"החילופים האלה יושבים לי עמוק בלב, ויישבו לי שם עד סוף השנה", אמר אמש (ראשון) יותם הלפרין לאחר ניצחונו השני כמאמן הפועל ירושלים, כשישב על הכיסא שעדיין מזוהה עבורו עם אורן עמיאל. האם מדובר בסימן לכך שהוא יישאר על הקווים באופן קבוע? "אני כרגע כאן ואני לא יודע כמה זמן זה יהיה", מיהר להבהיר מבלי שיישאל. "אני לוקח את הזמן, אימון אחרי אימון, משחק אחרי משחק, במטרה לגרום לכולם להאמין שנשחק יותר טוב. אנחנו צריכים להתרכז במשימה שיש לנו – והיא להישאר בחיים בליגת האלופות".
קשה להצביע על שינוי מהותי בשני משחקים – בוודאי כשמדובר בשני משחקי בית, ותחת הרושם שמותירים חילופי מאמנים. אבל העובדה היא שאווירת המשבר, שהפכה להיות מלווה קבועה של ירושלים בשנה האחרונה, שככה מעט לאחר שני ניצחונות הליגה על הפועל חולון והפועל גלבוע/גליל. וכך, יגיעו האדומים למשחק העונה שלהם בזירה האירופית, ביום רביעי נגד סטאל אוסטרוב, באווירה רגועה ובטוחה יותר, באופן יחסי.
למעט התוצאה הסופית, המשחקים שבהם עמד הלפרין על הקווים היו בבחינת תמונת מראה זה לזה: מול חולון נישאו האדומים על גבי המומנטום של הזעזוע במועדון, טסו ליתרון מוקדם ואחר כך החזירו אותו; נגד גלבוע הם קירטעו, נקלעו לפיגור דו ספרתי והתאוששו. מול חולון הם קלעו 57 נקודות במחצית הראשונה, ונגד גלבוע הגיעו ל-56 אחרי שלושה רבעים. ירושלים אמנם שיפרה בשני הערבים את האחוזים לשתיים (מ-45 בימי עמיאל ל-55 תחת הלפרין), אבל זרקה יותר לשלוש, וצימקה כמעט במחצית את מספר ביקוריה על קו העונשין.
"זה לא היה משחק טוב שלנו", הודה הלפרין. "בפרמטרים רבים היינו קטסטרופה במחצית הראשונה, בטח בשביל משחק ביתי. אחד הדברים שאנחנו שמים עליהם דגש הוא קצת פחות להשתולל בהתקפה. הרבה פעמים איבדנו את הראש, נכנסנו לסחרחורת ולקחנו זריקות לא טובות, כמו במשחק בפולין ובהפסד למכבי תל אביב. חשוב לנו לשלוט יותר בקצב, ולאט לאט אנחנו מצליחים לעשות את זה. הפעם זה הספיק כדי לנצח, אבל אם נשחק באותה צורה ביום רביעי, נראה שזה לא יספיק".
בשני משחקיו של הלפרין זרקה ירושלים 34 שלשות בממוצע, מעט יותר מאשר זרקה לשתיים (33.5). האם מדובר במגמה? האם מדובר בהפנמה של חוסר האיזון בסגל, בין קו אחורי לגיטימי לקו קדמי דליל ומוגבל? או שאולי זה דווקא מלמד על חוסר שליטה? גם למאמן עצמו אין עדיין תשובות. "לקחנו אתמול 36 זריקות לשלוש והגענו רק עשר פעמים לקו, וזה לא מספיק טוב כדי לשחק כמו שאנחנו רוצים", הבהיר. "הקבוצה הזאת לא מאוזנת במאה אחוזים, ויש דברים שחסרים לה. ככל שנדע לשלוט יותר במה שאנחנו רוצים לעשות ובקצב שאנחנו רוצים לייצר, נהיה יותר יציבים. אנחנו אפילו לא קרובים למה שאנחנו יכולים לעשות".
מלכתחילה, הצבתו של הלפרין כמאמן הייתה בבחינת פתרון ביניים שנכפה על כל הצדדים; ההחלטה לפטר את אורן עמיאל, מבלי שתהיה לו אלטרנטיבה מוסכמת או מושכלת, בזמן שעוזר המאמן הבכיר דונלדאס קייריס אינו עומד בקריטריון לזרים בליגה, הותירה את המנהל המקצועי בתור הדמות היחידה במערכת שרשאית לשאת בתפקיד. אבל מאז מינויו, הלפרין מתפקד כמאמן לכל דבר, בין אם בניהול המשחק ובין אם בהעברת האימונים ובבניית תוכנית המשחק ומערך האימונים. בשלב זה, אין להוציא מכלל אפשרות את הרעיון שהוא יישאר על הקווים לאורך תקופה ממושכת – ואולי אפילו עד סוף העונה.
"אנחנו צריכים לשמור כל הזמן כמו ששמרנו ברבע הרביעי", סיכם שון קילפטריק, שלהט עם שש שלשות ו-26 נקודות. "נשארנו יחד גם כשהם רצו עלינו, אצלנו בבית. אני מרוצה מהכימיה ומהדרך שבה שאנחנו משתפרים ממשחק למשחק. יש לנו קלעים מצוינים, אבל אנחנו חייבים לקבל החלטות טובות יותר. אפשר לזרוק לשלוש, אבל בהתאם לסיטואציות שנוצרות בהתקפה".
קילפטריק הלך בין הטיפות, ורמז על ההבדלים שיש בעיניו בין עמיאל להלפרין. "יש לנו יותר חופש, והמאמן האט אותנו וגרם לנו לקרוא הרבה יותר את משחק ההגנה. כשיש לך מאמן שמאמין בקבוצה ובשחקנים, אפשר להגיע הכי רחוק. אנחנו מקשיבים לו. הוא המפקד שלנו, ואנחנו החיילים. זה היה ניצחון טוב, אבל הסברתי לשחקנים שאנחנו צריכים להינעל על המשחק נגד אוסטרוב. אנחנו מבינים כמה המשחק הזה גדול, ואני אדאג שכולנו נגיע מוכנים".
השתתף בהכנת הכתבה: אוהד שוירמן
מה דעתך על הכתבה?