ב-15 השנים האחרונות, מעטים השחקנים הזרים שהצליחו להתחבר למכבי תל אביב כמו סופוקליס שחורציאניטיס. הסנטר הגיע לראשונה ליד אליהו בשנת 2010, סייע לצהובים להגיע לגמר היורוליג ב-2011 ולזכות בשתי אליפויות לפני שעזב לפנאתינייקוס. אחרי שנה בירוק, היווני שב לקדנציה שנייה בתל אביב, גם היא נמשכה כשנתיים, ובה הוא זכה עם הקבוצה ב-2014 בגביע האירופי האחרון שלה אחרי מסע אירועי שכלל את שלושת "ניסי מילאנו" – מול מילאנו בהצלבה, מול צסק"א מוסקבה בחצי הגמר ונגד ריאל מדריד בגמר. הסנטר התראיין ל"גאזטה" במולדתו וסיפר על השנים בתל אביב, התקרית ההיא עם אוהד הפועל תל אביב וגם עם המפגש עם שאקיל אוניל.
"הסוכן סיפר לי שדייויד בלאט התעניין בי", סיפר סופו על המעבר מאולימפייקוס למכבי תל אביב, :היה לי נהדר בתל אביב. התקופה הזו קרתה במקביל לרגעים הכי חשובים שלי, כמו החתונה ולידת ילדיי. הייתי מאוד מחובר למכבי וצברתי הרבה זכרונות, כאלה שקשורים לכדורסל וכאלה שלא. במכבי אולי הייתי יותר פופולארי מבכל מקום אחר בקריירה. יצרתי יחסים עם האנשים והאוהדים של מכבי. הם עדיין שולחים לי הודעות".
"הגעתי למכבי אחרי עונה שבה לא הייתי ברמה שציפיתי מעצמי. היה לי רעב להצליח. הפיינל פור ב-2011? חוויה עצובה, לא בגלל שהפסדנו לקבוצה ענקית כמו פנאתינייקוס של דימיטריס דיאמנטידיס, אלא כי לפני כן איבדנו את דורון פרקינס שקרע את הרצועה הצולבת. אני מאמין שאם היה לנו את דורון, היו לנו יותר אפשרויות למשוך את היריבה עד לקצה".
כאמור, אחרי שנתיים בצהוב, סופו עבר לפנאתינייקוס בעונת 2012/13, אך לא הצליח במיוחד ובמחצית השנייה של העונה מיעט לשחק. בסיום אותה שנה, היווני חזר לישראל: "מספר קבוצות, ביניהן מכבי, תהו למה סופסלתי בפנאתינייקוס. זו הייתה החלטה טובה עבורה לחזור לסביבה מוכרת. המאמן והצוות נשאר, רוב הסגל לא השתנה".
עם זאת, לטענת סופו, "לא הכל היה ורוד. היו רגעים שלא הצלחתי לבטא את עצמי על המגרש, אבל כל זה השתנה כשדיייויד בלו חזר במהלך העונה. עם קלעים טובים מחוץ לקשת כמו בלו, גיא פניני ודווין סמית', הייתה לי הזדמנות לשחק בפוסט רק נגד שומר אחד".
במסגרת המסע לזכייה ביורוליג בעונת 2013/14, הצהובים לא הרשימו במהלך השלב הראשון והטופ 16, אך רגע לפני ההצלבה משהו השתנה. שחקניו של דייויד בלאט הגיעו לסדרה נגד מילאנו, מארחת הפיינל פור, ללא יתרון ביתיות אך הצליחו "לגנוב" את המשחק הראשון אחרי קאמבק בלתי נשכח.
"מה שהכי הרשים זה איך שינינו את הדרך בה אנו משחקים. האמנו ובנינו את הביטחון עם הניצחוחנות על מילאנו. שיחקנו מדהים במשחק הראשון, חזרנו מפיגור 13 בשלוש הדקות האחרונות וניצחנו בהארכה. הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לקבוצה עם יתרון ביתיות נגד מכבי זה להפסיד בבית, כי לא קל לנצח ביד אליהו".
מכבי תל אביב שבה למילאנו לקראת הפיינל פור, בו הדהימה את צסק"א מוסקבה ואת ריאל מדריד בדרך להנפת הגביע האירופי השישי בתולדותיה: "פחדתי יותר מחצי הגמר. צסק"א הגיעה אחרי שנים של כישלון והם ניצחו אותנו פעמיים בטופ 16. המשחק היה נראה אבוד עד שבלו ורייס התעוררו".
"הגמר? האמנתי שננצח את ריאל. הפסדנו להם פעמיים בטופ 16 אבל ראיתי כמה השתפרנו מאז. לא היינו גרועים ברמה של להפסיד שלוש פעמים לריאל מדריד, והתברר שצדקתי. בירכו אותנו בכל מקום ברחוב, נפגשנו עם ראש הממשלה. החגיגות בכיכר רבין היו אולי הרגע הכי טוב בקריירה שלי".
כזכור, במהלך אותה קדנציה שנייה אירע מכוער סימפטי הרבה פחות מבחינתו, בדרבי בחוץ נגד הפועל תל אביב. אוהד אדום קילל את היווני לכל אורך המשחק, ובסיומו היווני התפרץ לעבר היציע ורדף אחריו, ללא הצלחה: "הבחור הזה ברח, הוא אמר לי שיאנוס את הבת שלי שרק נולדה. הוא העליב אותי במהלך המשחק והמשיך בסיומו. זו הפעם הראשונה בחיי שהרגשתי שאני יכול להרוג מישהו, הייתי מרסק אותו לחתיכות. במזל זה לא קרה, כי הייתי גורם לו הרבה נזק ומכניס את עצמי לבעיה רצינית".
"היריבות אולי יותר גדולה אפילו מאולימפיאקוס – פנאתינייקוס. כשאוהדי הפועל תל אביב שרו נגד רגב פנאן על מות אביו מוני פנאן ז"ל, השחקנים לא התייחסו ברצינות ואז הבנתי שזה קורה בכל פעם במגרש הזה מאז מותו של מוני. הרגשתי צורך להקיא, זה הדבר הכי נוראי שראיתי בחיי".
ישראלי נוסף איתו סופו שיתף פעולה בתחילת הקריירה היה פיני גרשון, שאימן אותו באולימפיאקוס. בניגוד לדייויד בלאט, גרשון השאיר חותם הרבה פחות חיובי אצל היווני: "כל השחקנים ששיחקו אצלו יגידו שהוא קורא טוב את המשחק ומאמן נהדר ב-40 הדקות, אבל בלי לספר יותר מדי פרטים, אני לא מכיר הרבה שחקנים שמעריכים אותו כבן אדם".
"עשיתי הרבה טעויות בתקופה באולימפיאקוס. במקום להבין שגרשון זמני במועדון בעוד אני שחקן חשוב עם חוזה משמעותי, נהגתי באנוכיות וזה לא עזר לי. גרשון העליב אותי הרבה פעמים, לצערי עזבתי ועד היום יש רגעים שאני נזכר בזה ומתחרט".
"הייתי במרכז לחולי לב. הייתי מסוחרר מהלחץ שהרגשתי. לא עמדתי בציפיות והדרישות שהיו לאנשים ממני. בגלל גרשון קרסתי בעיקר מבחינה פסיכולוגית. לא ידעתי אם אני יוכל לעמוד בכוחות עצמי. להיות מבודד ולקבל סיוע פסיכולוגי במרכז מיוחד היה אחד הדברים הכי טובים שקרו לי, זה עזר לי לחזור למסלול".
לסיכום, "בייבי שאק" התייחס גם למפגש ב-2009 עם גרסת המקור, שאקיל אוניל: "הכינוי 'בייבי שאק' לא היה רע, תמיד מחמיא להיות מושווה לחבר היכל התהילה כמוהו. לפני שפגשתי אותו פחדתי שאחד מחבריי לקבוצה יעשה משהו מטופש. אחרי זה שאקיל פתח את הדלת וצעק 'איפה הבייבי שלי?'. דיברנו קצת, הוא בחור נהדר".
