עבודה במפעל קרח ואיבוד מזוודות במונגוליה: כריס ג'ונס בראיון

שבוע הגמר של ליגת העל בכדורסל בפתח, ורגע לפני שמכבי תל אביב תארח את הפועל גלבוע/גליל למשחק הראשון בסדרה, גארד הקבוצה, כריס ג'ונס, התראיין לאתר הרשמי של מכבי תל אביב בו סיפר על העבודה במפעל הקרח, התקופה במונגוליה ועל השנה הראשונה בישראל.

ענף הספורט הראשון בו עסק: "הענף הראשון שלי היה בעצם פוטבול, אבל אני לא תמיד אוהב את השמש ולהיות בחוץ אז החלפתי את זה בכדורסל ובמזגן. הייתי וייד רסיבר וקוורטרבק, אבל בצורה חובבנית עם החברים שלי".

חוסר הוודאות כשסיים קולג' והעבודה שמצא: "סיימתי קולג' ב-2015 ולא הייתה לי עבודה או חוזה. בדיוק נולד הבן ראשון שלי במאי 2015 ולא הייתה לי אפשרות אחרת לפרנס את המשפחה שלי, אז מצאתי עבודה במפעל לקרח. זה היה משוגע כי עדיין התכוננתי למקרה שיהיה לי חוזה מעבר לים. הייתי קם בארבע לפנות בוקר למשמרות של 12 שעות, מסיים בארבע או חמש אחרי הצהריים, הולך הביתה לתנומה של 45 דקות ואז מתאמן".

העבודה במפעל הקרח: "העבודה הייתה בטקסס. בגלל שמאוד חם שם יש לנו מכונות קרח שעומדות בחוץ והיינו מעמיסים את המשאית בשקים גדולים של קרח. אני הייתי העוזר של הנהג. היינו מגיעים לחנויות שהיו מוכרות קרח וממלאים את המקררים שלהן עם שקי קרח. במשאית היו לנו 50-60 שקים בגדלים שונים, אז הייתי עורם את זה על מכשיר שהיה מוריד את זה מהמשאית. אחרי חודשיים הבוס שלי היה ממש מרוצה ממני ונתן לי לעבוד באצטדיון של דאלאס קאובויס ולמלא שם את מכונות הקרח. לכן בימי ראשון הייתי הולך בחינם למשחקים. העבודה שם הייתה די קלה ולכן ראיתי את רוב המשחקים. אני עדיין בקשר עם הבוס שלי ומודה לו על ההזדמנות כי כשיצאתי מהקולג' לא הייתה לי הכנסה וממש הייתי צריך את העבודה הזו".

התחנה הראשונה כשחקן מקצועני: "כשיצאתי מהקולג' לא כל כך הכרתי את העולם שבחוץ. הייתי באמצע העבודה שלי בקרח וקיבלתי שיחה מהמאמן שלי שיש חוזה במונגוליה. אז ארזתי ונסעתי בשבוע שלאחר מכן. לקחתי איתי רק ז'קט, כי אני יודע שקר במטוס, ומכנסיים קצרים של כדורסל. זה מה שהיה עליי. היו לי מזוודות ואותן שלחתי, אז מלבד הז'קט לא היה לי עליי כלום. לא בדקתי את מזג האוויר במקום שאליו אני נוסע, אז אפשר לומר שהייתי צעיר וטיפש. בכל מקרה, נחתי שם, יצאתי מהמטוס וכולם נעצו בי מבטים. קר שם מאוד, בערך מינוס 30 מעלות צלזיוס. כמובן שהייתי היחיד באזור עם מכנסיים קצרים וכולם היו עם מעילים ענקיים ועבים. כשיצאתי מהטרמינל הכל היה מכוסה בקרח ורעדתי מקור. אחרי שתיים-שלוש דקות של הליכה כבר היו לי נטיפי קרח על הזקן".

איבוד המזוודות במונגוליה: "חברת התעופה איבדה את המזוודות שלי אז לא היה לי מעיל או בגדים להחלפה והייתי צריך לקנות בגדים ומעילים עד שהמזוודה שלי הגיעה לשם אחרי שלושה-ארבעה ימים. המאמן שלי בקולג' אמר לי שהתנאים לא הכי טובים, אבל שאם עוברים את זה, אפשר לעבור הכל וזה נכון. הזמנים היו קשים. השעון היה רחוק הפוך מאשתי ומהמשפחה וזה היה קשוח. כשהלכתי לישון הם היו מתעוררים ולהיפך. הליגה הייתה בסדר ואני אסיר תודה על ההזדמנות. עכשיו, להיות כאן במכבי תל אביב, עם התנאים והמשאבים שיש לנו זה מדהים בעיניי. שם למשל יש שמונה או עשר קבוצות שכולן מתאמנות על אותו מגרש".

העונה הראשונה במכבי תל אביב: "לכל קבוצה יש עליות וירידות. לא יכולתי לבקש קבוצה טובה יותר של חברים לקבוצה ומאמנים. כולם קיבלו אותי כל כך יפה וחיבקו אותי כאן בזרועות פתוחות. מהיום הראשון אתה מרגיש שזאת משפחה. הרמה של הכדורסל גבוהה, היורוליג פשוט פנטסטי ושונה מאוד מהמקומות ששיחקתי בהם עד השנה. היורוליג היא תחרות ברמה מאוד גבוהה, הליגה הישראלית היא ליגה טובה מאוד. הקבוצות נלחמות פה והעונה הזו בכלל פקחה לי את העיניים. עכשיו אנחנו רוצים לסיים את העונה עם אליפות".

התצוגה האדירה נגד הפועל אילת בחצי הגמר, בה קלע 27 נקודות: "הקרדיט מגיע לחברים שלי לקבוצה. יש לנו הרבה שחקנים טובים ולכן ליריבות שלנו קשה מולנו. יש הרבה שחקנים שיכולים לעשות דברים מגוונים ולכן זה מקל עליי. כולם מסביבי מאמינים בי, שחקנים ומאמנים. האמת היא שגם אני הפתעתי את עצמי במשחק הזה. זה ערב שכל שחקן מחכה לו. זה היה משחק מאוד חשוב לנו וידענו שיהיה קשה, שיהיה משחק צמוד ושבסוף נצטרך לדעת לנצח בו, וזה מה שהיה".

דבר טוב ודבר פחות טוב בישראל: "לא היו לי ציפיות כשהגעתי לכאן מבחינת דברים שידעתי או לא ידעתי על ישראל. אני רק בהלם עד כמה הכל יקר כאן. בנוסף, זה כמו בית שני כי כולם מדברים אנגלית, ידידותיים ואפשר להסתדר פה בקלות. לא צריך תרגומים ועזרה כל רגע. הילדים ואשתי מאוד אוהבים את תל אביב".