במאי 2010 הגיעה בני הרצליה ליד אליהו למשחק החמישי ברבע גמר הפלייאוף מול מכבי תל אביב. במצב של 2:2, ולמרות תבוסות ב-33 ו-22 הפרש במהלך הסדרה, הגיע היתרון של הקבוצה מהשרון ל-14 נקודות במחצית השנייה. אלא שאז קרה מה שחוו לאורך ההיסטוריה קבוצות כמו הפועל תל אביב, הפועל רמת גן, הפועל חיפה והפועל ירושלים: כשהכסף על השולחן, מכבי תל אביב מנצחת, בדיוק כפי שעשתה ב-38 מתוך 40 השנים הקודמות. בגמר הפיינל פור של אותה עונה, חשוב להזכיר, הפסידו הצהובים לגלבוע/גליל בהיכל.
בני הרצליה מודל 2022 הגיעה אמש ליד אליהו כמועדון שונה במציאות אחרת. קבוצה מוכשרת, מתואמת ובטוחה בעצמה גם לאור הזכייה בגביע המדינה לפני מספר חודשים, אבל בעיקר מרוכזת, אמיצה ודרוכה – גם ביתרון של 24 נקודות. זה לא היה משחק מושלם של הרצליה, אבל היא צלחה אפילו דקות ארוכות של "רגליים כבדות" לאורך הרבע השלישי, בהן שיחקה פשוט, נצמדה לשיטת המשחק שלה והשאירה למכבי לבצע את הטעויות. גם בדקות הסיום כשההכרעה ברורה קשה היה לראות חיוכים על הספסל בכחול. פוקוס עד הסוף.
במשך שנים שלט בתודעה היתרון הפסיכולוגי המוחלט של מכבי תל אביב. השחקנים האורחים סיפרו על הפחד שנוחת עליך עם הכניסה ליד אליהו, על הידיים שרועדות ואפילו בנו תיאוריות פיסיקליות על האולם הגדול מדי והמרחב מאחורי הסלים שמפריע לכוון ולקלוע. אלא שלצד נחיתות מקצועית, מדובר כאן על תחושה ארוכת שנים ומדבקת של חוסר ביטחון ואמונה מול הענק הצהוב, שמצידו העניק לשחקניו תחושת "הילה" שמגנה עליהם בכל פיגור ובכל נקודת זמן.
כל מי שהכיר את הכדורסל הישראלי ידע לספר שביד אליהו עדיף לרדת למחצית בפיגור נקודה ולא ביתרון, כדי לא להרגיז את הצהובים. כי אצל מכבי כמו אצל מכבי, בסוף הכול משתבש לטובה. אלא שמכבי של העונה, שהפסידה שליש ממשחקיה בעונה הרגילה ושמטה גם את הגביע באולמה הביתי, פגשה בסדרה הזו לא רק קבוצה נחושה, מוכשרת ובטוחה בעצמה, אלא בעיקר כזו שמתבססת על אמריקאים שלא חונכו וגדלו על הפסיכולוגיה הדטרמניסטית לפיה כדורסל משחקים 40 דקות ובסוף מכבי מנצחת. הם פשוט משחקים חמש על חמש.
מכבי תל אביב נבנתה בתחילת העונה על הווינריות של סקוטי ווילבקין, כשדריק וויליאמס וג'יימס נאנלי היו אמורים להשלים את המשולש המוביל. אלא שבמשחק הכי חשוב שלה העונה ווילבקין המשיך להתרכז במאבקים מול השופטים, וויליאמס חטף כמה מכות קטנות שהובילו אצלו לתסכול גדול וגרמו לו לשכוח את הפלייאוף המפואר שלו, ונאנלי נותר בצל. המחצית הראשונה אמנם הסתיימה בהפרש עביר, אבל היתרון הפסיכולוגי עבר צד.
מרכיב משמעותי ביכולת של קבוצה להתגבר על משברים תלוי במידת הלכידות ועבודת הצוות. ועבודת צוות היא כמו שריר. היא דורשת גמישות ותחזוקה שוטפת – בטח לסגל עתיר שחקנים – מבחינת כושר משחק, הביטחון של השחקנים המשלימים והתרגול של רוטציות שונות לאורך זמן. צוות מתורגל, מלוכד ונחוש יצליח להתגבר על יום רע של אחד הכוכבים שלו. אלא שעבירות הייאוש של ווילבקין ו-וויליאמס ברבע השלישי השאירו את חבריהם מיואשים, כשהלחץ והתסכול הקשו אפילו על ביצוע של פעולות פשוטות גם בדקות מהוססות של הרצליה. ומכאן, הפיגור והלחץ מייצרים כדור שלג.
הרצליה אמנם זכתה השנה בגביע המדינה, אבל הפוקוס התקשורתי סביב מכבי תל אביב, הפועל תל אביב והפועל ירושלים לאורך העונה עשו טוב להכנה שלה לסדרה. זה נתן לה שקט כדי לעבוד. לאורן אהרוני זו אמנם העונה הראשונה כמאמן בליגת העל, אבל מאמן הנוער של מכבי בחצי השני של העשור הקודם היה מספיק מנוסה כדי להשאיר את החבורה שלו צנועה, עקבית ומרוכזת. כשמכבי ירדה למחצית בלחץ, שון דאוסון דיבר על שלווה נפשית.
מכבי תל אביב – הפייבוריטית הנצחית של הכדורסל הישראלי – נלחמה כמעט עשור כדי לבטל את הפיינל פור, שלתפיסתה היה מהלך לא ספורטיבי שנועד לפגוע בה. אלא שבסדרה של הטוב משלושה ניצחונות ללחץ חוקים משלו, ומשחק מספר שלוש הפך בעצם לגמר פיינל פור. אבי אבן הצטער בסיום על אובדן האליפות, אבל נראה שהנכס האמיתי שאבד למכבי תל אביב הוא היתרון הפסיכולוגי המוחלט שהיה לה במשך שנים מול כל יריבה, בטח ביד אליהו. מהבוקר, המשקולת שמגיעה עם התואר "פייבוריטית", על שלל משמעויותיה הפסיכולוגיות, עוברת להרצליה.
הכותב הוא פסיכולוג ארגוני מומחה ויועץ מנטאלי לספורטאים.
