הפועל תל אביב הייתה בדרך לתבוסה נגד הפועל חולון ברבע גמר גביע ווינר, ולג'יי פי טוקוטו זה הפריע. "בסופו של דבר הקהל הוא זה שנותן לנו סיבה לשחק חזק. היינו בפיגור 15, ואמרתי לשחקנים שאנחנו לא מפסידים ככה בבית", הוא מספר בריאיון לוואלה! ספורט, "ושאם נפסיד, זה רק במשחק צמוד. היינו צריכים להחזיר אהבה לאוהדים. אני מאמין בקבוצה הזאת. אם נחבר את כל החלקים ביחד, ונישאר בריאים ובחיים, אנחנו שווים טופ 4 העונה. אנחנו טובים יותר מהרבה קבוצות בליגה. אני רואה את זה באימונים מדי יום".
את העונה שעברה טוקוטו לא ירצה לזכור, אחרי פציעה לא פשוטה שעבר והסתבכות קבוצתית בתחתית. "הייתה לנו דלת מסתובבת של שחקנים בגלל פציעות. כל הזמן באו והגיעו, ונשארנו באותו מאזן. לא נכנסנו לקצב. הפציעה שלי הייתה הרצינית ביותר שספגתי אי פעם. אמרו לי שאחזור תוך שלושה חודשים, אבל אמרתי שאני לא חוזר כל כך מאוחר. לא הייתי מוכן לגמור את העונה. אמרתי שאחזור בחצי מהזמן, שאני תחרותי מכדי לשבת בחוץ. בזכות הפציעה קיבלתי פרופורציות מה זה כדורסל בשבילך. אתה רואה את זה כשאתה יושב בחוץ".
טוקוטו (28) פותח את עונתו הרביעית בישראל. הוא נבחר לפני אחרון בדראפט, שיחק באוסטרליה לפני שהגיע להפועל אילת ובספרד לפני שעבר לעירוני נס ציונה, אבל הוא כל הזמן חוזר לכאן. "מלבד הכדורסל, גם החיים בישראל הם נהדרים. באילת הסתובבנו כל היום ביחד. בילינו על המגרש ומחוצה לו, והשחקנים שם הפכו לאחים שלי. כאן בתל אביב האנרגיה אחרת. כולם אוהבים לעבוד ביחד. למדתי קצת עברית, וכשאני אני אומר שלום לאנשים והם מחזירים לי שלום, זה מחמם את הלב. האנשים החזירו אותי לכאן. והחופים, כמובן".
– מה המאמנים כל כך אוהבים בך?
"הדבר הכי גדול שאוהבים בי זה שאני מביא גיוון לקבוצה. יש דינמיקה טובה, ואני רוצה לשמח את כולם ולגרם להם לצחוק ולהרגיש טוב, להפוך את חדר ההלבשה לא רק למקום בטוח – אלא גם למקום שכיף להיות בו, שתרצה לבוא לאימון. הייתי בקבוצות במהלך העונה ששחקנים רצו לחזור הביתה, וזה היה טירוף. אני אוהב את האווירה בהפועל תל אביב. יש איזון בין ביזנס לפלז'ר".
עד עתה הוא היה חלק מעונה אחת מוצלחת, של אילת עם אלייז'ה בריאנט, סולימאן בריימו, אבי בן שימול, יהונתן שולדברנד, עידן זלמנסון ושרון דרוקר על הקווים. "השינוי המשמעותי באילת היה עם ההגעה של בריימו", הוא נזכר בהתחלה הקשה בעיר הדרומית. "הדברים לא עבדו. סו הגיע כסטרץ' 5, שחקן שיכול לשחק בכמה עמדות ולשמור על כל עמדה, ושינה לנו את העונה. ברגע שהוא בא, הוא נכנס לקצב והקבוצה התחילה לנצח. שחקן אחד שינה את כל האנרגיה. שיחקנו כמעט כל העונה עם שלושה זרים, הפסדנו רק למכבי תל אביב בחצי הגמר בשתי נקודות. וזה רק הראה איזו קבוצה מיוחדת היינו. התמודדנו עם דברים מחוץ למגרש עם ההנהלה, יכולנו לעזוב במהלך הליגה ודיברנו בינינו לבין עצמנו, אבל החלטנו להישאר כי ידענו מה יש לנו ולא דאגנו לכסף. ידענו שבסוף נקבל אותו".
טוקוטו הוא פורוורד מגוון, שיכול לשחק בשלוש עמדות הפנים. "אני אוהב לשחק כסמול פורוורד, אבל בישראל בכלל לא מציבים אותי בעמדה הזאת", הוא מודה. "באוסטרליה שיחקתי 3 וגם קצת כרכז. בספרד שיחקתי בעמדה מספר 3. בישראל אני משחק רק בעמדות 4 ו-5. אני שונא להיות סנטר. בתור פאוור פורוורד יש לי מיסמצ'ים, ואני אוהב את זה. אם הם גדולים יותר, הם איטיים ואני מהיר מאוד. אם מגיע מישהו נמוך, אני מוריד מישהו לפוסט אפ".
הוא מודע לבעיה העיקרית במשחק שלו: ב-60 הופעות בליגת העל הוא עומד על 7 מ-39 לשלוש. "עם קליעה טובה יותר, אולי הייתי במקום אחר. תמיד הייתה לי קליעה טובה מחצי מרחק, אבל בקליעה מבחוץ התחלתי להרגיש בנוח רק בשנים האחרונות. בשנה שעברה התחלתי לזרוק יותר, ועבדתי על זה הרבה יותר בקיץ. הייתי רק מרים משקולות, זורק ורץ. לא שיחקתי 5 על 5 עד שבוע לפני שבאתי לכאן. אם קבוצות ייתנו לי לזרוק, אני אזרוק. זה יפתח את המשחק שלי, כי אז יתחילו לצאת אליי".
אחרי שלוש שנים לא טובות, הפועל תל אביב רוצה לחזור העונה לצמרת. הסגל של דני פרנקו כולל הרבה מאוד שחקנים שמכירים זה את זה ושיחקו כבר ביחד, ורק דוואן הרננדס לא מכיר את הליגה. "שיחקתי עם זלמנסון, שולדברנד, בר טימור, ג'יימס יאנג. כשהתחלנו להתאמן, לא היינו צריכים להכיר אחד את השני. ידענו פחות או יותר למה לצפות. כשאתה משחק בליגה הזאת, אתה משחק נגד הרבה שחקנים. הכרתי את גיל בני מגלבוע/גליל, ואני אוהב לשחק איתו. החיבור הזה בתחילת העונה הוא חשוב. כשעידן מקבל כדור, אני יודע מה הוא הולך לעשות, יודע מה יהונתן הולך לעשות. זה עוזר.
"הסגל שלנו שונה מאשר בשנים הקודמות", ממשיך טוקוטו, "האווירה אחרת, דני פרנקו מאמן אחרת. הוא מתאים את עצמו למה שיש לו. הוא הגיע בעונה שעברה לתקופה רעה, והפך אותה לטובה יותר. הוא יודע שהוא לא יכול לאמן כל אחד באותה שיטה, והוא יודע להגיע לכולם".
– איך החיבור עם ג'ייקובן בראון וג'יימס יאנג?
"הם ייתנו לי הרבה חופש, וגם יהונתן ובר. יש לנו קלעים בכל מקום. היו לנו שחקנים שיכלו לקלוע, אבל לא היו לנו קלעים".
– נשארו לך עוד חלומות להגשים?
"אני נכנס לנקודה חשובה בקריירה שלי. ה-NBA הוא עדיין חלום, לשחק מול החברים שלי והמשפחה שלי. עד היום לא יכולתי לעשות את זה, אלא רק בקיץ. החברים שלי כאן הם המשפחה שלי מחוץ לבית, אבל המשפחה האמיתית היא הדבר הכי חשוב".
מה דעתך על הכתבה?