בקיץ 2003 שרונאס יאסיקביצ'יוס מצא את עצמו בדילמה משנת קריירה. אחרי שלוש שנים בברצלונה, הוא עמד בעל כורחו בפני צומת קריטי. הוא כבר התאהב בעיר ובקבוצה, ועל פי דיווחים הסכים אפילו לקצץ את שכרו בחצי מיליון דולר כדי להישאר במועדון. אבל סבטיסלב פשיץ' לא ראה עין בעין עם הליטאי הדעתן, והתעקש שיעזוב.
בספרו האוטביוגרפי סיפר שאראס ששקע בדיכאון בעקבות עזיבתו את המועדון בו הרגיש בית, ניסה בכל הכוח למצוא אתגר חדש ב-NBA, ובסופו של דבר, אחרי שקיבל סירובים ודחיות, חתם במכבי תל אביב כמעט בלית ברירה. השאר, כידוע, היסטוריה.
קופצים 21 שנים קדימה, לקיץ 2024. חודשים ספורים אחרי שחתם על הארכת חוזה בברצלונה, רוקאס יוקובאיטיס מקבל את ההודעה: חואן נונייס, רכז צעיר אחר (ובעיקר מקומי), מיועד להחליף אותך. אחרי ניסיון נוסף לקבל חוזה מובטח מניו יורק ניקס שבחרה בו בדראפט, כולל הופעה (לא רעה בכלל) בליגת הקיץ, הרכז הליטאי חוזר לשוק האירופי. ז'לגיריס עושה מהלך כדי להשיב את הבן האובד, ובמדינה כבר מדווחים על התקרבות משמעותית במשא ומתן, שכמעט מגיע לידי חתימה. יוקובאיטיס, ככל הנראה, עושה פרסה ונראה בדרך למכבי תל אביב.
יש כמה קווים מקבילים בין המסע שעבר יוקובאיטיס בדרך להיכל, לבין זה שעבר שאראס, אגדת מועדון. אבל מלבד ארץ מוצא ותחנת מעבר זהים, שבוודאי יגרמו להשוואות בין השניים, אולי ההשוואה ההולמת יותר היא לרכז אירופי אחר אותו החליף שאראס בתל אביב.
כמי שמחזיקה בתואר הלא רשמי של "הקבוצה הכי אמריקאית ביורוליג", אפשר לספור על כף יד אחת את מספר הרכזים האירופאים שעברו במכבי תל אביב (אם להתעלם מאמריקאים שאוזרחו כמו אריאל מקדונלד "הסלובני" ולורנזו בראון "הספרדי").
האחרון היה תאו פפלוקאס, שהצטרף בקול תרועה רמה בקיץ 2011, רק כדי להפוך לשחקן ספסל אצל דיוויד בלאט; בין לבין שיחק במשך תקופה קצרה בקבוצה גוראן ירטין, שממילא הגיע כגיבוי; הבאים בתור קיבלו מהצהובים את המפתחות, אבל כל אחד עשה זאת אחרת. על הקדנציה של שאראס בישראל אין צורך להכביר במילים; על זו של בנו אודריך, שהונחת בתל אביב בקיץ 2002 על תקן הבטחה גדולה, אולי שווה להתעכב.
יוקובאיטיס בן ה-23 אומנם מגיע (ככל הנראה) לתל אביב במעמד אחר ועם הרבה יותר ניסיון מהרכז הסלובני, שהוצנח לעמדת הרכז הראשון כשהיה רק בן 20 וכמעט בלי ותק ביורוליג, אבל העול על כתפיו יהיה זהה. אחרי שבברצלונה התקשה לפרוץ כפי שציפו ממנו, הוא ייכנס לנעליים של אחד הרכזים הבכירים באירופה (עדיין) בדמותו של לורנזו בראון, ויצטרך להוכיח שהוא ראוי להוביל קבוצת יורוליג עם שאיפות (על כמה הן גבוהות במכבי תל אביב בעונה שבפתח, אפשר להתווכח).
על פניו, סגנון המשחק של יוקובאיטיס אמור לשלב דווקא אלמנטים שמזכירים יותר את ווייד בולדווין. הליטאי תוקף את הטבעת בכל הזדמנות, מומחה בסיומות מתחת לסלים ובטווחי הביניים ואוהב לסחוט עבירות, אלמנטים בהם שותפו החדש לקו האחורי ג'ורדן לויד, פחות מצטיין.
כך או אחרת, בין אם יוקובאיטיס יהיה לשאראס, לאודריך או לייצור כלאיים של שניהם, גם במקרה שלו זה עשוי להסתיים במעבר ל-NBA. "בכדורסל האירופי אני מרגיש הכי בנוח, אבל אני מאמין שאני כבר בשל למעבר", הצהיר רק לפני מספר חודשים. שלוש שנים אחרי שנבחר בבחירה ה-34 של הדראפט, הניקס שקיבלו את הזכויות עליו בטרייד מאוקלהומה סיטי ממשיכים לעקוב יחסית בעניין רב.
התקווה הייתה שיוקובאיטיס, השחקן הצעיר המצטיין של היורוליג ב-2022, יחליף בפנרבחצ'ה את ים מדר, השחקן הצעיר המצטיין של היורוליג ב-2023, ובכך יתאחד מחדש עם אותו שאראס שמעריך אותו מאוד עוד מימיו בז'לגיריס ובברצלונה. בסופו של דבר יוקובאיטיס מוצא את עצמו בקבוצה בה יקבל במה נרחבת יותר, בטח בהתחשב בפרויקט הגלאקטיקוס שהתהווה לו בפנר בהשתתפות שני שחקני מכבי תל אביב בעונה החולפת.
במקום לשתף פעולה עם שאראס, הוא ינסה כעת ללכת לאורו.
מה דעתך על הכתבה?