"רק פעם אחת היו אנתוני בנט, ת'ון מייקר ושון קילפטריק על אותו מגרש ב-NBA. זה קרה ב-1 בדצמבר 2016, כשמילווקי ניצחה בברוקלין 93:111… השאלה היא אם בדצמבר 2021 הם יצליחו לחלוק מגרש בערב נתון. התשובה לכך מעורפלת גם לאחר שאיחדו כוחות אמש".
המילים הסקפטיות האלה פתחו את הטור שהובא כאן בבוקרו של 26 באוגוסט, למחרת הבליץ הגדול בקיץ המוזר של הפועל ירושלים: אחרי שלושה חודשים מהוססים ומפוהקים, היא הכריזה בתוך פחות מארבע שעות על החתמתם של שלושה זרים – בנט, מייקר וקילפטריק. ומה שהיה כבר מזמן למציאות בשטח, הפך אתמול (שבת) לעובדה מוגמרת. לכל אחד מהשחקנים סיפור שונה משל עצמו, אבל השורה התחתונה ברורה – העונה עוד רחוקה מלהסתיים, ומהכותרות של אותו יום לא נשאר זכר.
כלומר, מלבד אילון ששון, שהוכרז מיד אחרי השלושה ודווקא הוא היחיד שנשאר בקבוצה.
התשובה לשאלה שהוצגה בקיץ עגומה משהו. שלישיית הזרים הנוצצים (על הנייר) חלקו את המגרש רק בארבעה משחקים; בשלושה הם הפסידו, ודווקא בהופעתם המשותפת האחרונה ניצחו. היא אירעה, אגב, הרבה לפני חודש דצמבר – כבר ב-10 בנובמבר. קילפטריק עמד על תשע נקודות בממוצע באותם ערבים, בנט הסתפק בשמונה ומייקר בקושי הגיע ל-2.7.
ביום שאחרי ההחתמות, קילפטריק סומן כהחתמה הנוצצת באמת מבין השלוש שהציגו האדומים, אבל הועלתה שאלת מפתח בנוגע אליו: "הוא היה שווה 9.3 נקודות למשחק ביורוליג במדי פנאתינייקוס ב-2019, ו-11.9 בליגה הספרדית עם גראן קנאריה בעונה שעברה – אולם בשתיהן הוא לא היה הכלי ההתקפי המרכזי. ירושלים תלויה לא מעט בשאלה אם הוא מסוגל להפוך לסקורר אולטימטיבי שינוע לראשונה לאורך זמן סביב 17-16 נקודות בממוצע".
ובכן, קילפטריק לא הצליח להמריא מעל המספרים מקבוצותיו הקודמות. בליגת האלופות הוא תרם 9.2 נקודות (ודייק רק ב-23.1 אחוזים לשלוש) ובליגת העל הגיע ל-10.9. אמנם היו ערבים שבהם התפוצץ, עם 28 נקודות מול הפועל באר שבע ו-26 נגד הפועל גלבוע/גליל, אבל בזירה האירופית לא עבר את ה-16. וכך, האיש שממנו ציפו לנסות ולחקות את ג'יימס פלדין, סיים את הקדנציה בבירה כלא יותר מפסיק בספרי ההיסטוריה.
להפיכתו של קילפטריק לפלופ צריך להצמיד את העובדה שג'יילן אדאמס התברר כגניבה, והפך במהירות לסקורר האולטימטיבי של האדומים (17.7 נקודות ומקום שלישי בטבלת מלך הסלים של ליגת האלופות, לצד 18.2 נקודות מול היריבות שמדורגות בין ארבע הגדולות בליגה הישראלית). וכשהרכז הראשון רטין אובסוהאן כל כך דומיננטי, החד גוניות של השחקן המנוסה ביותר הפכה אותו כמעט מיותר; עם הגעתו של קיי.סי ריברס, בזמן שהקבוצה מופיעה במסגרת אחת בלבד, כבר היה ברור שהמילה "כמעט" היא זו שמיותרת.
יחד עם ריברס עמדו לרשותו של יותם הלפרין שבעה זרים, והוא נאלץ להושיב שניים על בגדים אזרחיים בכל משחק. אם ירושלים הייתה מופיעה עדיין באירופה, המאמן בוודאי היה מנהל רוטציה ביניהם. בפועל, קילפטריק וקייזר גייטס נותרו מחוץ – כששניהם נראו לאחרונה על המגרש לפני חודש בדיוק.
את הגארד, בעל השכר הגבוה בקבוצה ועם עבר ביורוליג, ביורוקאפ וב-NBA, היה לכאורה קשה יותר להוציא מהסגל, וההחלטה את מי מהם לחתוך הייתה כלכלית. לפני שלושה שבועות ניסתה הפועל אילת למשוך אליה את גייטס וכבר הייתה משוכנעת שהעניין סגור, וגם בורסאספור הייתה בתמונה לפני שהחתימה את ג'ון הולנד. לבסוף, את קילפטריק היה קל יותר לשווק, וברגע שהתחילו לזרום הצעות מאירופה לגביו – הפור נפל, וסראגוסה תקבל אותו לישורת האחרונה של מאבקי ההישרדות בליגה הספרדית.
בעתיד הנראה לעין, יש להניח, ירושלים תסיק לפחות מסקנה אחת מתבקשת ומתחייבת מבליץ ההחתמות ההוא של 25 באוגוסט: לא להותיר את רוב משבצות הזרים פנויות לתאריך שבו חלק גדול מיריבותיה כבר החלו להתאמן. עוד פחות משהפתיעה נפילתם של מייקר ובנט, הפתיעה העובדה שהסתמכות על ניסים אינה מבוא להצלחה.
