בסוף השבוע ינחת בישראל (אם ירצו חברות התעופה) ג'סטין סמית'. לפני שנה הגיע הפורוורד/סנטר להפועל חולון על תקן זר אלמוני, והקביעה כי הוא מיועד להיות שחקן הפנים המוביל שלה ממש הרגיזה את האוהדים; אלא שהאיש, על 201 סנטימטריו, התברר עד מהרה כגניבת העונה – ובקרוב ילבש לראשונה את הגופייה האדומה של הפועל ירושלים.
– אז מה אתה יותר, פאוור פורוורד או סנטר?
"אני שחקן כדורסל", מחייך סמית' בשיחה מארה"ב. "זה לא באמת משנה לי. כשאני על המגרש, דברים קורים. אעשה מה שיבקשו ממני. אני מבין שהתפקיד שלי עומד להיות שונה. ההתקפה בחולון התנהלה סביבי, ובירושלים משחקים כדורסל אחר, עם שחקנים שיכולים לעשות הרבה דברים, ועם יותר הנעת כדור ופחות פעולות צפויות. בסגל שנבנה יש כל כך הרבה הרכבים שונים ומגוונים שהמאמן יכול להציב".
כמו כל הזרים ששיחקו אשתקד בישראל, בפרט בקבוצות שהופיעו במפעלים האירופיים, גם על סמית' עברה עונה מורכבת. מיד אחרי טבח 7 באוקטובר הוא עזב את הארץ יחד עם חבריו, אך היה בין הראשונים ששבו אליה. גם בסיום העונה לא היה לו ספק באשר לשאלה אם ירצה להישאר.
"ירושלים פנתה אליי פחות או יותר ברגע שהסתיימה העונה שלנו, והשאלה הראשונה שלה הייתה אם אני בסדר עם המצב בישראל. ככל שדיברנו והעמקנו בשיחות, התלהבתי יותר ויותר, והבנתי שיש כאן הזדמנות מצוינת בשבילי".
– איפה היית בבוקר השבת השחורה?
"אני בכלל ישנתי… לא שמעתי את האזעקות, וכשהתעוררתי ב-10:30 נכנסתי לטלפון. חברים לקבוצה שאלו אם אני בסדר, אנשי הנהלה כתבו לי. לרגע לא הבנתי מה הם רוצים, עד שנכנסתי לטוויטר. הייתי בהלם. זה היה מפחיד".
– לא הופעל עליך לחץ מהבית לחזור לארה"ב?
"המשפחה והחברים התקשרו כל הזמן ודאגו לי, ומההתחלה ניסיתי לתת להם כמה שיותר מידע כדי שלא יפחדו. היה לי חשוב להשאיר אותם בלופ. גם עכשיו, כשהחלטתי לחזור לעונה נוספת בישראל, הם חשבו שאני משוגע. אבל אם אתה לא חווה את זה בעצמך, אתה לא תבין איך ההרגשה לחיות כאן. אני מקווה שהדברים יסתדרו, והקרובים שלי יוכלו להצטרף אליי בארץ במהלך העונה הקרובה".
– לא חשבת לעזוב באיזשהו שלב?
"חולון נתנה לנו את האפשרות לבחור, והייתה לנו אופציה לצאת מהחוזה. רציתי להמשיך לשחק כאן. בחודשיים שקדמו ל-7 באוקטובר נהניתי ממש בישראל, נתנו לנו תחושת ביטחון לגבי החיים בארץ, וגם שיחקתי כדורסל טוב. אני שמח שזו ההחלטה שלקחתי. זה לא היה קל, עם כל הלחץ מהבית, אבל זה היה הצעד הנכון".
– מה היה הכי קשה עבורך?
"הדרכים. כל השנה היינו בדרכים. בגלל שלא יכולנו לארח את המשחקים האירופיים בישראל, טסנו למשחק חוץ בכל מחזור. לא היו טיסות ישירות, ועברנו שעות על גבי שעות באוטובוסים".
– לא נראה שזה עומד להשתנות בקרוב.
"נכון, אבל אני מאמין שהפעם – כשכל הקבוצות ערוכות לזה מראש – זה יעבור בצורה חלקה ויעילה יותר. אנחנו יודעים לקראת מה אנחנו הולכים, ונהיה מוכנים".
– אתה מצליח לדמיין את עצמך במשחק בית ראשון במסגרת אירופית, אבל בבית ממש, בישראל?
"וואו, אתה רק אומר את זה ויש לי צמרמורת. אני חושב על הרעש שהקהל יעשה, אני מניח שהאוהדים גם בטח יבעירו אש עם אבוקות מסוג כזה או אחר… הלוואי שזה יקרה".
סמית' העמיד בחולון ממוצעים של 15.2 נקודות ו-6.5 ריבאונדים בליגת האלופות, לעומת 16.2 ו-6.5 בהתאמה בליגת העל, שבה נבחר לחמישייה השנייה של העונה. מול ירושלים כיכב עם 19.7 נקודות בערב (73.4% מהשדה) – כולל תצוגת שיא של 30 נקודות במשחק האחרון בפלייאוף – אבל לא הצליח לנצח אותה אפילו פעם אחת.
– הבנת כבר שאולי לא יקבלו אותך בצורה הכי יפה בהיכל טוטו, כשתשוב במדים האדומים?
"כן", צוחק סמית'. "המשחקים בין שתי הקבוצות האלה תמיד מלאי אנרגיה, והם תמיד תחרותיים. אבל אני לא חושש. שריקות בוז לא מזיזות לי. אני מעריך את חולון ואוהב את האולם הזה, כך שמבחינתי, אני ארגיש כמו בבית. עברתי צד, עכשיו אני בהפועל, ואעשה הכל כדי שהיא תנצח".
– אם היית יכול, איזה שחקן היית לוקח איתך מחולון לירושלים?
"דרו קרופורד. הוא אדם טוב, הוא מנהיג, והוא הוכיח את זה עם כל מה שעברנו בשנה שעברה. גם על המגרש הוא עושה כל מה שצריך, בין אם זו קליעה חשובה ובין אם זו פעולה גדולה בהגנה. נגדו אני פחות ארצה לשחק השנה, כך שאני לא כל כך מחכה למפגשים עם מכבי רמת גן"…
סמית' נמצא כעת בביתו בשיקגו, ומדי בוקר הוא יוצא לאימוני כדורסל והרמת משקולות. "אני לא מנסה לשפר משהו ספציפי במשחק שלי. עובד הרבה על הפלואוטר והפינישים שלי, והמטרה המרכזית שלי היא לחזק את השרירים ולהחזיר לעצמי את מה שאיבדתי במהלך העונה, עם כל הנסיעות והמסעות שעברנו".
הוא עוקב אחר טורניר הכדורסל במשחקים האולימפיים, ומעיד על עצמו שמשהו השתנה באופן ההתייחסות שלו למה שקורה מחוץ לארה"ב. "עכשיו, אחרי שחוויתי בפעם הראשונה את אירופה, אני מכיר יותר שחקנים מנבחרות אחרות", הוא מסביר.
– ואחרי קרופורד, את מי היית מביא מנבחרת ארה"ב שישחק לצידך?
"אה, זה קל. קווין דוראנט".
מה דעתך על הכתבה?