לפני פחות משנה, באותו אולם מאוס בבלגרד, לצלילי חריקות הנעליים על הפרקט שכבר קשה לשמוע מהטלוויזיה ולמראה אותם כיסאות כחולים שכבר אי אפשר לראות, מילאנו כמעט שלחה את עודד קטש הביתה. אז היא דרסה את הקבוצה הרמוסה של מכבי בשלב הרבה יותר מתקדם בעונה, וכפי שהמשחק ההוא נגד מכבי תל אביב היה בבחינת צומת, גם הביקור של מילאנו בבלגרד אמש (חמישי) איים להיות סנונית ראשונה בתחילתה של קטסטרופה צהובה. משחק שיכול להתחיל מפולת דרמטית. רק מחזור רביעי, רק התחילה העונה, רק ורק ורק. אבל גם אחרי כל הכוכביות האלה מכבי הגיעה אתמול לכדור הפתיחה עם קוף שמן על הגב שרק ניצחון משכנע כמו שהשיגה בסוף יכול היה להסיר (כרגע לפחות).
וכדי להתחיל לעשות את זה, היא הייתה צריכה, לשם שינוי, להתחיל טוב. אבל באמת טוב. אז אחרי כמה רבעים ראשונים מגומגמים, מכאיבים ולא מחוברים, הגיע הרבע הראשון הראשון שאפשר באמת לחתום עליו. לא בכדי הדרך לשם נסללה עם השחקן שמכבי שילמה עליו הכי הרבה כסף כדי להחתים אצלה. ים מדר של הניצחון הזה הוא בדיוק הים מדר שמכבי בנתה עליו כשהעבירה אותו במחטף היסטורי מאדום לצהוב בקיץ, וזה הים מדר שיקבע אם מכבי תהיה על הנתיב המהיר למאבקי הפלייאוף.
צפו בדאבל דריבל לסיכום נצחון הבכורה של מכבי תל אביב ביורוליג
אם מדר ייראה ככה גם בהמשך – משוחרר, מדויק, קולע, חודר, שומר, אנרגטי – כל הגלגלים האחרים במכונה ינועו טוב יותר. יש לזה סיבה פשוטה: מדר הוא הדלק של מכבי. דווקא אחרי שנה מבוזבזת שבה היה נטוע לספסל, הוא מגיע לעונה הזאת משוכלל יותר, וקטש עשה בשכל אתמול כשפתח איתו, וטעה כשברגעים מסוימים קצת שכח אותו. התרגיל הכי יפה של מכבי אמש היה כשרומן סורקין מסר להורד על הקשת, ומדר נע פנימה והחוצה כדי לקבל את הכדור לזריקת קאץ'-אנד-שוט אופיינית שנכנסה, מהלך שהכניס את מכבי לשטף שלה והקפיץ את הביטחון. התרגיל השני הכי יפה היה כשג'יילן הורד כאילו בא לחסום לו וחתך לסל בדיוק ברגע הנכון כדי לקבל ממנו את הכדור לדאנק קלאסי, מהלך ששם את החותמת על הניצחון.
לא סתם מכבי הגיעה אתמול ל-22 אסיסטים מול 8 איבודים. מדר וסורקין כבר מדברים כדורסל אחד עם השני כמעט על עיוור, בשיתוף פעולה שהולך ומתהדק והופך לזורם יותר מיום ליום. באופן דומה, מדר כבר מפתח שפה משלו על המגרש עם הורד. הדקות הכי יעילות של הורד, המניה הכי בטוחה של מכבי בסגל שחייב לשמור על אותה רמת אקטיביות גם נגד יריבות אגרסיביות בהרבה ממילאנו, היו עם מדר. על סורקין זה כמעט מובן מאליו להגיד את זה, אבל הורד, שמכבי לא תמיד יודעת איך לנצל כראוי בשנתיים האחרונות, חייב אולי יותר מכולם מנהל משחק שחי מאינטואיציות ותנועתיות כמו מדר, בטח אחרי עזיבת תמיר בלאט. זו הפריה הדדית – כי גם מדר בעצמו ניזון מגבוהים (כמו הורד ודניאל תייס) ברגעים שהוא מקבל מהם מסירות על קשת השלוש למבטים פנויים, למשל.
בזמן שמדר מתחיל לבסס את מעמדו, שאר הגארדים של מכבי עוד מחפשים את עצמם. לקיטון וואלאס עוד ייקח זמן למצוא, אפילו שאתמול, אולי בפעם הראשונה, הוא הצליח לעבור שחקן בכדרור בדרך למהלך של סל ועבירה. מכבי חייבת לקבל ממנו רגעים כאלה בעקביות ולא רק זריקות מחצי מרחק שנכנסות באחוזים סבירים, או זריקות רעות לשלוש שנכנסות באחוזים איומים (2 מ-14 עד כה). קבלת ההחלטות שלו כגארד שני לצד קלארק עדיין בעייתית, והיא עוד תעבור דרך ארוכה עד שתשתפר באמת. אבל דווקא בדקות המשותפות של וואלאס עם קלארק, בחמישייה מוזרה שכללה גם את וויל ריימן, בונזי קולסון וארמנדו בייקוט, מכבי נתנה עוד בריחה קטנה ברבע האחרון – לא בזכות ההתקפה שהייתה די מסורבלת, אלא בעיקר בגלל היתרונות ההגנתיים של הציוות הזה, שייצר קצת יותר רגליים ולחץ על ההתקפה של מילאנו.
קלארק, שהביא את מכבי לרבע האחרון בפלוס 12 בזכות חטיפה, אסיסט לסורקין ושלשה קשה, הזכיר אתמול לכמה דקות את השחקן שלקח על עצמו הכל בשבוע הכפול המושלם בסוף העונה שעברה נגד דובאי ופנרבחצ'ה, וזה היה כיף לראות. גם בלי להתחשב בעובדה שההגנה מולו הייתה רופסת למדי, חלודת פתיחת העונה עוד ניכרת עליו. איפה לונדברג מתחיל לנער מעליו את פתיחת העונה המזעזעת שלו – ולניצחון השבוע על ירושלים הייתה תרומה מכרעת לזה – אבל גולת הכותרת מהמשחק אמש אחרי מדר היא ללא ספק בונזי קולסון.
קולסון מרגיש בוודאי שמצפים ממנו ליותר בקדנציה הזאת. אולי ההרגשה הזו שמה עליו משקולת במשחקים הראשונים שבהם לא הזכיר אפילו חצי מקולסון שמכבי רצתה שיהיה כמעט בשום רמה, בעיקר בקליעה. אתמול משהו סוף סוף התחיל להשתחרר, והפעם זה לא קרה בגארבג' טיים. גם זה לקח זמן, וכשזה קרה – קולסון הגיע לזריקות שהוא אוהב, עם הגב לסל, על שומר, תוך כדי סיבוב. והשלשה הפנויה שקלע ממסירה טובה של וואלאס (אמרנו, יש ניצוצות) אולי אולי מבשרת על תחילתו של שינוי. מכבי נואשת לשינוי הזה: אפילו במשחק כזה שבו היא מנצחת ב-18 הפרש היא קלעה רק 9 שלשות ב-37.5%, אחרי 6 שלשות בממוצע בשלושת המשחקים הקודמים. לכל הגארדים יש בזה חלק, לעזיבת בלאט בטוח יש בזה חלק, וטוב תעשה מכבי אם תשכיל להוסיף בקרוב קלעי לסגל שלה כדי שימלא בדיוק את החלק הזה בפאזל. עד שהוא יגיע, קולסון צריך להגיע להרבה יותר זריקות טובות לשלוש מהפינה ומהצדדים, ולקלוע אותן בלפחות 40%.
בהגנה מכבי אמנם בלמה את סחף השלשות שחטפה על בסיס קבוע בפתיחת העונה, הייתה חסרת תשובות כמעט לחלוטין מול מוזס רייט, ועדיין גם בקו הקדמי נרשמו כמה סימני נפט. ב-14 דקות תייס נתן תזכורת ראשונה העונה למי ששכח למה מכבי שמה עליו 2.5 מיליון דולר בקיץ, ואפילו בהגנה ניכר שיפור מסוים עם הגוף הגדול שלו שעזר לעצור את מרקו גודוריץ' (במשחק רע מאוד).
במקביל, הבשורה המרכזית מהקו הקדמי הייתה דווקא בייקוט. מי שיועד להיות הסנטר השלישי קיבל 14 דקות, כמו תייס, יותר מסורקין (שקיבל רק 11), ונתן הגנה, תנועה, חסימה אדירה על דווין בוקר וגם שלשה מפתיעה. יכולת למסור הוא כבר הראה שיש לו. הוא עדיין לא משפיע על ההתקפה של מכבי באופן אמיתי, אבל כדי שזה יקרה מתישהו, איכשהו, הוא צריך לקבל דקות משמעותיות כמו אתמול.
מילאנו הגיעה במחצית הראשונה ל-21 זריקות עונשין. היא קלעה 19 מהן. אלו מספרים מוגזמים. סביר להניח שבהיכל מלא וגועש, חלק מהשריקות המעצבנות של השופטים היו נחסכות. המספר הזה נעוץ כנראה גם באגרסיביות יתר שחיפתה לעיתים על הגנה לא מספיק טובה. יכול להיות. זה גם לא שלשיפוט אתמול הייתה איזושהי השפעה על המשחק. זו פשוט עוד דרך לזעוק קבל עם ועולם: די עם בלגרד. די עם משחקי יורוליג בחו"ל. די לכיסאות ריקים. די לאווירה המדכאת. די לטיסות. די לכרוז שצועק באנגלית. די לשקט בזמן זריקות עונשין.
הלוואי שהמשחק אמש היה האחרון שראינו בבלגרד. הלוואי שבקרוב כמעט שלוש שנות נדודים יסתיימו באמת, ומכבי, הפועל תל אביב והפועל ירושלים יחזרו לאן שהן שייכות. הלוואי שחוסר הספורטיביות הזועק לשמיים הזה ייפסק, ושבערב שבו דובאי מארחת בביתה, מכבי גם היא תשחק בהיכל. הלוואי שבקרוב נחזור הביתה, כי מגיע לנו. הלוואי שבקרוב זה ייגמר. הלוואי.
מה דעתך על הכתבה?