המכללה של המדינה: קונטיקט בפגישת מחזור

לא בכל יום עומדות על פרקט אחד בישראל שלוש טבעות אליפות ב-NBA, מדליית זהב אולימפית ו-27 אלף נקודות בליגה הטובה בעולם; בוודאי לא כשלמחזיקי השלל מצטרפים חברים טובים מהעבר, שבעצמם אחראים לזכיות בסופרוליג, ביול"ב קאפ וב-17 אליפויות המדינה. אבל השבוע זה קרה באולם הדר יוסף: ריי אלן ודורון שפר, סקוט בורל ונדב הנפלד, התייצבו זה לצד זה לפגישת מחזור מרגשת של מחזורי שנות ה-90 במכללת קונטיקט.

עשרות תלמידי כיתות ח' ממחלקת הנוער של מכבי תל אביב קיבלו הזדמנות להתחכך בכוכבי העבר וזכו לשיעור פרטי ברזי הכדורסל מאלן, חבר היכל התהילה ואחד הקלעים הגדולים בתולדות המשחק. על הטירוף שהיה בארץ סביב יוקון, הרבה הרבה לפני שנולדו, הם שמעו כנראה רק מהוריהם; אבל נראה שהמסר עבר. התורים לבקשות סלפי, חתימות על נעליים או סתם החלפת מילה היו ארוכים והחזירו גם את השחקנים עצמם לצעירותם.

אחרי קריירה מפוארת של 18 שנים ב-NBA, שבמהלכה קלע 18.9 נקודות בממוצע למשחק ופגע ב-89.4% מהעונשין, אלן הסביר לכדורסלנים הצעירים את חשיבותם של הביקורים על הקו: "כשאתה ניגש לזריקת עונשין, אתה חייב להיות נסער ועם דופק גבוה. כי אתה כועס על היריב שביצע עליך עבירה אגרסיבית מדי, או שאתה במשחק חוץ והקהל מרעיש ומנסה להפריע לך, או אפילו במשחק בית, והשקט מסביב מלחיץ. אבל חשוב לתרגל, לנשום כמו שצריך ולהיכנס לרוטינה. אם תקלע באחוזים גבוהים, המאמן שלך יסמוך עליך וידאג להציב אותך על המגרש ברגעים המכריעים".

הסופרסטאר האמריקאי הוכיח שסגולות הקליעה שלו לא נטשו אותו גם זמן רב לאחר הפרישה ב-2014, והמשיך להרשית כדורים בנונשלנטיות. הוא סיפר כיצד הוא ושפר היו צמד קבוע בתחילת ובסופי האימונים בקונטיקט, והיו צריכים להתחרות זה בזה בסטים של זריקות עונשין; מי שהיה קולע עשר פעמים, היה שולח את השני לריצות בצד השני של המגרש.

– דורון ואתה נפרדתם לפני 26 שנים, אבל כל מפגש שלך עם תקשורת ישראלית הוליד שאלות על שפר.

"ואני חושב שלא נשאלתי מספיק על שפר", מחייך אלן. "דורון הוא שחקן שאתה רוצה לגדול לצידו. כשאתה נכנס לאולם, תמיד תראה אותו עובד, והוא יאתגר אותך להצטרף אליו וללמוד ממנו. הוא הדוגמה הטובה ביותר שיכולה להיות, ואני לא חושב שיש היום מספיק מודלים כאלה לילדים. הרי קל יותר להיצמד לאלה שלא דוחפים אותך קדימה, והוא תמיד דחק אותי לקצה. הוא נתן לי מקפצה, והיה לו חלק במקום שאליו הגעתי אחר כך בקריירה".

עבור אלן, שבדיוק כמו שפר שיחק ביוקון בין 1993 ל-1996, זהו ביקור ראשון בישראל – ונראה כי נוצר חיבור מיוחד בינו לבין המדינה. לבקשתו של נשיא ארה"ב לשעבר, ברק אובמה, הוא הצטרף לוועד המנהל של מועצת זיכרון השואה, והנושא בוער בו. "אני לא מתיימר להגיד שהביקור הזה משמעותי רק עבורי, כי זאת ארץ הקודש. ביוקון הכרתי את דורון ואת אורי כהן מינץ, ותמיד רציתי להגיע לישראל. הייתי בפולין, סיירתי במחנות כמו אושוויץ והבאתי אליהם את ילדיי. עכשיו, כשאני כאן, אני מרגיש שהרבה מעגלים נסגרו עבורי, אבל יש לי כל כך הרבה דברים להספיק ולראות".

רק דבר אחד השתבש מבחינתו של אלן: בתחרות השלשות שקיימו לעיני הילדים הישראלים, הוא הפסיד לבורל. "האמת היא שכבר הרבה שנים לא זרקתי לסל", מפתיע הסווינגמן, ששיחק בקונטיקט מ-1989 עד 1993. "אני מאמן היום ורק מדריך את השחקנים שלי, אבל מתברר שכשיש הזדמנות להתחרות, אני מתעורר".

– זה לא סותר את המסר שאנחנו מנסים תמיד להעביר לצעירים, שתרגול הוא המרכיב החשוב ביותר בקליעה?

"אל תדאג, אני תרגלתי המון וזרקתי ללא הפסקה בשנים שבהן שיחקתי", צוחק בורל. "עשיתי את זה כל כך הרבה, שההרגל נשאר ונראה שהוא עובד גם אחרי שלקחתי הפסקה ארוכה".

מי שנמנעו מלהשתתף בתחרות הזריקות היו דווקא שני הישראלים, היונה והאייסמן. כשנקרא למגרש, הנפלד החל לצלוע בקריצה ובחיוך; שפר נותר נאמן לסטארטאפ שלו – לשחק כדורסל בלי לספור נקודות. "עבר הרבה מאוד זמן מאז שהיינו יחד על אותו מגרש", סיפר הנפלד. "נחמד להיות פה שוב, ולחזור לאותה נקודה אחרי כל השנים שלא נפגשנו. זה מראה על היחסים הטובים שהיו בינינו".

שפר: "נדב פרץ דרך לא רק עבורי, אלא להרבה ישראלים. הוא התחיל את המסורת, בוודאי זו שבקונטיקט, הכין לנו את הקרקע ועשה לנו יחסי ציבור טובים".

בורל: "לדעתי, זאת הפעם הראשונה שאני רואה את נדב אחרי 30 שנה. הגענו באותו זמן לקונטיקט, ב-1989, ועזרנו להפוך אותה למה שהיא היום. הוא לא היה הכי מהיר או אתלטי, אבל הפך לסופרסטאר גם בלי המרכיבים הללו, כי הוא היה כל כך חכם ואינטליגנטי. הוא היה שחקן גדול. הוא היה מבוגר מאיתנו בשנתיים, והם הרבה יותר בוגר, אחרי ששיחק כבר כדורסל מקצועני ועבר בצבא הישראלי. הוא גרם לנו להתבגר".

באופן מקרי, פגישת המחזור התקיימה בדיוק בשבוע שבו המאמן המיתולוגי של יוקון, ג'ים קלהון, חוגג את יום הולדתו ה-80. "אני לא יכול לשתף אותך בסיפורים עליו, כי הם קשוחים ממש", מפטיר בורל. "אבל שמע, הוא גידל אותנו, גרם לנו לשחק כדורסל קשוח ולהתחרות בכל משחק ומשחק".

שפר: "אחרי כל אימון אצלו, רציתי רק לרבוץ ולנוח, ולא הייתי היחיד. אני זוכר אותי ואת ריי יושבים באמבטיות קרח בתום האימונים המפרכים, חורקים שיניים ומניחים לרגליים ולגוף להתאושש. שרירים שלא הכרתי בגופי הכריזו על קיומם. הסיסמאות שהתנוססו בחדר ההלבשה ובחדר המשקולות, כמו 'Go hard or go home' (תתאמץ או שתלך הביתה), לא היו סיסמאות בלבד. בקבוצה ריחף הסיפור על נדב, שאיחר לאימון בבוקר אחד בגלל שהשעון המעורר שלו התקלקל. את השעתיים הבאות הוא בילה בחוץ, בכפור ובשלג, מקיף את מגרש הפוטבול של המכללה בריצה".

הנפלד: "ג'ים היה המרכז והבסיס שהתחיל הכל בקונטיקט, ומקומו בתוכנית הזאת שמור לנצח. הגעתי לשם בלי שמץ של מושג מה הולך להיות, והוא ידע לעטוף אותי בצורה שתיתן לי את הדחיפה והביטחון להיכנס פנימה. לא הכרתי כלום, כמעט ולא ידעתי את השפה, ובוודאי שלא הבנתי עדיין את המנטליות, אבל הוא ידע איך לנתב אותי".

שפר: "כששאלו את המאמן קלהון איך הוא מצליח לגרום לקבוצה שלו לרוץ כל כך מהר במשחקים, הוא ענה: 'פשוט מאוד, השחקנים פוחדים ממה שיקרה אם לא ירוצו'… הוא הוציא ממני מחויבות יתרה למשחק, שהתבטאה בשעות נוספות של אימונים והשקעה. מצאתי את עצמי משכים עם הנץ החמה בשביל לעבוד ולשפר את יכולות המשחק שלי. אלא שבד בבד עם הקשיחות הבלתי מתפשרת של המאמן, נפעמתי לגלות אצלו רגישות וג'נטלמניות. כל אימת שהקבוצה עמדה לרדת מן האוטובוס שהוביל למשחקים, הוא קם ממקומו בשורה הראשונה, חסם את המעבר בסבלנות, ורק אחרי שירדה פט אשתו, שישבה ליד החלון, ירד גם הוא. מה שנקרא, 'ואהבת לרעייתך כמוך'. הקשר בינינו, שהיה טוב ומיוחד, פרץ את גבולות המגרש ונמשך שנים אחרי שעזבתי את קונטיקט".

אי אפשר לדבר עם אגדות הכדורסל האלה מבלי לגעת בפלייאוף ה-NBA שמתקיים בימים אלה. תשובה לשאלה מי תהיה האלופה הבאה לא קיבלנו, ונראה כי הדילמה קשה במיוחד עבור אלן; במילווקי הוא בילה שבע שנים, יותר מבכל קבוצה אחרת בקריירה, אבל בבוסטון ובמיאמי זכה באליפויות. "שלושתן נאבקות על אליפות המזרח, ובעיניי, לכולן יש סיכוי ריאלי. אני יושב בצידי המגרש, צופה במשחקים מקרוב, ואני הכי מצפה לראות מי ייקח צעד קדימה ברגע שהכי צריכים אותו. זה מה שמבדיל את הטובים לגדולים ביותר. לכל קבוצה יש את השחקן הזה, שיכול לסחוב אותה לשלב הבא".

ובורל? כמי שהיה חלק מעונת "הריקוד האחרון" וזכה עם שיקגו ומייקל ג'ורדן באליפות האחרונה ב-1998, גם הוא עדיין מחכה לשובם של הבולס. "הם משתפרים משנה לשנה", הוא גורס באופטימיות מתובלת בשכנוע עצמי. "עליהם להוסיף עוד כמה חלקים בפאזל, ולדאוג שכולם יישארו בריאים, והם יגיעו לאן שהם צריכים".