מכה אחת יותר מדי? על המשבר של הפועל תל אביב ודני פרנקו

לפני שמנתחים את מצבה של הפועל תל אביב, חייבים לפתוח בוידוי. כותב שורות אלה, כמו רובם המוחלט של אנשי הכדורסל בישראל, העריכו על בסיס הסגל של האדומים כי העונה הנוכחית תהיה שונה, כי הסגל שנבנה הוא מספיק טוב להחזיר את הפועל לצמרת. בפועל זה לא קרה.

למעשה נראה כי הניצחון האמיתי האחרון של הפועל תל אביב היה בבוררות עם ים מדר בקיץ, וגם שם הם לא באמת ניצחו עד הסוף, כי מדר לא נשאר בקבוצה והם נשארו עם כסף אבל לא גדול. ערב המחזור השישי של העונה הקבוצה במצב רע מאוד, ירידת ליגה יותר ריאלית בשלב הזה של העונה מאשר כניסה לפלייאוף, ונכון שעוד מוקדם אבל המגמה ברורה ואם השינוי לא יחל במשחק הערב (שבת, 19:40) נגד הפועל חולון, כנראה שבקרוב מאוד הפועל תחליף מאמן במהלך העונה בפעם השלישית בשלוש שנים.

לפני שניגע בטעויות שעשו הצוות המקצועי, קרי המאמן דני פרנקו והמנהל המקצועי עידן פלדה, מבט על הנתונים: הפועל תל אביב היא קבוצת ההגנה השנייה הכי גרועה בליגה, ולמרות שבהתקפה היא סבירה ומדורגת במרכז הטבלה, היא השיגה ניצחון אחד בחמישה מחזורים. האדומים נוצחו מחוץ לביתם ב-15 הפרש בממוצע, ובבית המספרים נראים טוב רק בזכות החגיגה נגד מכבי ראשון לציון.

אז מה הפועל תל אביב לא עושה טוב? לא שומרת. התקפית היא לא טובה בעיקר מחוץ לקשת, מקום 11 בליגה, אך בשאר הנתונים סבירה, לרבות מקום ראשון בליגה בהגעה לקו העונשין, ושנייה בליגה בריבאונדים, כולל העובדה שהיא ראשונה בריבאונד הגנה. הבעיה היא שהיריבות שמשחקות מולה רושמות ימים נהדרים, בעיקר בזכות ההגנה החלשה של הפועל.

נחזור לקיץ אליו הגיעה הפועל תל אביב עם סגל בנוי ברובו. ג'יי פי טוקוטו וג'יימס יאנג קיבלו חוזים במהלך העונה, בר טימור, רז אדם ולוטן אמסלם המשיכו ובקבוצה חיפשו בעיקר גארד וגבוה זר, ישראלי בעמדות הפנים ועוד גארד מחליף. בנוגע לישראלים, בהפועל זכו בכל מי שרצו – עידן זלמנסון, גיל בני ואפילו יהונתן שולדבראנד. האופציה הראשונה בזרים הייתה זו של ג'ו רגלנד, שהעדיף ללכת לקבוצה שמשחקת באירופה, ואז הוחתם ג'ייקובן בראון.

עד כה בראון בעיקר שומר על חוסר יציבות, בין משחקים ובמהלכם, אבל לפחות הוא עקבי בחוסר העקביות שלו. החשש בהפועל היה מפציעה מוקדמת של בראון, ואכן בגביע ווינר הוא כבר נפל לא טוב, אבל קם ונראה לפחות בשלב הזה של העונה בסדר פיזית, פחות ברמה המנהיגותית. "אין ספק שמדובר עד עכשיו בבעיה הגדולה שלנו", אמר אחד מאנשי הפועל בשבוע שעבר, "ג'ייקובן היה נהדר נגד גליל רק כשנכנסנו לבור. הוא היה מדהים בשלב הזה, אבל גם זה לא הספיק כי האחרים לא נכנסו למשחק".

בעמדת הסנטר הסיפור הוא עוד יותר בעייתי. האדומים חלמו בקיץ על ג'סטין טילמן שהבהיר מראש שלא יגיע, ואז ניסו להחתים את טייריק ג'ונס על הארכת חוזה והחלו לחכות לתשובה שלו בזמן שהוא משחק בליגת הקיץ במדי פיניקס. פרנקו ופלדה אפילו נסעו ללאס וגאס ונפגשו עם ג'ונס, אך בסוף הסנטר הפתיע ובחר בפזארו. בהפועל נשארו מבולבלים והחלו לדחות את ההצעות שהגיעו במקום ג'ונס, כולם שחקנים שלא היו בארץ, בניגוד למה שפרנקו נוהג להביא. מאליק דיים וקני ווטן, לא סיפורי הצלחה גדולים בישראל, היו בין המוצעים, ובסוף נפל הפור על דוואן הרננדס.

כבר אחרי שבועיים בהפועל הבינו שהרננדס הוא לא האיש שהם צריכים: "מהר מאוד הבנו שמשם לא תבוא הישועה", מספרים בקבוצה, "הבעיה הייתה זה שדני ועידן ישבו וחיכו לג'ונס עד שלב מאוחר של הקיץ. נכון ששוק הגבוהים הוא קשה, אבל עדיין נחתו פה גם זרים טובים כמו ג'סטין פאטון, סשה קילייה-ג'ונס ואונואקו מהרצליה. כולם יכלו להגיע לכאן, אבל לא הגיעו".

מהרגע שהוחלט להחליף את הרננדס, בהפועל תל אביב נכנסו לשוק הבעייתי שנוצר. למעשה, מאז אמצע חודש ספטמבר הגבוהים היחידים שהגיעו לישראל הם מארין מאריץ' שכבר הספיק להיחתך מנס ציונה, מתיאס לסור שיעזוב בקרוב את מכבי תל אביב, ודרק קוק שהגיע כהימור גדול לגלבוע/גליל ובינתיים נראה לא רע. כל הקבוצות שממשיכות לחפש אחר גבוה זר תקועות, וביניהן זו של פרנקו.

על דבר אחד בהפועל תל אביב מסכימים – הקבוצה הנוכחית בסגל הקיים לא שווה ניצחון אחד מחמישה משחקים, ולא מעט מהכישלון בפתיחת העונה נופל על דני פרנקו. המאמן חזר להפועל באמצע העונה שעברה, תחתיו הקבוצה נשארה בליגה – לא לפני שהסתבכה עוד יותר בתחתית – וכעת איתו נכנסה לבור. בהפועל קיימת ביקורת רבה על ניהול המשחק של פרנקו, שהספיק עד כה לאבד משחק צמוד נגד בני הרצליה, לספסל את יהונתן שולדבראנד במשחק שבו הקבוצה לא פגעה מחוץ לקשת ואת רז אדם במשחק שהקבוצה לא שמרה במיוחד.

המשבר הנוכחי, שעשוי במידה רבה לעלות לפרנקו בתפקידו, הוא נקודה קריטית בקריירה של המאמן הוותיק. ההצלחה האחרונה שהוא חווה הייתה בעונה הראשונה שלו בהפועל, עונת 2017/18, ומאז רשם עונה שנייה לא טובה, עונה בה הגיע עם עירוני נהריה לגמר גביע המדינה אך נכשל תוך כדי בליגה עם סגל טוב, ובעונה שעברה בנה בתקציב נמוך את הקבוצה החלשה בליגה, שהתרסקה איתו וגם אחריו – כל הדרך ללאומית.

אותה עונה מוצלחת של פרנקו והפועל תל אביב הייתה היחידה של האדומים מאז עזב ארז אדלשטיין את המועדון. עודד קטש, שרון אברהמי, רמי הדר, רועי חגאי לכמה מחזורים, אריאל בית הלחמי ויאניס קסטריטיס – כולם עברו תחת רמי כהן ואף אחד לא הצליח. לפני שנה וחצי בהפועל החליטו "להזיז" את ידידיה רפפורט, מי שהיה נציג הבעלות הפרטית, שותפו של כהן והאיש שהיה מחובר לצוות המקצועי. רפפורט עוד מנהל מאבק משפטי מול האדומים, אך גם הדחתו של מי שסגנון הניהול שלו היה שינוי במחלוקת לא קידמה את הקבוצה, וכך היה גם לגבי מינוי עידן פלדה לתפקיד המנהל המקצועי במהלך עונת 2019/20, שאותה החל אריאל בית הלחמי על הקווים. כל כך הרבה מאמנים עברו, ואותם אנשים שמקבלים את ההחלטות ולא מצליחים – עדיין בתפקידם.

כהן עדיין זוכה לגיבוי מרוב אוהדי הקבוצה, אולם הקולות שקוראים להחלפתו כבר לא ממש מועטים, אך בכל פעם שהם עולים, תומכיו מזכירים שכהן נבחר בבחירות. "נראה בשלב הזה, שהיחיד שיכול להזיז את רמי כהן מתפקיד היושב ראש זה רמי בעצמו", מספר אחד מחברי העמותה הוותיקים של הקבוצה, "ואם הוא לא חושב שהוא חלק מהבעיה, הוא לא הולך לשום מקום".

מספיק היה לראות את יציעי הדרייב אין במשחק נגד גליל עליון כדי להבין את התוצאה של ההתנהלות בהפועל תל אביב בשנים האחרונות. העונה מכר המועדון פחות מנויים מאשר בכל עונה אחרת, כשבקבוצה מייחסים זאת לקורונה, הסבר הגיוני למדי, אך בפועל גם חוסר ההצלחה המתמשך לא עוזר. נגד גליל עליון היו ביציעים כאלפיים צופים, ונמכרו מאות בודדות של כרטיסים.

"כישלון אחר כישלון לא מוביל את הפועל תל אביב לנקודה טובה יותר, להיפך", מספר חבר עמותה ותיק, "המצב של הקבוצה פחות טוב ממה שהיה לפני שנה, שנתיים ושלוש וכך הלאה. אולי הכסף לא יורד, אבל האמונה יורדת והתסכול עולה".

הערב נגד הפועל חולון תקבל הפועל תל אביב סוג של הזדמנות אחרונה – הפסד גם לסגולים, כאשר באופק רצף משחקים קשה שכולל גם דרבי, ועוד מלחמה על הירידה תחכה לקבוצה שבתחילת העונה חלמה לחזור לפיינל פור.