כדי להבין את ההעפלה ההיסטורית של הפועל חולון לחצי גמר ליגת האלופות, צריך להעמיק ולחפור ברגע שבו כל הקמפיין שלה איים להתפורר ולהתפרק; וזה לא היה כל כך מזמן – לפני שלושה חודשים בסך הכל. ההפסד הביתי לבשיקטאש במשחק הראשון של סדרת הפלייאין, על עצם הכניסה לטופ 16, טרף את הקלפים. בהנהלה החליטו לפעול באופן מיידי, וידעו שייתפסו כאימפולסיביים. עוד באותו הלילה הם גמלו בליבם לפטר את המאמן מאוריציו בוסקאליה, ובתחילה עוד האמינו שסטפנוס דדאס יחזור. כעבור פחות משבוע, גיא גודס הוא זה שבכלל עמד על הקווים.
"ההבאה של גיא היא זו שהפכה את כל העונה", מפרגן יו"ר המועדון, איתן לנציאנו, בריאיון לוואלה! ספורט. "זה לא רק בגלל שהוא מאמן טוב, אלא בעיקר בגלל שהוא שינה לאנשים את החשיבה. לפני חודשיים אנשים אמרו שאי אפשר להסתדר עם ג'ו רגלנד ואי אפשר לסבול את הדבר הזה, ותראה איפה הוא היום ואיפה אנחנו היום. הוא שונה ב-180 מעלות ממה שהיה לא מזמן. הוא שומר, הוא מחבק, הוא מחייך. כמה חשוב שרכז ברמה שלו ישמח".
אבל בזמן אמת, רבים חשבו שההחלטה שלכם נמהרת.
"אני לא רוצה לקחת קרדיט, אבל הבנתי כבר במשחק השלישי של העונה, כשהפסדנו לקלוז' נאפוקה ברומניה, שזה לא עובד עם בוסקאליה. כשהחלטנו לפטר אותו, הרבה אנשים התפלאו ואמרו לי שזה רק הפסד אחד, ולא קרה כלום, ואפשר לחזור ולנצח בחוץ את בשיקטאש. ידעתי על מה אני מדבר. אני לא רוצה להגיד שהנחתנו עליו את אדם סמית', אבל אתה יודע כמה היינו צריכים לשכנע אותו שאנחנו צריכים עוד גארד יוצר? והנה, כבר במשחק הראשון עם גודס, אדם הראה שצריך לקחת אותו בחשבון, והיה עוד אלמנט".
איזה אלמנט?
"סעיף 5. ברגע שאיתן ינאי היה חיובי, ידענו שאנחנו חייבים לנצל את ההזדמנות ולדחות את משחק הליגה נגד הפועל תל אביב. לא בגלל הפועל, אלא בגלל שהיינו זקוקים לברייק הזה כדי לתת לגיא להיכנס לעניינים ולהתכונן לבשיקטאש. כולם כעסו עליי, אבל זה היה רגע גורלי והיה לנו מאמן חדש שרק הגיע".
בזמן ששחקני הקבוצה חגגו את העלייה, לנציאנו הביט מהצד והתרגש. "ברור שכולם שמחים ומבינים מה עשינו, וזאת חוויה שונה וחדשה שבמועדון שלנו פחות מכירים, אבל אתה יודע מה הכי אהבתי? אין איזו אופוריה מיוחדת, והשחקנים מאופקים ודרוכים. הם אמרו לי שזו רק ההתחלה – לא משחצנות, אלא מרצון אמיתי להמשיך הלאה וללכת קדימה".
מתי הבנת שיש בקבוצה הזאת משהו מיוחד?
"כבר במשחק הראשון של גודס, נגד בשיקטאש. ידענו שעם עוד הפסד אחד אנחנו עפים, וכבר היינו במינוס 16, אבל חזרנו וניצחנו בזכות שלשה של גיא פניני. כל משחק הפך להיות קריטי, וצלחנו עוד שלב ועוד שלב. כעבור כמה ימים חזרנו שוב מפיגור דומה בגביע המדינה נגד הפועל חיפה, וכן, אחר כך גם נפלנו וקיבלנו בראש מבני הרצליה בחצי הגמר, אבל הדרך נמשכה והתארכה. מה שקרה אתמול במחצית השנייה, ממחיש בעיניי את הכל: טיירוס מגי התחיל להחזיר אותנו למשחק והתעייף, אדם המשיך אותו וג'ו השלים את העבודה. תמיד נמצא מישהו שייתן את הלבנה החסרה".
מעבר להצלחה הרגעית, מה המשמעות של ההישג הזה מבחינתכם?
"אנחנו בונים לעצמנו שם טוב באירופה. בשנה הראשונה שלנו באירופה הגיעו רק 1,000 אוהדים למשחק, למרות שהיו לנו 3,000 מנויים. בשנה שעברה כבר עשינו צעד קדימה, אבל אולי סבלנו מפחד במה בפיינל אייט. השנה באמת שיש לנו כאן חבורת גברים".
מה דעתך על הכתבה?