מאז פרצה המלחמה, החדיר החוקר והפרשן אליהו יוסיאן מושג חדש לשפה העברית – "טורמונולוגיה". גם בדברים הפחות חשובים בחיים, כדאי מדי פעם להגניב מבט לטרמינולוגיה כדי להבחין באנקדוטות מעניינות. מכבי תל אביב פירסמה היום (חמישי) הודעה רשמית על סיכום עם רומן סורקין לחמש שנים. סיכום, ולא חתימה.
כלומר, התנאים בין הצדדים נסגרו – אבל החתימה הפיזית על החוזה עדיין לא התבצעה. דבר כזה, ככל הנראה, עוד לא היה. הוא מלמד כמה מתוח, ממושך, עיקש ומפרך היה המשא ומתן בין הצהובים לבין שחקן שבכלל היה חתום איתם על חוזה מובטח. מוקדם לקבוע אם אירועי קיץ 2024 באמת ישנו סדרי בראשית בכדורסל הישראלי, אבל לסאגת סורקין ראוי להתייחס כמקרה בוחן שמצביע על כמה שינויי מגמות.
על פי חוזהו המקורי, שנחתם במהלך עונת 2022/23, סורקין היה אמור להשתכר בעונה הקרובה 375 אלף דולר. אבל בהתאם לחוזהו החדש (לכשייחתם), הוא יזנק לאזור 800 אלף דולר ויזכה לביטחון כלכלי עד 2029. לשם השוואה, כוכב העל של קבוצת הכדורגל, ערן זהבי, אמור להשתכר 700 אלף יורו – מעט פחות ממנו.
כן, אתם מוזמנים לשפשף את עיניכם מול המסך: סורקין עקף את זהבי בטבלת השכר. אז נכון, האחד נמצא בשיא הקריירה וכנראה חתם (סליחה, יחתום) על החוזה הגבוה בקריירה – בעוד האחר יחגוג בעוד שבוע את יום הולדתו ה-37. אבל השורה התחתונה עדיין מדהימה.
מכבי תל אביב יצאה לעונת המלפפונים הזו בידיעה שהיא עומדת לאבד את כל כוכביה הזרים, ושתקציב השחקנים שלה עומד בפני קיצוץ משמעותי (בין 25 ל-30 אחוזים, על פי הערכות שונות). ספק אם שיערה שבדרך לאירוע הלא פשוט הזה, היא תזדקק לסכומי עתק בשבע ספרות רק כדי לדאוג להמשכיות בגזרת הישראלים.
סורקין קיבל העלאה של כ-400 אלף דולר נטו בעונה. והוא לא לבד: תמיר בלאט ישדרג את תנאיו בכ-300 אלף דולר לעונה. חשבתם שזה הכל? פניית הפרסה משחרורו של ג'ייק כהן ועד ההחלטה להשאירו עלתה למכבי 100 אלף דולר נוספים. במילים אחרות: סורקין, בלאט וכהן היו חתומים לכאורה לעונת 2024/25, ובכל זאת ירוויחו עוד כ-800 אלף דולר נטו מעבר למה שהובטח להם בהסכם המקורי.
הסיבות לכך מגוונות ומעניינות, ונוגעות בראש ובראשונה לבעיות הניהול במכבי:
* סעיף היציאה של בלאט, שאיפשר לו להפוך לשחקן חופשי תמורת קנס נמוך וללא התניה בהצגת חוזה חלופי (בקבוצת יורוליג או NBA, לצורך העניין), הכניס את המערכת הצהובה לסחרור.
* הסעיף שאיפשר לסורקין לעזוב לקבוצת NBA עד 25 ביולי – גם אם ישיג חוזה זמני – נתן פתח להפועל תל אביב להיכנס לתמונה, לפתות אותו באופן בלתי רשמי ולאיים בקומבינות שונות ומשונות כדי להנחית אותו בשורותיה.
* המקרה של כהן שונה לחלוטין, ומוזר הרבה יותר. הנהלת המועדון הופתעה משום מה מהתגובה החריפה שגרר הוויתור עליו, ונאלצה לחזור בה.
המגעים עם השחקנים המקומיים יעידו כמה חריף המשבר הפוליטי הפנים-ארגוני בתוך מכבי. חלק מהבעלים רתחו על המנהל המקצועי אבי אבן בעקבות המהלך שביצע בלאט, ולקראת הסגירה איתו נדרשה התערבותו האישית של היו"ר שמעון מזרחי; גם המקרה של סורקין אינו שונה: אבן אמנם היה השבוע בליגת הקיץ בלאס וגאס, היכן שגם הפורוורד/סנטר עצמו שהה, אבל לא היה מעורב בשלבים הסופיים והמכריעים של המשא ומתן. למעשה, בעלי המועדון עידכנו את המנהל המקצועי על הסיכום רק בדיעבד.
לכאורה, הפועל תל אביב הפסידה במאבק על סורקין. לוח התוצאות מורה על כך שהישראלי הבכיר ביותר ימשיך ללבוש צהוב, לפחות עד גיל 33 – ועם עובדות קשה (אם כי לא בלתי אפשרי) להתווכח. אבל המארב שהניחה הסגנית לאלופה השיג את תוצאותיו. בהסתכלות של עופר ינאי, היה כאן מלכתחילה ווין-ווין סיטואיישן; או שיצליח במשימתו וישלים איכשהו מעבר בקנה מידה היסטורי בכדורסל הישראלי, או שיגרום ליריבה העירונית לשלם לשחקן הרבה – יש לומר, הרבההה – מעבר למה שתיכננה והתכוונה, ועוד בקיץ של קושי כלכלי משמעותי.
סורקין יהיה השחקן היקר ביותר במכבי (שני בשכר נטו, אחרי ג'ורדן לויד), ובלאט ידורג שלישי (רביעי, נכון לעכשיו, בנטו). עד לפני חודש, הם היו איפשהו בין המקום החמישי לשביעי בשרשרת המזון בחישוב עלות המעביד (והשתרכו באזורי מקומות 10-8 בנטו). נשמע מוגזם? לא בהכרח. כשצמרת ליגת העל הופכת למפלצת תלת ראשית, עם הפועל ירושלים ותל אביב שמזנבות ביריבתן הוותיקה, המהלך הזה היה לא פחות מהכרחי מבחינתם של הצהובים.
בפן המקצועי, הישארותם של שני הישראלים המובילים מסדרת את הקלפים עבור עודד קטש, ומבטיחה לו שגם אם קבוצתו תסבול מצניחה משמעותית באיכות הזרים – לפחות היא תוכל עדיין להתהדר במקומיים הטובים בליגה. לאור הערפל השורר כרגע בעמדת הרכז, האלופה יודעת שיש לה את בלאט כעוגן (שעשוי להיתפס כשחקן הראשי בעמדה הזו, אם יגיע זר בכסף קטן). הקו הקדמי יישאר סולידי עם סורקין, חסיאל ריברו וג'יילן הורד, ויוכל להפוך ליותר מסולידי אם ההימור על ווניין גבריאל יצליח.
האם כדורסלן של 6.8 נקודות ו-3.1 ריבאונדים ביורוליג, שלמען האמת לא ממש מצא את עצמו מול המרפקנים של פנאתינייקוס בפלייאוף, שווה את המחיר הזה? זו בכלל לא השאלה. על האיש שזכה בדאבל פרטי – שחקן העונה בליגת העל וה-MVP של הפלייאוף – אין ברירה אלא לשלם כל כך הרבה. מעבר לכל, ההישארות הזו מעבירה מסר שבמכבי תל אביב כל כך שמחים להעביר: ליריבות יש את הכסף ואת הלהט, אבל את הנכסים החשובים ביותר דאגנו להשאיר.
מה דעתך על הכתבה?