רעיון טוב לבוא עכשיו. אני מכיר את המדינה כל כך טוב. למקום אחר לא הייתי מגיע במצב מלחמה, אבל אני יודע איך בישראל שומרים על האזרחים. היה לי ברור שלא יסכנו אותנו, ושאם הליגה תחודש – זה סימן שמצאו את הדרך הבטוחה לעשות את זה".

– ובכל זאת, המציאות כרגע לא דומה למה שהכרת בימיך בירושלים ובתל אביב.

"זה מצב קשה. הראש של כולם בתוך המלחמה, וברור שזה לא אידיאלי, אבל אני פשוט שמח לשחק כדורסל. הקבוצה שומרת עלינו, דואגת שנישאר יחד ושנהיה שמחים. עם כל מה שיבוא, אנסה להישאר מרוכז ובטוח".

– איך ישראל נראית מבחוץ?

"ברפובליקה הדומיניקנית, וגם בארה"ב, אנשים ניזונים רק ממה שמדווחים להם בתקשורת. תמיד שאלו אותי כמה רע כאן. יש כאלה ששמחים בשבילי שחזרתי לשחק, ויש גם מי שממש דואגים לי. בני המשפחה שלי נמצאים איתי בקשר כל הזמן, מוודאים שאני בטוח. הם אמרו שאם אני חושש לרגע, שפשוט אחזור, והם תומכים בי וסומכים עליי".

– בתור אחד הזרים הוותיקים בליגה, אתה מייעץ לשחקנים אחרים?

"כן, יש הרבה שיחות, ואף אחד לא מנסה לייפות את המצב. אנחנו נמצאים במצב מלחמה, וזה שונה מכל מה שהכרנו. דיברתי עם ג'ון הולנד, ששיחק איתי בירושלים, וניסיתי לשכנע אותו לחזור עם הפועל תל אביב לישראל. אנחנו בני אותו גיל, ונמצאים באותו שלב בקריירה. אני לא רוצה שהוא יסיים בצורה פחות טובה, ושיגידו עליו דברים לא טובים. הוא שחקן גדול ואדם נהדר, ואני שמח שבסוף הוא מגיע.

"שמע, המצב קשוח ואני מבין את מי שחושש. אני מדבר עם ג'ייקובן בראון מדי כמה ימים. אותו לא ניסיתי לשכנע, כי אתה מכיר אותו. יש לו ילדים בבית, והוא מחליט לבד. הוא משחק כאן כבר כל כך הרבה שנים, והנה, גם הוא חוזר. אני לא יכול לחכות למשחק הראשון אחרי המלחמה, לעלות שוב למגרש מול אולם מלא באוהדים. הקהל הוא אחד הדברים שאני הכי אוהב בישראל".

– בעוד שלושה ימים אתה חוזר לראשונה לארנה כשחקן אורח.

"מאז עזבתי, הייתי כבר בחופשה בירושלים, ועם חיפה והפועל לא יצא שאשחק נגדה. הפעם הזאת תהיה שונה. אני מתרגש לפגוש את האנשים שנשארו במועדון מהימים שלי, ומצפה לראות את האוהדים שיגיעו. השנתיים בהפועל ירושלים היו הטובות ביותר בקריירה שלי".

– בגיל 35 יש כבר הרהורי פרישה?

"אני מבין שאני כבר קרוב לפרישה. זו העונה ה-14 שלי מעבר לים, והמסע הזה ארוך. אני אסיים את העונה הזאת, ומאמין שאני מסוגל לשחק עונה נוספת. זה תלוי במצב, אבל בוא נגיד שיש הצעה אחת שלא אסרב לה, ולא משנה מה יהיה כתוב בחוזה. אשמח לסיים את הקריירה בירושלים".