יונתן אלון בריאיון: "כשקטש עזב, היה אבל במועדון"

ביום שישי, שעות לאחר עוד הפסד כואב שבו שמטה 23 נקודות יתרון, סיימה הפועל ירושלים באופן סופי את עונת הבלהות שלה. אנשי הקבוצה, אלו שנשארו בישראל, קיימו סעודת פרידה, וידעו כי באימון הבכורה של קיץ 2021 כמעט כולם כבר יתפזרו בתחנות אחרות.

זו הייתה עונה הזויה, לא פחות, מבחינת האדומים. היא החלה בתבוסה לסן פאבלו בורגוס בפיינל אייט, נמשכה בעזיבתו של עודד קטש לפנאתינייקוס, ההדחות מליגת האלופות, הליגה הבלקנית וגביע המדינה בתוך חודש, פיטוריו של דאיניוס אדומייטיס, והסתיימה בהידרדרות למקום השישי בליגת העל, עזיבת הזרים בזמן מבצע "שומר החומות" וההדחה ברבע גמר הפלייאוף.

יונתן אלון היה שם לאורך כל הדרך: תחילה כעוזרו של קטש, אחר כך מאחורי אדומייטיס ולבסוף כמאמן הראשי. "קרו לנו העונה 15 דברים, שכל אחד מהם לבדו הוא התמודדות שמתרחשת פעם בשנה", הוא מחייך בריאיון לוואלה! ספורט. "קבוצות התפרקו מדברים כאלה, ואנחנו המשכנו לנסות ולהאמין".

האמנתם? כי אחרי שטיישון תומאס, מלקולם היל, סטנטון קיד וריי מקאלום עזבו, נראה שפשוט התייאשתם. הפועל ירושלים, שהפכה מומחית בהבאת זרים לחיזוק לקראת הפלייאוף, הסתפקה הפעם בפירורים מהליגה הלאומית.
"זה לא נכון. עד הרגע האחרון עשינו ניסיונות להביא מישהו, וההנהלה מאוד דחפה להביא מישהו ולא הרימה ידיים. כשהשחקנים עזבו, הייתה מלחמה ולא יכולנו להביא לכאן אף אחד. כשהיא הסתיימה, ונותר רק להביא מישהו מהרגע להרגע, וכשאין אימונים במהלך הסדרה, הבנו שאין שחקן שישנה את התמונה. זה היה לוז לוז סיטואיישן, ובאיזשהו שלב החלטתי לרדת מזה ולהביע אמון בשחקנים שנותרו לנו. לדעתי, מתוך התחושה הזאת גם נוצרה הרוח שהייתה בניצחון על מכבי תל אביב".

כלומר, הקבוצה נותרה בהרכב חסר וקצר, אבל הייתה יותר בריאה.
"אני לא מסכים, אני חושב שהקבוצה הייתה בריאה כבר לפני כן. לפני שהשחקנים הלכו, הפסדנו לראשון לציון ב-30 הפרש ואנשים לא היו מסוגלים לראות אחד את השני. לא בקטע של כעס. אבל עלינו על דרך המלך".

סולימאן בריימו סיפר שהוא היה באפיסת כוחות לפני שהתחלת לאמן.
"התחלנו לא טוב, והמשכנו להפסיד, אבל הפסקנו כבר להתפרק. האנרגיות באמת השתנו. הפכתי את האימונים לקצת יותר קלילים ומעניינים, עשיתי בין השחקנים יותר תחרויות ופחות התרכזתי בלימוד. היו לי שני יתרונות: אני יודע למה הבאנו את השחקנים, כי הייתי שם כשהחלטנו ללכת עליהם, ובנוסף, הפקתי לקחים מהטעויות שביצענו – גם אני – בתקופה של אדומייטיס".

אדומייטיס אמר בריאיון בליטא שהוא טעה כשלא הביא איתו צוות משלו.
"אני לא חושב שלזה הוא התכוון, כי הפידבקים שאני קיבלתי ממנו, גם אחרי שעזב, תמיד היו טובים. הוא עצמו אמר לי שהוא מעריך את העזרה שלי. ראיתי את הכותרת, אבל קראתי את הכתבה עצמה, ובה הדברים נשמעו אחרת. כשגיא הראל ויותם הלפרין הציעו לי לאמן את הקבוצה, התקשרתי אליו וביקשתי את רשותו. הוא כמובן הסכים ואחר כך עוד נותרנו בקשר ויצאנו לאכול יחד".

אלון (39) עבד לסירוגין כעוזר מאמן בליגת העל מאז 2011. תחילה בירושלים, אחר כך בהפועל חולון ובמכבי אשדוד, ובשלוש השנים האחרונות שוב בארנה. הוא קיבל את ההזדמנות הראשונה לעמוד על הקווים בסיטואציה קשה, וסיים את העונה עם שלושה ניצחונות ושבעה הפסדים. לא קשה לנחש מה היה רגע השיא שלו. "הניצחון על מכבי, כמובן", הוא מודה. "לא בגלל הניצחון עצמו, אלא בגלל השלשה של אדם אריאל, ובעיקר בגלל משהו שהיה באווירה שהחזיר אותי למלחה, לימים שבהם עמדתי כאוהד צעיר מאחורי הסל ביציע אמיר, כשלידי אלעד הירשנזון ז"ל, שהיה חבר שלי".

אלא שבמשחק הבא, כעבור שבוע וחצי, נחתת למציאות בתבוסה לגלבוע/גליל בפלייאוף. הופתעת מהקלות שבה הפסדתם?
"לא הופתעתי בכלל. ידעתי שנקום או ניפול על תמיר בלאט, כי בסוף יכולנו להצליח רק דרך הפיק אנד רול שלו. לא היו לנו הרבה כלים, וגלבוע הייתה מאוד אגרסיבית עליו ועצרה אותנו על 58 נקודות. במשחק השני באנו מוכנים לדברים שהם עשו, וקלענו 58 במחצית הראשונה, עד שפשוט נגמרנו".

האוהדים בארנה מהללים את אריאל ובריימו, והתחושה מבחוץ היא שהם פחות התחברו לבלאט, למרות שהיה הישראלי הבכיר בקבוצה.
"תמיר הוא שחקן יוצא דופן, בקבלת ההחלטות, במוסר העבודה וברצינות. הוא לא מתבאס ומתעסק בשטויות, אלא תמיד חושב קדימה. הוא מזכיר לי בקשיחות המנטלית שלו את וויל קלייברן. כשעבדתי עם וויל בחולון, הוא היה מסיים משחקים של 40 דקות, לא 39, כטופ סקורר, והיו מפרקים אותו. ועדיין, בחדר ההלבשה הוא כבר היה בא ומבקש שנעשה תדריך וידאו מחר, כדי לעבור על הטעויות שלו".

אז מה לא עבד עבור בלאט מבחינה תדמיתית?
"הוא אדם מופנם. לא צועק על שופטים ושחקנים, ולא עושה תנועות לקהל. האוהדים תמיד התחברו יותר לשחקנים מהסוג של מייק קרטר, שהשתטח על הרצפה, או לדניאל גוט, שהיה הולך מכות ושואג ליציעים. תמיר הוא אחר. מי שמצפה לראות אותו צורח, משתולל ורץ לקהל, לא יקבל את זה".

אלבה ברלין מחזיקה בזכויות עליו. אם הוא לא יעבור אליה, ירושלים צריכה לפעול כדי להשאיר אותו?
"בטח. אני לא רואה רכז ישראלי טוב יותר ממנו. הוא יחסר מאוד לקבוצה אם הוא לא ימשיך".

שחקן אחר, שדווקא היה חביב הקהל בארנה והותיר אחריו הרבה אנשים כועסים, הוא תומאס. מיניתם אותו לקפטן, במה שנראה כצעד שנועד להגביר את המחויבות שלו, אבל זה נגמר בעזיבה. אתה כועס עליו?
"הסיטואציה שנוצרה הייתה קיצונית ולא הגיונית, ולכן אני לא יכול לחשוב על השחקנים שעזבון במונחים של כעס או אכזבה. זכותם של האוהדים לכעוס, ואני מבין אותם, אבל לי הייתה מערכת יחסים ממושכת מאוד עם טיישון. אני מאוד מעריך ואוהב בו, וכן, יש גם דברים שבהם אני חושב אחרת ממנו".

מה הייתה הטעות המרכזית שביצעתם העונה? מה גרם לכישלון הקולוסאלי של ירושלים?
"היו כמה טעויות, אבל העובדה שבנינו את הקבוצה לפיינל אייט של ליגת האלופות בתחילת העונה שיבשה לנו את הדרך. זה גרם לנו להסתמך על הקבוצה שהייתה לפני הקורונה, ולא לבנות מחדש, כי רצינו להגיע מוכנים במהירות למאני טיים. הפציעה של ג'ייקובן בראון בהכנה לעונה ריסקה אותנו. הכול היה בנוי סביבו, בעיקר אחרי שג'יימס פלדין עזב. שמנו את כל הביצים בסל שלו, והסל הזה נפל".

גיא הראל סיפר כאן במהלך העונה שקטש הציע, למחרת ההדחה בידי מכבי ראשון לציון בפיינל פור בקיץ, לבנות קבוצה חדשה לחלוטין.
"אני לא הסכמתי עם עודד. אמרתי שכל עוד אנחנו מסמנים את ההצלחה בפיינל אייט כמטרה, אין לנו סיכוי לבנות כימיה ולהגיע לרמת כדורסל גבוהה בתוך חודש, אם נחליף את כל הסגל או את רובו. אם היינו מחליטים מראש לוותר על הטורניר הזה, היינו יכולים לפעול אחרת".

כמה השבר היה גדול כשקטש עזב? בראון דיבר במונחים של אובדן.
"לבוא אחרי עודד, בקבוצה שהוא היה כל כך משמעותי בה ומחובר אליה, זו הייתה משימה כמעט בלתי אפשרית. הפרידה הייתה מוזרה, כי בדרך כלל כשמאמנים עוזבים באמצע העונה, זה בגלל שמפטרים אותם, ולא בסיטואציה כזאת. אולי זו מילה קשה, אבל היה סוג של אבל במועדון כשהוא הלך. אני חשבתי מהרגע הראשון שהוא היה צריך לקחת את ההצעה מפנאתינייקוס, ועד היום אנחנו מדברים ומתייעצים אחד עם השני לא מעט, אבל באירוע הפרידה הקבוצתי לא הייתי מסוגל לבוא וממש להיפרד ממנו באופן אישי".

אבל הקבוצה לא הייתה בשיאה, בלשון המעטה, גם תחתיו.
"ודווקא בגלל זה הרגשנו שאנחנו צריכים אותו. שבועות אחר כך, הוא עוד היה מדבר במושגים של 'אנחנו'. אדומייטיס התייעץ איתו, והוא עדיין הרגיש חלק מהקבוצה".

מודי מאור היה בסיטואציה דומה לשלך, ומיד אחרי התקופה כמאמן בירושלים חזר להיות עוזר. לאלעד חסין נדרשו שנים כדי לתקוע יתד בצמרת, אחרי הצ'אנס הראשון שלו במכבי חיפה. לא חששת "לשרוף" את עצמך, לאור התנאים שבהם קיבלת את הצ'אנס הראשון כמאמן?
"לא חשבתי באותו רגע על הקריירה שלי. הגישה שלי הייתה שאני עובד בהפועל ירושלים, והיא צריכה שאעשה משהו. התחלנו לעבור תהליך נכון, שגם בא לידי ביטוי בניצחונות באילת ועל גלבוע/גליל, ועלינו על דרך המלך. בשלב הזה של העונה, הקבוצות הטובות כבר משייטות על אוטומט, ואנחנו בנינו את הסיסטם מחדש בתוך כמה שבועות. ואז הקלפים נטרפו מחדש, ושוב התחלנו מחדש עם כלים מאוד מוגבלים. חיינו בתחושה שכולם מנסים, ואף אחד לא מרים ידיים".

ומה הלאה?
"אמרתי כבר שאני אעזוב את ירושלים רק כשיבעטו אותי מכאן, אבל ברור שאני רוצה לאמן בליגת העל. זה לא סוד. עוד לא דיברתי עם ההנהלה, וזה יקרה בימים הקרובים. יש נושאים ניהוליים שעוד צריכים להתבהר לפני שיגיעו לשאלת המאמן והסגל. יש דיבורים כאלה ואחרים עם קבוצות אחרות לגבי משרת מאמן ראשי, אבל הם עדיין לא קונקרטיים, כך שמוקדם לדעת".

כלומר, אתה לא פוסל חזרה לתפקיד העוזר בירושלים, אם לא תהיה הצעה מתאימה כמאמן?
"אני לא פוסל כלום. כשכל האופציות יהיו פרושות לפניי, אקבל את ההחלטה".