היום (שני) בית העלמין בקיבוץ עין המפרץ אמור להיצבע בפעם השניייה באדום. בפעם הראשונה זה קרה באופן די ספונטני, פוסט הפייסבוק של אתי רז, אמו של סמ"ר עידן רז ז"ל, לוחם גולני שנהרג במוצב פגה ב-7 באוקטובר, הוביל ללוויה של עידן, אוהד מסור של הפועל תל אביב, כאלפיים חברים, אוהדים ואנשי הפועל תל אביב לבושים באדום, במה שהיה "הלוויה האדומה" הראשונה של מלחמת "חרבות ברזל". אחריה היו עוד כמה. ביום שני התבקשו החברים שיעלו לקבר של עידן ז"ל, להגיע באדום פעם נוספת.
"זה יום הזיכרון הראשון. אני כבר שבוע בלי קול. כנראה שזה לא סתם, אתה מחזיק שבעה חודשים, יש הרבה חוסר ודאות, אי שקט סביב היום הזה. הגוף נותן את אותותיו, אני לא אחת שחולה בכלל. פתאום אני שבוע בקושי מוציאה קולות, שיעולים, צרידות. לא ברור מאיפה זה, ברור אבל לא ברור. הגוף מדבר", מספרת אתי, "ביום שני יש את העלייה לקבר ושם נעשה את הטקס. עידן היה לוחם בגולני, באותו יום נהרגו 82 חיילים, כולל המג"ד שלו. בהלוויה, בשבעה, ב-30, אף אחד לא הגיע, היו החברים והפועל, אבל החברים מהצבא לא הגיעו. עכשיו הם נקרעים למי אנחנו הולכים בכלל. הלב שלי איתם. אני יודעת שהם איכשהו יתחלקו, תהיה נציגות מהצבא, זה קצת מעודד".
סמ"ר עידן רז ז"ל נהרג ב-7 באוקטובר בקרב על מוצב פגה שממוקם דרומית לקיבוץ נחל עוז. בקרב שנמשך כ-12 שעות נהרגו עידן וחבריו לאחר שניסו להסתער בגבורה על המחבלים שכבר היו קרובים להשתלט על המוצב, לאחר שבמשך שעות התבצרו בחדר האוכל של המוצב. הוא הובא למנוחות ארבעה ימים לאחר מכן בקיבוצו.
"ב-7 באוקטובר קמנו כמו כולם לבלגן במדינה", חוזרת אתי ליום הנורא, "עידן סגר שבת, ידענו שהוא בקו עזה, לא ידענו שהוא במוצב פגה או איפה זה בדיוק. ידענו שהמוצב שלו קרוב לגדר. שלחנו לו הודעות ב-8:20, "עידן מה קורה, איך אתה, אנחנו מבינים שיש בלגן, תעדכן". הוא כתב לנו, "אמא, הכול בסדר". היום אנחנו מבינים שהוא היה באמצע המלחמה. הגל הראשון של המחבלים היה ברבע ל-7 בבוקר, היו בין 40 ל-50 מחבלים, הוא היה בתוך קרב ולא אמר לנו כלום. ב-9:27 שלחנו לו שוב הודעה ולא ידענו שהוא בתוך התופת, "עידן מה קורה", הוא אמר: "אמא אני לא יכול לדבר", ושלח לב גדול אדום עם פרחים, ולא הבנתי שזה המסר האחרון שלו. הוא לא שלח לבבות אדומים עם פרחים, הוא היה שולח לב אדום קטן, לא היה מביע רגשות. זה הייתה הפרידה שלו. ב-10:00 הוא שלח הודעה לחברים שלו שהם בתוך מלחמה, וזהו. אנחנו לא שמענו ממנו יותר.
"במשך יומיים הוא היה נטול קשר. עידן נהרג ב-7 באוקטובר אבל אמרו לנו את זה רק ב-9 באוקטובר. היה שלב שהוא לא היה ברשימת החטופים, לא היה ברשימת ההרוגים, אלא ברשימת נטולי קשר, רק בגלל הבלגן שהיה, למרות שידעו שהוא מת ב-7 באוקטובר. מאז הדפיקה בדלת אנחנו עוד מעכלים את זה".
היא קיבלה מיידית החלטה לעשות הלוויה אדומה. "אנחנו היינו ההלוויה האדומה הראשונה. ב-7 בבוקר הגיעו לפה קציני העיר, הם נכנסו בדפיקה. שתיקה רועמת, אבל אתה מבין שהשמיים נופלים. הם לא מדברים ואתה מבין שהנורא מכל קרה. זה תפס אותנו עם בת אחת בארצות הברית ואחת באי נידח בתאילנד, וילד בכיתה י"ב, ישן. ואנחנו מנסים להתארגן כדי להביא אותם לארץ ומבינים שאין טיסות. באותו רגע, לא יודעת להסביר את זה, איך שהודיעו לנו שעידן נפל, אמרתי לארנון שהלוויה תהיה אדומה. העליתי פוסט לפייסבוק, פרסמנו שיש הלוויה וכל מי שמגיע יבוא בחולצה אדומה. על שפיכות הדמים, ללב הפועם של הפועל וללב של עידן. זה היה המסר.
"בשעה 16:00 הייתה ההלוויה, הגיעו מעל אלפיים איש, כולם באדום, כולל בית"ריסטים ומכביסטים, שמו את היריבות בצד. אם עידן היה צריך לבוא בצהוב או ירוק, לא חושבת שזה היה עובר. זה צבע שלא נמצא בפלטת הצבעים שלו, זה טאבו. זה היה מאוד חזק. הגיע אוטובוס מפוצץ באוהדים שאנחנו לא מכירים, הגיעו שחקנים, הגיע יושבי הראש של הקבוצות והבעלים. מישהו צילם שם עם רחפן וזה היה מטורף. חיילים ואדום, זה מה שהיה. פתחנו פה חמ"ל, הדפסנו 500 חולצות וחילקנו בכניסה לבית קברות. זה מה שאמרתי, אני רוצה הלוויה אדומה. גם עכשיו ביום הזיכרון, כולם קיבלו הודעה, כל החברים, שהם מתחייבים להגיע באדום".
משפחתו של עידן תמיד ידעה כי הפועל תל אביב היא בשבילו יותר מקבוצת כדורגל או כדורסל. "כשעידן היה הולך למשחקים, היינו צוחקים עליו ש'הם יותר מפסידים מאשר מנצחים, מה אתה כזה טוטאלי?' הוא ענה 'אימא, את לא מבינה'. אחרי שהוא נהרג נכנסנו לכרטיס אשראי שלו, כל המשכורת הצבאית הלכה על הפועל, אם זה צעיפים, חולצות, מדבקות. משכורת של לוחם בצבא, בערך 3,000 שקל. הוא לא היה מגיע למינוס, אבל הוא היה נשאר על השקל, והכול הוצאות של הפועל. כל השמירות והיציאות שלו הונדסו לפי המשחקים, הוא לא פספס ארוחה משפחתית, אבל הכול היה מתואם להפועל, ברמה הזאת".
מרגע הלוויה, מחבקת הפועל תל אביב את משפחת רז, כמו משפחות נופלים רבות אחרות. השבוע נאמה אתי בטקס מיוחד שערך המועדון לרגל יום הזיכרון. "לזכותם ייאמר, הם לא עזבו אותנו מה-7 באוקטובר. הם מתקשרים, באים לפה אוהדים, מזמינים אותנו לכל משחק שרק אפשר. לא משנה שיש לנו מנוי שלא ביטלנו אותנו, היה לו מנוי לכדורגל ולכדורסל, והוא עדיין פעיל. עשו כבר טקס אחד וזה לא הטקס הראשון. גרפיטי אחד בתל אביב וגרפיטי מטורף בצומת כרכור, הכול זה אוהדים. לקחו אותנו לבלגרד למשחק, פודקאסט שעשו על עידן מטעם הפועל. בכל הזדמנות הם יוצרים איתנו קשר. עידן היה היחידי שאהב כדורגל וכדורסל, הבעל שלי לא מחובר לזה, אני בטח שלא. מאז החלטנו שהכיסא שלו לא יהיה ריק, ואנחנו באים למשחקים, לא יכולה להגיד לכולם, אבל באים. זאת אהבה, זה משפחה. בהמנון שלהם כתוב שלעולם לא תצעד לבד, הם מקיימים את זה הלכה למעשה. לא הבנו עד כמה זה חזק".
את מאמינה שזה הולך להמשיך לעוד שנים רבות?
"לדעתי, זה חזק מהם. האוהדים זה חלק בלתי נפרד מהקבוצה. בטקס האחרון היו משפחות מצוק איתן, הם אומרים שאנחנו נחכה ונראה, הם לא עוזבים אותנו. משפחות של מעל עשור. זה לא משהו שאתה יכול לשחק אותה. אתה מרגיש שזה לב אדום פועם בדם".
כאמור, זה יהיה יום הזיכרון הראשון של משפחת רז מאז שעידן נהרג. אתי, שתנאם בטקס בעין המפרץ, מספרת על התחושות. "יש את ערב יום הזיכרון שיש טקס בקיבוץ, הנופלים האחרונים היו לפני 40 שנה, עידן ועוד בחורה שנרצחה בנובה (לין דפני, א.ש) שנפלו בקיבוץ, יש טקס וביקשו ממני לדבר. אני שואלת את עצמי מה אני אומרת בשבוע כזה. החלטתי שאני לא אעשה הספד רגיל, אני אדבר על מה זה להיות אמא שכולה. גם כדי לעזור לאנשים בקיבוץ ובכלל, איך לגשת אלינו. מפחדים מאיתנו, הולכים איתנו על ביצים, וזה ממש לא צריך להיות ככה. אני אומרת – דברו איתנו רגיל. לאנשים לא נעים להסתכל לנו בעיניים. אני לגמרי מבינה את הצד השני, גם אני בסיטואציה הפוכה, אתה מרגיש על ביצים, מה אומרים, איך אומרים, כן לחבק, לא לחבק. החלטתי דווקא להתייחס לזה".
אלה הדברים של אתי רז בטקס יום הזיכרון בבלומפילד:
"לא פעם אני שואלת את עצמי, מה לי ולכדורגל? מה הקשר ביני ובין כדורסל? אני בכלל לא מכירה את כללי המשחק… ומי אלה כל האוהדים האדומים האלה שאוהבים את הקבוצה בכל ליבם ונשמתם?
"אני משערת שהרבה פה בקהל שאלו את עצמם לא פעם ולא פעמיים את אותן השאלות. התשובה שלי היא עידן. התשובה שלכם כנראה היא אחד או אחת היקרים שאיבדתם.
"עידן שלי היה לוחם גולני מגדוד 13, שהיציאות שלו מהצבא הונדסו לפי המשחקים של הפועל. הוא היה מחליף שמירות כדי לראות משחק בלייב, הוא היה מוציא גימלים כדי לצאת לדרבי. עידן היה ילד שכל כולו לב אדום. עוד כשהיה נער, הקים רשת אוהדים כדי להגיע בטרמפים למשחקים מצפון עד דרום (היינו קוראים לו ההסתדרותניק) ואת רוב המשכורת הצבאית שלו הוא הוציא על צעיפים, חולצות ודגלים של הפועל. אפילו בקרב בו נפל, כשכל הציוד שלו נשרף, שרדה רק חולצה אדומה של הפועל ת"א , שרדה בשלמותה.
"אחרי ההלוויה האדומה שערכנו לו, (דמיינו לכם אלפים לבושים אדום, שרים בבית העלמין "לעולם לא תצעדי לבד") הבנו שיש לנו משפחה מורחבת, משפחת הפועל שמחבקת אותנו מאז אותו יום ארור. התחלנו מיד להבין את משמעות הצבע האדום. מסתבר שמשפחה כן בוחרים , בפעם הראשונה הבחירה במשפחת הפועל נעשתה ע"י עידן, בפעם השנייה משפחת הפועל בחרה בנו להשאיר אותנו במועדון האדום.
"מאז השבעה באוקטובר, משפחת הפועל איבדה מעל ארבעים מאוהדיה. זה יכול היה להשאיר את היציע מלא בחורים, אבל הפועל כמו הפועל, דאגה למלא את החלל, גם את זה שבלב. אנחנו יחד שם, כולנו, גם אלה שמסתכלים מלמעלה, רואים איך משפחת הפועל מתעקשת לחבק אותנו המשפחות השכולות. לכל אוהד שנפל הוקדש קיר עם כתובת גרפיטי ענקית ברוח הקבוצה, נעשו פודקאסטים שמספרים על יקירינו האוהדים שנפלו. בכל משחק מזכירים את הנופלים, התקיים טקס הנצחה לחללים ואף הייתה מחווה ענקית במיוחד, מטוס שלם בו משפחות אוהדים, שהטיס אותנו למשחק בבלגרד.
"'אור איתן כנגד החשיכה שאויבינו ניסו להמיט עלינו', אמר עופר ינאי, הבעלים של הפועל ת"א בכדורסל. משפט מדויק בדיוק כמו זה של מילות ההמנון שמבטיחות שלעולם לא נצעד לבד. אז נראה לי שכולנו נוכחנו לדעת שהמועדון יודע לעמוד מאחורי המילים שלו, עובדה שבכלל איננה מובנת מאליה. בימים של תקריות אלימות במגרשי הכדורגל ופרשיות ששמענו עליהם בתקשורת, חשוב לי שכולם יראו שהחיים הם לא שחור ולבן, יש גם אדום באמצע. הנשמה הגדולה (גם אם לעיתים קצת סוערת) של מועדון הפועל תל אביב ממשיכה לחבק אותנו המשפחות השכולות.
"וברוח הפועל, יש גם שיר עוצמתי ומרגש במיוחד שנכתב על ילד מלחמה אדום , השיר נכתב על הילד הפרטי שלי ובתקופה הנוכחית הוא מדבר על הילדים של כולנו – ילדי המלחמה. השיר הזה יכול לגעת בכל אחד ואחת".
מה דעתך על הכתבה?