רק פעם אחת היו אנתוני בנט, ת'ון מייקר ושון קילפטריק על אותו מגרש ב-NBA. זה קרה ב-1 בדצמבר 2016, כשמילווקי ניצחה בברוקלין 93:111; קילפטריק, יומיים לאחר שהפציץ 38 נקודות במשחק השיא בקריירה שלו, הסתפק הפעם ב-14 למפסידים; בנט, שותפו בנטס, ומייקר, יריבו מהבאקס (ששיתף פעולה עם הגארד בעונה שאחרי), הספיקו להיכנס לשלוש הדקות האחרונות בגארבג' טיים ולהחטיא זריקה אחת.
השאלה היא אם בדצמבר 2021 הם יצליחו לחלוק מגרש בערב נתון. התשובה לכך מעורפלת גם לאחר שאיחדו כוחות אמש (רביעי), בבליץ ההחתמות המרתק של הפועל ירושלים. במשך 82 ימים, מסיום העונה שעברה, הצליחו האדומים להנחית רק שני זרים – ולפתע, בתוך 228 דקות, הגיעו שלושה נוספים.
אחרי הקיץ השחון והאפאטי, סימני השאלה שהתעוררו וסימני הקריאה שמיאנו להתגלות, המארב התקשורתי היה מוקפד ומתוכנן. מייקר ובנט, מתברר, חתמו על חוזיהם כבר בשעות הבוקר של אתמול; גם קילפטריק הפך לשחקן ירושלים בשעות אחר הצהריים. ואז הגיעו הטיזרים, והודעות הוולקאם, בעוד הדבר היחיד שנוצר בספונטניות מהירה הוא הגאגים על שמו של ראש הממשלה.
הפועל ירושלים נהגה בקיץ הזה כמהמרת כפייתית, שחיה על הקצה ומתכוונת להניח את גורלה בידי האדרנלין. התגובה העולמית להחתמה המשולשת ממחישה עד כמה הניסוי הזה יהיה מרתק: צייצנים בכירים בארה"ב מיהרו לבשר לעוקביהם על ההתרחשות המוזרה מעבר לים, והקבוצה שלא עברה שלב בליגת האלופות כבשה את הכותרות הראשיות של אתרי הכדורסל הבינלאומיים. "האם זה היום המרגש ביותר שעברה הקיץ קבוצה באירופה?", תהה עיתונאי יווני, והביע במשפט אחד את הלך הרוח סביב הסגל המתגבש בארנה. רוב המשיבים, אגב, ענו לשאלתו ב"לא".
ירושלים, הייפ סביב לה.
הטוב: מספרי 1 ו-10 בדראפט, או דווקא זה שלא נבחר?
עם כל הכבוד לסיפור האנושי והספורטיבי המיוחד שמסתתר בגופו הארוך והשדוף של מייקר, ולסקנדל המתמשך שמפעם בליבו של בנט, השחקן הבכיר באמת שהונחת בבירה הוא זה שמשך פחות תשומת לב. במידה יותר ממסוימת, קילפטריק הוא איש המפתח של ירושלים בעונה הקרובה.
נימבורק, בשנותיו של אורן עמיאל, התמקמה באורח קבע בצמרת המדדים ההגנתיים של ליגת האלופות; וכזו אמורה להיות גם ירושלים. לא עוד תצוגות של 95 ו-100 נקודות כמו בימי עודד קטש, אלא קבוצה שתתמחה בקשיחות, אנרגיה, ריבאונד והרבה מרפקים והשתטחויות על הפרקט. אבל גם קבוצה כזו, לוחמנית ככל שתהיה, תצטרך לייצר סלים כדי לצאת בצד המנצח. ככה זה בכדורסל, אתם יודעים.
וכדי להגיע לאזורי 85-80 נקודות באופן יציב ועקבי, היא תזדקק לגילויי מנהיגות מצידו של קילפטריק. בניגוד לבחירות הלוטרי שהוצגו אתמול, הגארד האמריקאי בכלל לא הצליח להיבחר בדראפט – אבל הוא גם היחיד מביניהם שהעמיד ממוצע דו ספרתי ב-NBA (עם 10.3 נקודות למשחק בארבע עונות); בניגוד לשמות הפיקנטיים שהובאו סביבו, הוא זה שכבר צבר ניסיון משמעותי באירופה. לקילפטריק סט כישורים אדיר, ויהיו ימים שבהם הוא יתפוצץ על היריבות ויפלרטט גם עם 30 נקודות. אלא שבצורה שבה הסגל נבנה (וצריך לציין שלהשלמתו חסר עוד זר אחד, שישחק בשתי עמדות הפורוורד), יידרשו ממנו יציבות ועקביות.
קילפטריק היה שווה 9.3 נקודות למשחק ביורוליג במדי פנאתינייקוס ב-2019, ו-11.9 בליגה הספרדית עם גראן קנאריה בעונה שעברה – אולם בשתיהן הוא לא היה הכלי ההתקפי המרכזי. ירושלים תלויה לא מעט בשאלה אם הוא מסוגל להפוך לסקורר אולטימטיבי שינוע לראשונה לאורך זמן סביב 17-16 נקודות בממוצע.
רטין אובסוהאן הוא הנדוניה שהביא אותו המאמן, והוא מנהל המשחק והמנהיג האמיתי שיניע את ההתקפה (וגם את ההגנה); ג'יילן אדאמס נראה כמו מכונת נקודות פוטנציאלית, אבל כמי שמגיע בגיל צעיר וללא ניסיון אירופי, הוא נחשד באופן מיידי כהימור שאין לדעת האם ומתי ישתלב לחלוטין; זה הופך את קילפטריק לאיש המיושב והאחראי שיצטרך לקחת את מלאכת הקליעה על עצמו. בקיצור, לנסות ולהיות ג'יימס פלדין.
הרע: למה בנט הוא בכלל לא "שם גדול"?
בחירות מספר 1 בדראפט שהגיעו לאירופה:
1977 קנט בנסון (קאנטו)
1978 מייקל תומפסון (קאזרטה)
1979 מג'יק ג'ונסון (בורוס)
1980 ג'ו ברי קרול (מילאנו)
1983 רלף סמפסון (מלאגה)
1996 אלן אייברסון (בשיקטאש)
1999 מייקל אולווקאנדי (וירטוס בולוניה)
2013 אנתוני בנט (פנרבחצ'ה, הפועל ירושלים)
ביום רגיל, ולא כשהוא מוכרז 73 דקות אחרי קילפטריק ו-103 דקות לפני אילון ששון, בנט היה הופך לאייטם מרכזי בפני עצמו, מגובה בנתונים היסטוריים נטולי משמעות מעשית (כמו זה שלעיל), בציטוטים מהעבר ובניתוחים מקצועיים, סוציולוגיים, פסיכולוגיים ואנתרופולוגיים שינסו להסביר את הכישלון שהולידה הבחירה מספר 1 בדראפט 2013; הדראפט ההוא שממנו יצא אחד, יאניס אנטטוקומפו.
בנט עדיין מצליח לקושש עסקאות סביב העובדה שהוא "שם גדול". הלוא אף אחד לא היה מתייחס ברצינות תהומית מדי לשחקן עם ממוצע קריירה של 4.4 נקודות ב-NBA, ובוודאי לא לאחד שהקדנציה הארוכה ביותר שלו בקבוצה אחת נמשכה עונה אחת; אבל זה עדיין אותו בנט שנבחר ראשון בדראפט, ובהיעדר מניות בטוחות בעמדת הפאוור פורוורד, אולי כדאי להמר עליו, כי יש לו כישרון, וכי הוא "שם גדול".
אז הנה דל"פ: בנט אינו שם גדול. שמות גדולים הם אלו שעברו קריירה מפוארת, או שהיו חלק משושלות מעוטרות, או שישבו על חוזים שמנים וניפקו ממוצעים מפלצתיים. כלומר, הפכו לשמות גדולים באמצעות תצוגות גדולות על הפרקט. ערב השיא בקריירה של הפורוורד הקנדי, ושעל אדיו הוא חי עד היום, הוא ליל הדראפט. וגם בערב השיא הזה, הוא לא קלע נקודה. פשוט קליבלנד בחרה בו, יצרה סביבו הר בלתי אפשרי של ציפיות, ובאיזשהו מקום גם הרסה אותו, כי הוא נקלע לסיטואציה שהייתה גדולה עליו.
אז זה נחמד שלראשונה בכל הזמנים, בחירת דראפט ראשונה מגיעה לשחק בישראל; אבל זו, על הנייר, ההחתמה הפחות טובה והפחות מבטיחה מבין השלוש. בסופו של דבר, האדומים זקוקים לנס כדי להוציא מבנט את מה שהוא שווה באמת, ולהצליח במקום שבו נכשלו כל קבוצותיו האחרות (וכאלה היו, ברוך השם, לא מעט – 11 בשמונה שנים). גם ירושלים עצמה יודעת את זה, ולכן היא דאגה לעטוף עצמה בסעיף יציאה מהחוזה כבר באוקטובר.
ההימור הפראי הזה, באופן סמלי, מתרחש דווקא במשבצת שהייתה אמורה להיות הכי סולידית. עמיאל התביית בשלב מוקדם על קרי בלאקשיר, ועד להתפרקותה והרכבתה מחדש של גלבוע/גליל נדמה היה שהעסקה הזאת קרובה להיסגר, אבל לבסוף היא נפלה. ואולי, בעצם, ירושלים לא הייתה צריכה מלכתחילה לרעות ולחפש אחר שחקן בעמדה הזאת.
יש היגיון בהחלטה האסטרטגית למחוק לחלוטין את הטראומה מהעונה החולפת ולהחליף את כל הזרים, אבל בסופו של דבר היא נבחנת לאור האלטרנטיבות; ואם זה נגמר בחוזה זמני של שחקן עם רזומה כל כך בעייתי, לא היה עדיף לקבוצה להשאיר את סולימאן בריימו, ולתת אמון בשחקן היחיד שבאמת הביע אשתקד אכפתיות עד לרגע הנפילה לתהום? ספק אם בנט יתרום יותר ממנו.
והלא נודע: זוסמן, דוברת, מייקר ומה שביניהם
המקרה של מייקר מאגד לתוכו את כל מה שקרה הקיץ בארנה. בניגוד לקילפטריק ולבנט, ששמותיהם עלו על השולחן רק בשלושת הימים האחרונים, עסקת הבאתו נרקמה כבר כשבועיים מתחת לרדאר; ובדומה אליהם, גם הוא לא היה בתוכנית המקורית של בניית הקבוצה.
ירושלים הציבה לעצמה מטרה אסטרטגית יומרנית בתחילת הפגרה – לבנות שלד ישראלי חדש ומחודש תחת הנהגתם של יובל זוסמן ונועם דוברת; את זוסמן היא הייתה קרובה להשיג, אבל אז הגיעה אליו ההצעה להפוך לשחקן זר ביורוליג, והאדומים הבינו מיד שאין להם סיכוי להילחם באלבה ברלין; על דוברת הם הציעו לא מעט כסף, אבל נתקלו בחומה בצורה ובמסר חד, ברור ופשוט – יו"ר מכבי ראשון לציון יצחק פרי לא היה מוכן לשמוע ולא היה מוכן לוותר על הטאלנט הנדיר שלו.
כששתי התוכניות הגרנדיוזיות הללו נפלו, השתנתה הקונספציה. במועדון הבינו שאין אלטרנטיבה מנהיגותית בישראל (כמעט עלה כאן גאג נוסף שקשור לשמו של בנט), והלכו על סגל מקומי אפרורי, מהפחות מוכשרים שהמועדון הזה ידע, עם תפקיד מאוד מוגדר ואולי אפילו שולי; בדרך החשיבה הזאת, הפיזיות ההגנתית של איתי שגב מתאימה הרבה יותר מהפוטנציאל של עידן זלמנסון לספק נקודות מעמדת הסנטר המחליף. במעמסה ההתקפית יישאו, יותר מאי פעם בעבר, ששת הזרים.
מייקר הוא שחקן שונה ומיוחד, שסיפור חייו מדהים אפילו יותר מקורות חייו המקצועיים, ושהצליח להטריף את אמריקה עוד לפני שמלאו לו 20. לא ברור מה השתבש לו בדרך, ואיך הלך ככה לאיבוד. לא ברור באיזו עמדה הוא באמת אמור לשחק (בהגנה הוא מן הסתם יתופקד כסנטר, כדי לחסום כדורים תועים, לשנות זריקות, למנוע חדירות ולנצל את יתרונו בריבאונד, אבל בהתקפה הוא בוודאי קולע טוב יותר מבחוץ מאשר בנט). לא ברור גם אם הוא מתאים לסגנון המשחק באירופה, ועוד יותר לזה הנהוג בישראל (מתי שחקן בגובה 2.13 מ' הצליח בליגת העל?).
בקיצור, שום דבר שקשור במייקר הוא לא ברור. וזה בדיוק מה שכל כך מעניין בו.
רק בעוד כעשרה ימים, פחות מחודש לפני משחק הפתיחה בליגת האלופות (ושבועיים לפני מה שעשוי להיות המפגש עם מכבי תל אביב בחצי גמר גביע ווינר), תערוך ירושלים אימון בכורה בהרכב מלא – וגם זה בכפוף לכך שהזר האחרון, שעדיין לא נבחר, יחתום וינחת בארץ עד סוף החודש.
עמיאל, והמערכת שסביבו בראשות גיא הראל ויותם הלפרין, נטל לא מעט סיכונים במהלך הקיץ הזה, ומתח את חבל הזמנים בצורה קיצונית כדי להנחית את השחקנים שהוא האמין בהם: אלה שנותרו רעבים, שהאמינו ביכולתם להגיע או לחזור ל-NBA, ושלא מיהרו להתפשר על חוזה בדרג הביניים של אירופה.
העונה, יותר מבעבר, יש משמעות להתגבשות הקבוצה בשלב מוקדם של העונה. שני המשחקים הראשונים בצ'מפיונס ליג הם קריטיים, משום ששניהם ייערכו בבית; לדירוג בסיבוב הראשון בליגה יש משמעות מכרעת כדי להשתתף ולהשתבץ בגביע המדינה.
כמו שמהמרת כפייתית, שחיה על הקצה ומתכוונת להניח את גורלה בידי האדרנלין, אוהבת.
