מתקרבים לנקודת האל-חזור: הפועל ירושלים ואלכסנדר דז'יקיץ' ייפרדו?

רבים מחובבי הכדורסל אוהבים לנהל בתחילת כל עונה רישום של מצבת המאמנים, ולתהות בינם לבין עצמם מי הראשון שילך הביתה, מי יחליף אותו ומתי יתחיל משחק הכיסאות המוזיקליים. וכששריקת הפתיחה של ליגת העל עמדה להישמע – אי אז במציאות הרחוקה של 6 באוקטובר – איש לא עירער על הקביעה שהמשבצת החזקה והיציבה ביותר היא זו של אלכסנדר דז'יקיץ' בהפועל ירושלים.

ואז פרצה המלחמה.

בשנה וקצת על הקווים בארנה, הפך הסרבי לאיש כל-יכול. הוא נכנס לתוך ואקום בעת מינויו, בדיוק בקיץ שבו כל השדרה הניהולית התחלפה – ולאחר ההצלחות המרשימות (הגעה לגמר ליגת האלופות וזכייה בגביע המדינה) הלכה האגדה והתהוותה לנגד עינינו; אחר כך התחלפה גם הבעלות ועברה מאיל חומסקי למתן אדלסון, ובין לבין הוחתם המאמן על שלושה חוזים שונים בתוך חודשים ספורים.

מהצד נראה לעיתים כאילו דז'יקיץ' נהיה גדול יותר מהמועדון; זה הפך בעייתי ברגע שבו הוחלט על חזרת הליגה, והוא סירב לשוב לישראל. בסביבתו מספרים כי מאחורי הצעד הקיצוני הזה, מצד האיש שמנהל את ההצגה והפך לפנים שלה, עומד חשש אמיתי מהסכנה בארץ. מצד אחד, הוא מחובר לחדשות ועוקב באדיקות אחר העדכונים; מצד שני, להחלטתו יש גם משמעות מקצועית שאי אפשר לטעות או לזלזל בה. בתחילה הלכו כל השחקנים הזרים בעקבותיו ונשארו בבלגרד, ואחר כך הם חזרו בלעדיו.

בגלל מעמדו המאגי של דז'יקיץ', במועדון יוצאים מגדרם כדי לרבע את המעגל ולמצוא כל דרך אפשרית לחזור לשגרה, אבל הרגע שבו החבל המתוח ייקרע מתקרב. נראה שהמושג "נקודת האל-חזור" מעולם לא היה מתאים יותר.

בתחילת השבוע, אחרי ההפסד להפועל תל אביב בערבו של חג המולד, שוחררו הזרים לכמה ימי התרעננות. חלקם טס לארה"ב כדי להיות עם המשפחה, אחרים בחרו בבלגרד – ואתמול (חמישי) חודשו האימונים. עם השחקנים, ובלי המאמן. בינתיים, ירושלים אישרה לסרבי לאמן את נבחרת גאורגיה, מתוך תקווה שכל מחווה כזאת תוביל להתרצותו ולשובו. בינתיים אין תוצאות, והאיש עומד בסירובו לעלות על טיסה ארצה.

לפיכך, השאלות המציקות לא נעלמות: כמה זמן תוכל המערכת להחזיק מעמד בסיטואציה הזו? האם באמת אפשר לאמן קבוצה בשלט רחוק? התשובה תלויה בזהות המשיב.

ישנם הגורסים כי בשל הצלחתו ומעמדו של דז'יקיץ', הקבוצה צריכה לעשות הכל כדי לשמור על מערכת היחסים איתו בטווח הארוך; גם אם זה אומר שהוא יאמן במשחקי ליגת האלופות, וחבר אחר בצוות המקצועי יעמוד על הקווים בזירה המקומית. זה רחוק מלהיות אידיאלי, הגם שאין לו עוזר מספיק בכיר שיוכל למלא את נעליו. לכן, היה מי שהציע שהמנהל המקצועי יונתן אלון ישוב למשבצת המאמן. ההיתכנות לכך לא גבוהה במיוחד.

הגישה הדומיננטית יותר טוענת כי מועדון רציני לא יכול להתנהל כך, ואם דז'יקיץ' אינו חוזר – ככל שהנסיבות מובנות – אין ברירה אלא להיפרד ממנו. כאן עולה גם תת-שאלה פנימית: האם למהר ולבצע מהלך כבר בימים הקרובים, כדי שהמאמן החדש יוכל להתאקלם ולהיכנס לעניינים לפני פתיחת הטופ 16 בעוד שלושה שבועות וחצי? או למתוח את הזמן ככל האפשר, מתוך תקווה שהמציאות תשתנה והתמונה תתהפך, ואולי בכל זאת הסרבי יגיע?

גם אוהדיו הגדולים ביותר של המאמן בתוך המערכת מבינים כי הזמן שעומד לרשותו אינו בלתי מוגבל (בהנחה שאופציית השלט הרחוק לא תתממש). נראה שתאריך היעד המאוחר ביותר שירושלים תוכל לחכות לו הוא סביב ה-24 בינואר, היום שבו תחל את הופעותיה בשלב השני של ליגת האלופות. מאותו רגע היא תיכנס לרצף פעילות צפופה עם שלושה מחזורים בתוך שבועיים באירופה, נוסף על משחקי הליגה.