את עונת 2019/20 סיים הכדורסל הישראלי בסוג של טראומה. הקורונה עצרה את הליגה, והיא חזרה ללא רוב השחקנים הזרים שהיו כאן לפני כן. למכבי ראשון לציון זה לא הפריע – היא הצליחה לצאת מפגרת הקורונה בצורה מרשימה, כולל החתמת סנטר מבטיח בשם זאק הנקינס, ונעצרה רק בגמר הפיינל פור נגד מכבי תל אביב. העונה ההיא הייתה עוד עונה מוצלחת במונחים של הקבוצה מעיר היין. רק ארבע שנים לפני כן היא לקחה אליפות, ובעונה שקודם לכן נעצרה בגמר, כשהיא משתתפת כתוצאה מכך ביורוקאפ.
אלא שהנקודה ההיא הייתה הפעם האחרונה שראשון לציון הייתה חלק מהטופ של ליגת העל. ב-2020/21 אמנם עוד הגיעה לגמר הגביע, אבל לא נכנסה לפלייאוף, והצלילה החלה. בעוד קבוצות מסוימות קורסות מבעיות כלכליות, ראשון לציון עדיין החזיקה בתקציב ממוצע ומעלה בליגת העל כשירדה בעונת 2021/22, ובעונה לאחר מכן החזיקה תקציב שיא בליגה הלאומית, מה שלא הספיק לה כדי לעבור את רבע גמר הפלייאוף. העונה היא ממשיכה לצנוח, ומדורגת בצוותא עם מכבי חיפה במקום האחרון בליגת המשנה, כשירידה לליגה הארצית לא נראית מופרכת. המסע אל תחתית הבאר.
ניצני הקריסה המקצועית-ניהולית של ראשון לציון החלו כבר בעונת 2020/21. הקבוצה פרשה מהיורוקאפ בשל הדרישות הקשות של עונת הקורונה, ולמרות שהצליחה להתחזק בצורה יפה במהלך העונה עם ג'רמי פארגו, לא הייתה קרובה להצלחה מקצועית. מבצע "שומר החומות" טרף את הקלפים עבור הכתומים – שלושה זרים עזבו את ישראל, והיחיד שנותר היה אקיל מיצ'ל. בתמיכת ראש העיר, דרש המועדון לדחות את גמר גביע המדינה שזז מראש בגלל הקורונה לחודש מאי, אולם באיגוד הכדורסל לא נענו לבקשה, וראשון לציון מחתה פעמיים בגמר – עלתה עם הנוער בחמישייה, ולא כיבדה את טקס חלוקת הגביע של מכבי תל אביב.
בעונה שלאחר מכן ההתרסקות כבר הייתה מושלמת. הקבוצה פתחה רע את העונה, ואחרי שהחילופים הראשונים בסגל לא עזרו, ציפה היו"ר הוותיק יצחק פרי מהמאמן גיא גודס להתפטר. מכאן החלה סאגה מכוערת שבסיומה פוטר המאמן. עוזרו דרור כהן נכנס לנעליו, ובמקביל נועם דוברת נמכר להפועל ירושלים.
אלא שכאן לא נגמר הבלאגן. היו"ר פרי, שההתנהלות שלו בפרשת גודס הייתה רעה מאוד, החליט בעידודו של ראש העיר רז קינסטליך לשים את המפתחות ולתפקיד הניהול נכנס יוסי מולדבסקי, איש עסקים שהיה מעורב בראשון לציון עוד לפני כן, וקודם לכן היה בכיר בהפועל חולון. ראשון לציון החדשה הייתה אמורה להיראות טוב יותר; בפועל היא ירדה עם תחילת הפלייאוף התחתון וסיימה 33 שנים בליגת העל.
עם השנים ראשון לציון ניסתה לייצר לעצמה שם בהבאת שחקנים זרים פחות מוכחים ולרוץ איתם, וגם הצליחה לא מעט פעמים לתקן טעויות. בלאומית הניסיון של הקבוצה היה דל, וההחלטה הראשונה הייתה ללכת עם המאמן הכי מנוסה בליגה הזאת – נדב זילברשטיין, שגדל במערכת. לצידו הגיע מנהל מקצועי לכל המועדון, זיו ארז, שהמשיך לעבוד גם בקבוצת הנשים אותה בנה – הפועל ראשון לציון.
התקציב היה גדול, השמות – נמרוד טישמן, איגור נסטרנקו, יונתן מור – היו מבטיחים, אך התוצאות לא מספיק טובות. ראשון לציון אמנם לא הייתה בתחתית, ותמיד באזור הפלייאוף, אבל הציפייה הייתה אחרת. בעוד שנעשו שינויים והוחלף זר, זילברשטיין שילם את המחיר, ומיד אחריו ארז זז מהתפקיד בבוגרים, ונתי כהן, עוד מאמן מנוסה בלאומית, הגיע. עוד זר הוחלף, עוד ישראלים הגיעו, והתוצאות? לא השתפרו. אחרי ההפסד במשחק הראשון ברבע גמר הפלייאוף לאשקלון פוטר כהן, ואבי סוכר, שפתח את העונה באשקלון, נקרא להציל את העונה. גם הוא לא הצליח, וראשון לציון סיימה עם הדחה ברבע הגמר.
המכה של העונה שעברה הייתה אמורה לכוון את ראשון לציון לכיוון נכון יותר, אלא שביטול הזרים בליגה בשל המלחמה גרם למועדון לצאת מאיזון. כשהעונה כבר נפתחה הכתומים רק הפסידו והפסידו, ואחרי שישה מחזורים הם עם ניצחון בודד. המאמן מיקי גורקה בינתיים עוד פה, ושרון דרוקר הגיע בתור המנהל המקצועי במהלך העונה (כשהאפשרויות לשנות הן מוגבלות), במהלך שעל פי כל הדיווחים היה יוזמה בלעדית כמעט של ראש העיר קינסטליך.
שישה מאמנים בשתי עונות וקצת, שני מנהלים מקצועיים, שני יושבי ראש, ראש עיר מעורב והסממן אולי הבולט ביותר לבעיה עדיין לא דובר. מאמצע שנות ה-90 ראשון לציון הייתה סוג של אימפריה בכדורסל הישראלי בגידול שחקנים. אפיק ניסים, דרור חג'ג', ארז מרקוביץ' ושון דאוסון היו כנראה הגדולים ביותר שיצאו מהנוער מעיר היין, כשמלבד דאוסון, האחרים עשו את הימים היפים בקריירה שלהם מחוץ לקבוצה. נועם דוברת עוד יכול להצטרף לרשימה, אבל רשימה ארוכה של שחקני נוער היו לשחקני ליגת העל לגיטימיים מאוד – אבי סוכר, חיים שמעונוביץ', טל דן, אור סולומון, נסטרנקו ועוד. גם הם, רובם, עשו את הימים היפים שלהם מחוץ למועדון.
במקביל לכך שקיימת ירידה גם בתוצאות של מחלקת הנוער, בשנים האחרונות הצליחה ראשון לציון לפספס חלק מבוגרי מחלקת הנוער שלה. איתן בורג עבר עם סיום גיל נוער לנתניה, ולמרות שהכתומים רצו מאוד להחזיר אותו הקיץ, הוא העדיף להיות בבני הרצליה. בן אונצ'ה, פוטנציאל גדול בנוער, לא היה אמור לקבל יותר מדי דקות בעונה שעברה בסגל של ראשון לציון, בחר בצעד חריג להיכנס להסגר רק כדי לא להיות כבול למועדון, עזב לעירוני נהריה ובינתיים פצוע. בוגרי מחלקת הנוער נוספים, טל פלד, יוגב עובדיה ועומר חממה, כולם מפוזרים בלאומית, כשמלבד פלד האחרים לא באמת קיבלו הזדמנויות והעדיפו להביא במקומם שחקנים מבחוץ. בבוגרים העונה נמצאים רק שני בוגרי מחלקת הנוער – איגור נסטרנקו, בן ה-33 ומאור נקרשביץ' הצעיר.
ההגעה של דרוקר לפני שבועיים היא קריאת ההשכמה של ראש העיר למועדון. דרוקר סיים את הקדנציה הראשונה שלו במועדון, רגע לפני הזכייה באליפות, בצורה לא טובה. כל ניסיון לפשר בין הצדדים לא הצליח עם השנים. לבסוף, החליט ראש העיר שקבוצת הדגל של הספורט העירוני בארץ, זו שהושקעו בה הכי הרבה כספים עירוניים לאורך השנים, צריכה את דרוקר. ההחלטה הזאת ככל הנראה לא תהיה האחרונה בשינויים שראשון לציון תעבור, אבל בינתיים יצטרך מאמן נבחרת הנשים, ועוזר מאמן נבחרת הגברים, להוביל בכובע השלישי שלו את המועדון אותו בנה לאליפות, להישרדות בליגה הלאומית.
מה דעתך על הכתבה?