* שישה משחקים.
* ארבע קבוצות שונות.
* 17.5 נקודות בממוצע.
* 15 מ-31 לשלוש (48.3%).
* 28 מ-28 מהעונשין (100%).
אין, כנראה, שחקן במכבי תל אביב מודל 2025 שירצה לחזור ליד אליהו יותר מג'ורדן לויד. את השורה הסטטיסטית המרשימה שלעיל הוא העמיד בביקוריו הקודמים בהיכל כאורח, וכעת – כשהאולם העתיק הופך למגרשו הביתי – הוא בוודאי ירצה להמשיך ליהנות ממנו בקביעות. וגם אם לא ישכיל לשמור לאורך זמן על 100 אחוזים מהקו, לפחות יקווה להמשיך ולדגדג את רף 50 האחוזים מעבר לקשת.
בקיץ המורכב שעוברים הצהובים, הם הכריזו היום (ראשון) על מה שאמורה להיות ההחתמה הנוצצת של העונה. על פניו, מעטים השחקנים שיכולים להתיימר להחליף את ווייד בולדווין; אבל שחקן שבא עם רזומה של חמש עונות רצופות ופיינל פור אחד ביורוליג, זכה באליפות NBA כשחקן משני (שהפך בסדרת הגמר לדמות ויראלית), קיבל את תו התקן של צ'אבי פסקואל ואפילו מכיר את החיים בישראל מימיו כרוקי בהפועל אילת – עונה לכאורה על כל ההגדרות.
ארבעת הכוכבים שעזבו את אלופת המדינה השתכרו כ-1.1 מיליון דולר נטו בממוצע – מי יותר (לורנזו בראון 1.5 מיליון, בולדווין 1.3 מיליון) ומי פחות (בונזי קולסון וג'וש ניבו כ-800 אלף כל אחד). לאור הירידה המשמעותית בתקציב השחקנים, המוערכת בסכום הנע בין 25 ל-30 אחוזים, נותר מקום למיליונר אחד בלבד בסגל המתחדש; והשחקן הזה – שישתכר 1.1 מיליון דולר – יהיה לויד. האם זהו האיש הנכון במקום הנכון, ובעיקר בזמן הנכון?
השאלה הראשונה היא פיזית. אם לויד בריא וכשיר, זו עשויה להיות הברקה אדירה. אלא שהוא מגיע משנה לא פשוטה, שבמהלכה הופיע ל-20 מ-39 משחקיה של מונאקו בזירה האירופית. הנתון היבש הזה הוא רק ההתחלה, והבעיה המרכזית שמסתתרת מאחוריו נעוצה בחלוקת הזמנים. זה לא שהגארד החמיץ מחצית מהתקופה, ושיחק במחצית השנייה (או להפך). למעשה, במהלך העונה הסדירה הוא הושבת שש פעמים – ולא הצליח לחבר יותר מחמש הופעות רצופות ביורוליג.
הגב היה זה שמנע ממנו לתפקד כרגיל (13.7 נקודות בקריירה עד לפני שנה, ורק 10.2 אשתקד), ולאור אופיין של פציעות מהסוג הזה, עולה התהייה מה מידת כשירותו. יתרה מכך, בראייה עתידית מפוכחת: עד כמה הוא בנוי לעונה ארוכה בתפקיד מרכזי בקבוצה שככל הנראה ייגזר עליה לטוס ברחבי היבשת על בסיס שבועי, גם למשחקי הבית?
השאלה השנייה והמעניינת בפני עצמה היא מקצועית. אם לא יתרחש שינוי מפתיע, כך ייראה הסגל של עודד קטש בעונה הקרובה:
* עמדה מספר 1 (PG) – תמיר בלאט, רכז זר.
* עמדה מספר 2 (SG) – לויד, דריל מייקון, ג'ון דיברתולומיאו.
* עמדה מספר 3 (SF) – ליוואי רנדולף, קולין מלקולם (או זר אחר), רפי מנקו.
* עמדה מספר 4 (PF) – ג'יילן הורד, רומן סורקין (אם יישאר), ג'ייק כהן.
* עמדה מספר 5 (C) – ווניין גבריאל, חסיאל ריברו.
על פניו, אם סורקין אכן ימשיך, זו תהיה קבוצה עמוקה יותר מזו שקדמה לה – ולו בשל העובדה שרנדולף והורד ימלאו את מקומם של אנטוניוס קליבלנד וג'יימס ווב. הבעיה, כמובן, נעוצה באיכות של ראשי הפירמידה.
קבוצות כדורסל בריאות נבנות בראש ובראשונה מעמדות הרכז והסנטר, ודווקא בהן מימד חוסר הוודאות הוא המרכזי ביותר במכבי תל אביב. האם ההחלטה ללכת על השחקן היקר ביותר בעמדת הסקנד גארד היא נכונה ומוצדקת?
גבריאל אמור לתפוס את מקומו של ניבו מתחת ומעל לסלים לצד ריברו, ומעבר לאפסייד המרתק ולרשמים החיוביים שהתרכזו סביבו – הוא עדיין בא כבוסר שמעולם לא שיחק באירופה, ומן הסתם יידרש לתקופת התאקלמות ולמידה (AKA הסתבכויות חוזרות ונשנות בעבירות).
אבל הדרום-סודאני לפחות קיים; זהותו של הפוינט גארד הראשון טרם התבררה, והוא הפך לאחת החתיכות האחרונות בהרכבת הפאזל, אם לא האחרונה שבהן. לאור רשימות המועמדים והסכומים שהם מרכזים סביבם, לא מן הנמנע שמכבי תיאלץ לקחת הימור גם בעמדה מספר 1. האם האלופה רוצים באמת לחזור לימי ההרפתקאות במשבצת מנהל המשחק? כמו שזה נראה כרגע, היא תיאלץ ללכת על רכז זר ללא ניסיון ביורוליג, או ביבשת הישנה בכלל, וייתכן שהשחקן הבכיר בפוזיציה הזו יהיה בכלל בלאט.
את ההימור הגדול של הקיץ, הצהובים לקחו לכאורה על מייקון. הוא היה המועמד הראשון והטבעי להצטרף לפני שנתיים, עד שנולדה אופציית בולדווין ודחקה אותו החוצה; הוא היה המועמד המיידי והטבעי למלא את מקומו של בולדווין כשנפצע בתחילת העונה החולפת, רגע לפני שטבח 7 באוקטובר טרף את הקלפים; והוא המועמד הנבחר והטבעי להגיע גם כעת – ומאחורי הבאתו עומד רעיון נכון בבסיסו: אם התקציב ירד, ונדרשת בנייה חדשה וכפויה, לא תהיה הזדמנות טובה מזו להנחית שחקן ברמתו בכסף כל כך קטן (כחצי מיליון דולר לפי ההערכות, פחות ממחצית שכרו בשנתיים החולפות בסין).
כדי שההימור על מייקון יצדיק את עצמו בטווח הארוך – צריכה מכבי "לרפד" את עצמה היטב בעמדה שלו. הוא לא יהיה כשיר כנראה לפתיחת העונה, ומי יודע כמה זמן יידרש לו לחזור לעצמו, ולכן לא בטוח שלויד הוא האיש המתאים להשלים את אותה המשבצת (ואחר כך לשחק יחד איתו בהרכבי שלושה גארדים). לא מן הנמנע שהמועדון היה צריך לפזר את הסיכונים וללכת על הימור נוסף בתפקיד אחר.
אם הבאתו של לויד לא תמנע ממכבי תל אביב ללכת על הרכז שהיא רוצה ולשלם עליו את הסכומים הנדרשים – ואם יתברר שהוא מסוגל לשחזר את יכולתו ביורוליג מ-2019 ועד 2023 (ולא מ-2024) – הרי שמדובר בהחתמה מרשימה לכל הדעות. התשובה "כן" לשתי השאלות הללו אינה בטוחה או מובנת מאליה.
מה דעתך על הכתבה?