המתכלל, המטרלל והמדז'קץ': הטור של שי האוזמן

תִּכְלוּל

יצירת שלמות אחת מדברים נפרדים. תיאום בין גורמים שונים הנדרשים לפעול יחד לביצוע משימה. בלועזית: אִינְטֶגְרַצְיָה. (מתוך אתר האקדמיה ללשון העברית)

הכי כיף זה לבנות קבוצה. המתכון, אגב, ממש פשוט. קדימה, לרשום: לוקחים הרבה שחקנים טובים, והם מביאים לך תארים. זהו, אין פאנץ'. איזה כיף. מה, לא? הפועל תל אביב של עופר ינאי הלכה העונה על הפרויקט הכי שאפתני שהכרנו. הכסף נשפך כיין. השמות הגדולים גם. ההצגה הטובה בעיר.

עכשיו, כדי להפוך את כל הסיפור הזה לקבוצה שתהיה טובה בעבודה שלה, רצוי שיהיה תכלול. רצוי שיהיה מתכלל. ההדחה של הפועל תל אביב מגביע ווינר הייתה מכה קלה בכנף. הרי טורניר קדם העונה הזה, בהגדרה, הוא רק טורניר קדם עונה. אלא אם לוקחים את הטורניר, ואז זה הופך מיידית לתואר רשמי. גם להפסד במשחק הבכורה בבדאלונה אין שום משמעות מעשית, בליגה בת 18 משחקים. הכל טוב.

הבעיה הייתה בעיקר ויזואלית. מרגע שהוזנק משחק הבכורה של היורוקאפ, זה נראה רע. כמו במערכון המשחקים האולימפיים של מונטי פייתון, נשמעה הזנקה שלאחריה כל אחד מהמשתתפים החל לרוץ בכיוון אחר. בערך ככה:

האם זה סביר שקבוצה חדשה לגמרי תתקשה למצוא את עצמה בשלבים הראשונים של עונת המשחקים? כמובן. עם זה אין שום בעיה. אבל מי יהיה זה שישפר אותה? תפקידו של מאמן כדורסל הוא לגרום לשחקנים שלו לשחק טוב ביחד. תפקידו של מאמן כדורסל טוב הוא לגרום לכל שחקן שלו לשחק טוב בנפרד, באופן שיביא לכך שכל הקבוצה כולה תשחק טוב ביחד. כדי לעשות את זה, רצוי שכל חוליה בשרשרת תעשה את מה שהיא מצטיינת בו.

בואו נדבר רגע על הגבוהים החדשים של הפועל תל אביב. ג'ונתן מוטלי, למשל, הוא שחקן צבע אדיר, שחי ממהלכי נעילות וגב לסל. ברונו קאבוקלו הוא שחקן פיק אנד רול נהדר, שיודע גם לעשות דברים אחרים. בן בנטיל, האיש בעל השם הכי חמוד במידל איסט, הוא גבוה רחב מידות שמסוגל לקלוע מבחוץ וגם לנצל יתרונות פיזיים בפנים. כל אחד מהשלושה שיחק את התפקיד הלא נכון במשחק בספרד. כל אחד מהשלושה הוצב בעמדה ובמקומות שפחות נוחים לו, שמבליטים את החסרונות שלו, להבדיל מאת הדברים שבגינם הוא מקבל חבילות אדומות של כסף. וזה עוד לפני שדיברנו על הקו האחורי.

הפועל תל אביב צריכה מישהו שיתאם בין הרצונות השונים, ולעיתים המתנגשים, של השחקנים שלה. הפועל תל אביב צריכה מישהו שיגרום לשחקנים להבין שכל אחד צריך להתעסק במה שהוא טוב בו. הפועל תל אביב צריכה מישהו שלא יפחד ליישר את מי שלא תורם את חלקו כדי לשפר את הקבוצה. הפועל תל אביב צריכה מתכלל, או שמא לומר מתכללים: על הפרקט, על הקווים ומחוץ למגרש.

טִרְלוּל

לא שלמישהו היה ספק שזה יקרה, מרגע נחיתתו של פטריק בוורלי, אבל הנה זה בא. האיש, הפמליה וצוות הצילום מככב ויככב, כך נראה, בהמון דברים מחוץ למגרש המלבני. הנה הוא נותן בנרגילה יחד עם המאמן שלו. הנה הוא ישן במלון נפרד. הנה, על פי כל מיני סיפורים לא מאומתים, עושה כאן שמח. ולא, לא זה הטרלול.

הטרלול הוא לחשוב שזה יכול להיות אחרת. בוורלי הוא שחקן כדורסל טוב, שיודע לעשות כל מיני דברים טובים. ולפני שבכלל נכנסים לעניינים מקצועיים, צריכים להבין מול מה ומי מתמודדים כאן, ואיך בוחרים לעשות את זה. מי שמבין דבר או שניים בכדורסל האירופי יודע שכאן זה אחרת. דברים שמקובלים לגמרי בליגה הטובה בעולם לא יכולים לעבוד ביבשת הישנה.

הפועל תל אביב בנתה, במוצהר, קבוצת יורוליג. עם לא מעט שחקני יורוליג איכותיים פלאס. זה, לבדו, לא יספיק. חבורת שחקנים שכזו צריכה, סליחה – חייבת – להיות מאוזנת מבחינת ההתאמה של השחקנים האחד לשני. היא צריכה, סליחה – חייבת – מאמן עם פאסון מתאים שיתאים ליורוליג, ומעטפת ניהולית שיודעת כיצד להתנהל בהתאם. סטפנוס דדאס הוא איש שיודע ומבין כדורסל, אבל לחלוטין נראה כרגע כמי שנעדר את היכולות הניהוליות והאישיותיות כדי לנהל את הקרקס הנודד הזה. והמעטפת הניהולית, החל מהפערים בין מחנה הפועל תל אביב הישנה לבין חבורת עופר ינאי והמשך בפרסונות עצמן, ספק רב אם מבינה עד תום את גודל האירוע.

דרך המלך בבניית בניין היא לצקת יסודות איתנים דיים, כדי שיוכלו לשאת את המשקל שייבנה מעליהם. אם זה לא קורה, זה מסוכן. אם זה לא קורה, זה טרלול.

להפועל תל אביב יש חומר שחקנים אדיר, שיכול וחייב להגיע כבר השנה להישגים משמעותיים – אליפות, תואר יורוקאפ או שניהם. כדי שזה יקרה, גם אם ייעשה הדבר בדיעבד, צריכים לפתור שם את הבעיות שאמורות להיות ברורות לכולם.

Don't trust the process

הנציגה השנייה שלנו ביורוקאפ היא הנגטיב המוחלט של הפועל תל אביב. הקבוצה של מתן אדלסון מציגה לראווה, עד כה, מודל של שפיות, איזון וסבלנות. כסף גדול אולי יש, בתיאוריה, אבל בפועל מדובר בסגל סולידי, המשכי ועוד כל מיני מילים כאלה.

הפועל ירושלים חרטה על דגלה, כך נראה, את האמונה בדרך. בתהליך. כמו פילדלפיה ב-NBA. אנחנו כאן למרוץ הגדול, רומזים ראשיה, ולא מתפתים לעסקאות מפוקפקות בדרך. וחבל שכך. קיים פער גדול בין לעשות את הדבר הנכון לבין לעשות בכוח את הדבר הנכון. מותר לקבוצה בעלת שאיפות, וכאלו יש כמובן, להתנהג בהתאם. להגיב עם החתמות מהירות לחיסורים משמעותיים, דוגמת נמרוד לוי. רצוי שלא לפחד להחתים שחקנים טובים שיכולים לתרום, בהנחה שיש בחשבון הבנק מספיק כסף לצורך המהלך, ויש לי תחושה עמומה שיש.

מחזיקת גביע המדינה פגשה במשחק הראשון את ולנסיה, שכרגע היא הקבוצה החזקה במפעל. הפסד מולה, בטח בשלב הזה, הוא לגיטימי בואכה מתבקש. הבעיה היא שירושלים נראתה מולה כקבוצה שהיא אסופה של שחקנים בינוניים ולא מספיק מוכשרים. שנראים, על הדרך, קצת כבויים והרבה נטולי חדוות משחק. וכן, אני מדבר בעיקר עליכם, אלו שמסוגלים לקרוא טקסטים בעברית בלי גוגל טרנסלייט.

אין לי ספק שהפועל ירושלים תיראה טוב יותר בעתיד, וכנראה מדובר בעתיד הקרוב. שם, בניגוד לקבוצה שאיתה פתחנו היום, יש הרבה הרבה פחות בעיות קרדינליות, אבל גם פחות יכולות, עומק וכישרון. רוצים תהליך? בכיף. שני דברים יכולים לעזור, וכדאי שהם יקרו בהקדם. הראשון, להתחזק. השני, להפסיק כבר לשחק כדורסל שהיה רלוונטי לקדנציות קודמות ולמאמנים דוברי סרבית קולחת. יונתן אלון, אתה לא אלכסנדר דז'יקיץ'. מה שהתאים כמאמן שהחליף את המאמן שהחליף את דז'יקיץ' לא בהכרח מתאים בקיץ שאחרי. את האמת הזאת צריך להגיד, גם אם זה לא נעים לנו. בדיוק כמו שאמר הדוקטור בספארי.

דה קטש

למכבי תל אביב, על אף הטרלול מבחוץ, יש את אחד המתכללים הטובים באירופה. עודד קטש מחזיק את הקבוצה והמועדון הזה על גבו וכתפיו הצנומות. הרגשנו את זה כבר מהעונה שעברה, כשהצליח, כמעט בגפו, להכיל את מבוכת הקיצוץ הכספי והנזק שגרם. אנחנו מרגישים את זה ביתר שאת עם הקבוצה החדשה שנבנתה העונה.

הסגל של מכבי תל אביב הנוכחית, כפי שהוא כעת, לא מספיק טוב. ספק אם יש מישהו בתוך המערכת הזאת או מחוצה לה שחושב אחרת. מצד שני, ואם נשים לרגע בצד את כל העניינים הכספיים והניהוליים, המהירות שבה הכניס קטש את החבורה החדשה לתוך הסכמה ההתקפית שלו היא לא פחות ממדהימה.

בעבר נהגנו לומר על הקבוצות של הקואוץ' שלוקח להן זמן כדי להבין וכו' וגו' ודו'. כאן, מרגישים היוקובאיטיסים של העולם כאילו הם משחקים את הפיק אנד רול והפיק אנד רול החוזר שהמאמן שלהם אוהב כאילו שיחקו תחתיו מאז ומעולם. מה שמחזק את ההבנה שבאלמנט שלו, קטש הוא מהטובים ביותר שיש. לא רק במכבי. ולא רק באירופה.

האם זה יספיק כדי להצליח העונה? ספק גדול. האם יש לסגל הזה סיכוי כלשהו בלי המאמן המסוים הזה על הקווים? ספק גדול עוד יותר. כמילותיו של אחד שאימן פעם את המועדון הצהוב בכלל ואת המאמן הזה בפרט, איט איז נוט פוסיבול ווין ווית'אוט דה קטש.

שלוש נקודות על בן שרף, לסיום:

* 1. לכו לראות: הדבר הכי חשוב שיש לי להגיד לכם על בן שרף, שחקנה הישראלי הצעיר של אולם הגרמנית, הוא שתלכו לראות משחקים שלו. פשוט לכו לראות. האיש עומד שם, בפאסון של דיאן בודירוגה, וכמעט הכל נע סביבו וממתין לרגע שבו יבחר לקבל החלטה. איזה כיף.

* 2. דאבל-דאבל: 17 נקודות ו-10 אסיסטים השיג שרף במשחקו הראשון אי פעם במסגרת אירופית (כלומר, בקבוצה), כשאולם שלו ניצחה בחוץ את סופוט הפולנית. נו, באמת, תגידו, כולה פולנים. אבל העניין גדול בהרבה מכך, והוא נובע מהיכולות המקצועיות והאישיותיות שהפגין שרף (גם) במשחק הזה. עיזבו את הנתונים הסטטיסטיים, כי הם באמת לא הסיפור כאן. הכל עובר דרכו, כולל ההחלטות בדקות ובשניות האחרונות. הוא גם לא רואה ממטר, וגם רואה ויודע בדיוק מה הוא צריך לעשות. כפיים.

* 3. לוטרי: נו בסדר, עכשיו הזמן של כל מיני מצקצקים להגיד דברים כמו שוואיה שוואיה, סבלנות, דרך, תהליך, למידה, סטופקס. לא, לא צריך לבוא צנוע ולא צריך לקחת בפרופורציות. בן שרף יודע שהוא שחקן NBA. הוא לא צריך לפחד להבין שהמטרה הריאלית שלו לקיץ הבא היא להיבחר בלוטרי, או בלוטרי פלאס.

* 3א. שבת שלום. שיהיה לנו טוב.