עוז בלייזר: "לא מאמין בארוחות חינם, רוצה להראות שאני שייך"

עוז בלייזר לא מסוג השחקנים שסומנו כבר בגיל צעיר ככאלה שיגיעו רחוק. לאורך הקריירה הוא עלה כל פעם שלב אחד בסולם, מהליגה השנייה, דרך בני הרצליה, עד שהפך לבורג מרכזי בקבוצות שהגיעו לצמרת הכדורסל הישראלי, תחילה עם מכבי חיפה ובשנתיים האחרונות עם מכבי ראשון לציון. הפורוורד שגדל בכפר תבור והתפתח במחלקת הנוער של גלבוע/מעיינות, יצרנית שחקנים מהפוריות בארץ, מגיע כעת למכבי תל אביב כשהוא בשיא הקריירה ונחוש להוכיח שהוא שייך גם לרמה הזו, הגבוהה ביותר באירופה. זמן קצר לפני שהצהובים מתחילים את עונת היורוליג, בלייזר התפנה לראיון פתיחת עונה לספורט1.

זה מרגיש ששברת תקרות זכוכית בכל תחנה בדרך לכאן.

"אני לא מאמין בקיצורי דרך. למטרות מגיעים בעבודה קשה ובהתמדה. בכל שלב אני משתדל לעשות שדרוג, להעלות את הרמה ולהשתפר. עכשיו אני פה, שזה הטופ של הליגה הישראלית בוודאות, וגם בין המועדונים הגדולים באירופה. המטרה הבאה היא לתקוע פה יתד, להראות שאני שייך".

בליגה הלאומית נבחרת לתגלית העונה. למה היו צריכים לגלות את עוז בלייזר?

"גם בנבחרות הצעירות, תמיד הייתי ההפתעה בסגל. בשנה הראשונה שלי בעתודה הייתי השחקן היחיד שלא חווה משחק בוגרים. המשחק שלי לא תמיד היה נוצץ, כשאני הייתי בגלבוע האקדמיה שם רק התחילה ולא הייתה חשיפה רבה לאזור, אז לא תמיד ידעו מי אני והייתי צריך להוכיח את עצמי. בגלל זה גם הלכתי לליגה הלאומית, רציתי לחשוף את עצמי ולא לבזבז זמן. היה לי חשוב מאוד לשחק ולהגיע מוכן לליגת העל. גם בתחילת הקריירה האמנתי שזו הדרך הנכונה וגם בסוף השנה הראשונה, כשהיו לי הצעות מליגת העל, החלטתי שאני רוצה עוד שנה בלאומית כי הרגשתי שאני עוד לא מספיק מוכן כדי להגיע מהדלת הראשית".

אתה מאמין שזה המסלול הנכון כדי להתבסס כשחקן בארץ?

"כן. בגיל צעיר, דקות המשחק הכי חשובות שיש. זה לא משתווה לאימונים עבור שחקן צעיר. בהרבה מקומות אומרים להם 'בוא תתאמן עם זרים ואתה תקבל את ההרגשה'. מה שהיה לנו בראשל"צ בשנה שעברה, עם טל פלד ונועם דוברת לפניו, זה משהו שמתאים לשחקן. הם מקבלים את החוויה הראשונה הזאת, כי בהתחלה אתה חוטף שוק מהפיזיות ומהרמה. בגלל זה היה לי חשוב ללכת לליגה הלאומית. במשך שנתיים קיבלתי 30 דקות למשחק וזה אפשר לי לטעות, שזה הכי חשוב. אי אפשר להשתפר בלי לעשות טעויות. שם גם הייתה לי הזכות להתאמן אצל אבנר יאור, שנתן לי קרדיט עצום, עבד איתי ולימד אותי".

מלבד בני הרצליה, היית הקפטן בכל הקבוצות ששיחקת בהן. גם בנבחרות הצעירות. מה הופך אותך למנהיג?

"אני חושב שהחיבור שלי לשחקנים, אני אחד שנותן הכל בשביל הקבוצה. מאוד חשוב לי שהחבר'ה יהיו ביחד. גם כשלא הייתי קפטן זה היה ערך עליון בשבילי, להיות החתיכה שמחברת בין כולם. זה לא משהו שאני דורש או מחפש, תמיד נתנו לי כי זה בא בטבעי. זה כבוד מאוד גדול, זה ביגר אותי הרבה ויש לזה משמעות נוספת, אחריות מסוימת שאתה מקבל".

בקיץ 2017 בלייזר נכלל בין 12 השחקנים שייצגו את ישראל ביורובאסקט. האירוע, שהתחיל כחגיגה גדולה ועם ציפיות גדולות לאור יתרון הביתיות שהיה לנבחרת, נגמר בטונים צורמים בעקבות כישלון על הפרקט והדחה מהדהדת כבר בשלב הראשון.

בתור אחד השחקנים הצעירים בסגל ההוא, איך חווית את זה מבפנים?

"זה היה מאוד לא פשוט. בהכנה ניצחנו תשעה משחקים מתוך עשרה, כולל את סלובניה שלקחה את האליפות. היו המון ציפיות ולא הצלחנו לעמוד בהן. רציתי לעזור יותר וחיכיתי להזדמנות, הרגשתי שאני מוכן. כולם באמת רצו וזה פשוט לא הלך, לא התחבר באליפות עצמה. אני לא יודע מה ההסבר לזה, כי עד אז שיחקנו ממש טוב. יכול להיות שהלחץ מזה שאירחנו כאן השפיע".

מהר מאוד נוצר כאן סיר לחץ שכזה.

"סימנו מטרה לעלות שלב. ברגע שלא ניצחנו את המשחק הראשון זה יצר הרבה לחץ. אין ספק שהיריבות היו מאוד חזקות, אבל אני חושב שהיינו צריכים לעלות. זה חלק מהספורט, לא תמיד מצליחים. זה היה קיץ מאוד לא פשוט, לקח זמן להרבה מאיתנו להתאושש מהחוויה הזאת. זה קצת הרגיש שכולם היו נגדנו".

בשנים האחרונות לא ראינו אותך בסגל. איך זה שאתה מגיע למכבי ת"א כישראלי בכיר, אבל לא מוזמן לנבחרת?

אני תמיד מוכן ומחכה לזימון. לייצג את המדינה זה הכבוד הכי גדול. אלה החלטות הצוות המקצועי ואני מכבד אותן. ברגע שההזדמנות תגיע, אני אהיה שם כדי להילחם על הפרקט. זה היה חסר לי קצת בזמן האחרון, אני מאוד אוהב להיות חלק מהנבחרת, במיוחד כי הייתי בנבחרות מגיל צעיר ובשלב הזה בקריירה אני מרגיש שאני מהישראלים הבכירים. מקווה לחזור".

לאחרונה נבחרת להנהלת ארגון השחקנים. מה הניע אותך להיות מעורב שם?

"בתור שחקן שבא מלמטה, תמיד היה לי חשוב שלשחקן הישראלי תהיה מסגרת תומכת. לא תמיד היה לנו את זה כשגדלנו. הרבה פעמים מתכנסים בזמני משבר ולא תמיד יוצא מזה משהו טוב. כמו שארגון השחקנים ביורוליג הפך למאוד משמעותי וגדול, אני מאמין שלמרות שיש דרך ארוכה, ארגון השחקנים הישראלי יכול להגיע לשם. האמת שלפני שבועיים נולד לי ילד, אז אני מרגיש שקצת יצאתי מהלופ שם אבל תמיד חשוב לי ואני מנסה לעזור כמה שאני יכול".

מה המטרות שלך בארגון?

"כל מה שנוגע למעטפת שאפשר לתת לשחקן. הרבה פעמים כששחקנים נתקלים בבעיה, הם צריכים לפנות באופן פרטי ולברר מה עושים. הארגון יכול לפתור ולקצר הרבה תהליכים, זה מה שאני רוצה להעביר. מאמין שיש עוד הרבה שרואים את אותו הדבר ושלאט לאט זה יגדל ויתפתח לכדי ארגון רציני, שיפעל בשיתוף עם המנהלת והאיגוד וידאגו שטובת השחקן תהיה מעל הכל".

הגעת שלוש פעמים לגמר הפיינל פור והפסדת בכולן. מה למדת?

"בדרך לשם עברתי קבוצות גדולות ואני חושב שזו גם הסיבה שאני פה. הוכחתי שהמנטליות שלי והרצון לנצח מתאימים למנטליות של המועדון הזה, שבו הניצחון הוא ערך עליון. אם אני מסתכל אחורה, משנה לשנה שיחקתי יותר טוב במעמד הגמר. אם בשנה הראשונה בחיפה התרגשתי קצת, השנה כבר הייתי יותר בשל ומשמעותי. בשביל זה באתי לפה, כדי לקחת את הגמרים האלה. אני רוצה לזכות בכמה שיותר תארים ושאחרי הפרישה יהיו הישגים ליד השם שלי, כי זה מה שנשאר בסוף, המורשת שלנו".

מרגיש בשל לשחק ביורוליג?

"כן, הייתה לי בשנה שעברה את ההתנסות ביורוקאפ. זה הכין אותי כי הייתי צריך לעשות איזושהי התאמה למשחק שם. פה הרמה אפילו יותר גבוהה, אבל אני מרגיש בשל ב-100% ואחכה להזדמנות. פה במכבי צריך הרבה מאוד סבלנות, אורך רוח ולהמשיך לעבוד כי במהלך העונה לא תמיד קל ויש תקופות קשות. אני אחכה להזדמנות ואני מוכן לקחת אותה בשתי ידיים ברגע שהיא תגיע".

ספרופולוס דוגל בסגנון של 'מלחמה מעל הכל' וגם אתה שחקן עם אוריינטציה של הגנה ולחימה. על הנייר, אתה תפור לשיטה שלו.

"כן, זו הייתה גם אחת מהסיבות שהגעתי לפה. לפני כן הייתי לי שיחה מאוד טובה עם יאניס. הבנתי שהאופי שלי ומה שאני מביא למגרש מאוד מתאים לפילוסופיה שלו. המלחמה, הטירוף הזה כדי שהקבוצה תנצח. אני מקווה שבאמת אוכל להביא את זה ושגם יבוא קהל שאני אוכל להילחם בשבילו. גם אם לא, אני אילחם בשביל הסמל וההנאה של האוהדים בבית".

איך אתה רואה את יחסי הכוחות בין מכבי לשאר היורוליג העונה?

"אני חושב שבעונה שעברה, שנקטעה בגלל הקורונה, הם היו מגיעים מאוד גבוה. אני מקווה שעכשיו שאני חלק מהמועדון, נלך אפילו עוד יותר קדימה. שנמשיך באותה רמה משנה שעברה ואפילו נשתפר".

כששאלו אותך בתחילת הקריירה אם תיקח הצעה ממכבי, ענית שבעיקר חשובות לך הדקות. אחרי שחתמת כאן אמרת שאתה לא מחפש הבטחות. מה הציפיות שלך?

"אף פעם לא חיפשתי הבטחות, גם כשהגעתי מהלאומית להרצליה. אני לא מאמין בזה כי זה אומר שאתה לא באמת נלחם על מה שמגיע לך. וזה גם מה שהיה לי פה. כל מה שמעניין אותי זה לדעת שאני אקבל את ההזדמנות. משם, יש לי אמונה מלאה בעצמי שאקח אותה. בגלל שידעתי שתהיה לי פה הזדמנות, לא חשבתי על זה פעמיים. אני לא צריך שיבטיחו לי 'בוא תשחק 20 דקות'. תמיד האמנתי בלהוכיח את עצמי, לא מאמין ב'ארוחות חינם'. אין 'מגיע', בשביל כל דבר צריך לעבוד וזו הייתה הדרך שלי עד עכשיו. תמיד הוכחתי את עצמי. זו המטרה גם פה, לקבל את ההזדמנות ולקחת אותה".