שלושה תארים ישראליים מוחזקים בארונה של הפועל חולון, והדרך לכל אחד מהם הגדירה מחדש את המונח דרמה. מאליק דיקסון קלע את סל האליפות ההיסטורי ב-2008, כשעל השעון נותרו 2.3 שניות, וקבע 72:73 על מכבי תל אביב; בריאן טולברט ירה שלשת באזר מטורפת מהפינה ב-2009, הפך ל-68:69 על מכבי חיפה והביא למועדון את גביע המדינה הראשון; וב-2018 הגיע תורו של גלן רייס ג'וניור לקלוע סל ניצחון, 1.6 שניות לסיום, ב-84:86 על הצהובים בגמר הגביע.
הערב (חמישי, 20:45) תנסה חולון לעשות משהו שלא עשתה בעבר: לא רק לנצח לראשונה בתולדותיה גמר בסדרת פלייאוף. לא רק להיות הראשונה בישראל שמתגברת על שתי סדרות ללא יתרון הביתיות בדרך לצלחת. ולא רק לחגוג תואר ראשון באולמה הביתי, מחוץ ליד אליהו. היא רוצה, שואפת ומקווה להגיע אל הפודיום בדרך הכי לא חולונית שיש – ללא לחצים מיותרים או דפיקות לב מואצות, ומבלי לחוש את הקרקע נשמטת מתחת לרגליה, רגע לפני שהיא משלימה את כיבוש הפסגה.
הכרטיסים למשחק השני בסדרה נגד בני הרצליה נחטפו בתחילת השבוע בתוך 11 דקות (עוד לפני הניצחון באולם היובל), ו-5,300 צופים יצטופפו בהיכל טוטו. רבים אחרים יגיעו למתחם, ויישארו בחוץ לצפייה על מסך ענק ברחבת האולם. בעירייה למדו מלקחי העבר של קבוצות אחרות, ולא הכינו מראש במות מסודרות. אם גיא גודס ושחקניו ינצחו וישלימו סוויפ של 0:2, החגיגות יתקיימו בשטח, עם האוהדים שגם כך יהיו במקום.
לכל תואר יש את הגיבור שלו, ובמידה שחולוניה אכן תגיע אל היעד – יהיו לה לפחות שניים כאלה. מצד אחד ג'ו רגלנד, שהחל את העונה בצורה רעה ואף היה מועמד לשחרור, אבל התפוצץ בפלייאוף עם תצוגות על (40 ו-30 נקודות בצמד הניצחונות בירושלים, ו-22.1 לערב במשך הסדרות עד כה); ומצד שני, טיירוס מגי.
מגי, למעט מפגן 41 הנקודות נגד גליל עליון במשחק השלישי של רבע הגמר, חוסה לכאורה בצילו של רגלנד. אבל לא באמת; הממוצע שלו בפלייאוף עומד על 20.7 נקודות, וברגעי האמת – כשההגנה התמקדה בכוח האש של רגלנד, או כשהרכז הותש – שותפו היה המוציא לפועל והאיש שעליו נשען גודס. בניצחון המכריע בארנה קלע שש נקודות בחצי הדקה האחרונה, ובניצחון השבוע בהרצליה להט עם 23 נקודות וחמש שלשות.
במובן יותר ממסוים, למגי יש חלק עצום בפריחתו של רגלנד ובשדרוג שעברה הקבוצה כולה במחצית השנייה של העונה. הוא היה מאדריכלי ההצלחה אשתקד, ועם חזרתו בשלהי ינואר השנה מסן פאבלו בורגוס – הצית את ניצוץ הכוכב בהרכב שנחשב אפרורי עד בואו. זה קרה מעט אחרי שמכבי תל אביב קיבלה החלטה גורלית: היא הייתה יכולה להחתימו, אבל ברגע האחרון העדיפה ללכת על קיירי תומאס.
סטפנוס דדאס, האיש שהנחית את מגי בישראל, נמצא כעת באתונה. השבוע סיים את תפקידו כעוזר מאמן צסק"א מוסקבה, והוא מחכה להכרזה הרשמית על מעברו עם דימיטריס איטודיס לפנרבחצ'ה לקראת העונה הבאה. אבל דדאס, שנה אחרי שעזב את חולון, עוקב אחרי כל מהלך שלה ושומר על קשר קרוב עם ראשיה.
"כשגודס החליט ללכת בגמר על היידן דלטון ולא על סטיב זאק, איתן לנציאנו שאל אותי מה אני הייתי עושה במצב כזה. עניתי לו שהייתי מחליט בדיוק אותו דבר", מספר היווני על שיחה שקיים השבוע עם יו"ר המועדון. "נכון שחולון משחקת נגד הסנטר הכי טוב בליגה, אבל דווקא בגלל זה חשבתי שהסמול בול ינצח. בסוף, זה מה שקרה ברבע הרביעי בהרצליה. ראיתי איך צ'ינאנו אונואקו התקשה יותר מול דלטון וכריס ג'ונסון מאשר מול מייקל קייזר".
– כמי שמכיר את מגי כל כך טוב, למה הוא מצליח בחולון – בשתי קדנציות שונות ועם שני מאמנים שונים – אבל נכשל בתחילת העונה בספרד?
"אני תמיד אומר לטיירוס שלפני שהוא מדבר עם מועדון כזה או אחר, הוא חייב לשוחח עם המאמן. הוא צריך למצוא מי שיחלק עבורו את הקלפים הנכונים, ואז ההצלחה שלו לא תהיה סבירה או אפשרית – אלא מובטחת. בבורגוס ניסו לשחק איתו כדורסל 'רגיל', וזה לא עבד. אנחנו ניסינו, ואני חושב שהצלחנו, לחפות על החולשות שלו ולהחביא אותן".
"אמרו עליו שהוא לא יכול לרכז באירופה, אבל בשיטה שיצרנו, שיפרנו את קבלת ההחלטות שלו, מבלי לפגוע ביצירתיות שיש בו", מוסיף דדאס. "הוא למד מתי לזרוק, מתי לחדור, מתי למסור. כשיש לו מרחב, קל לו יותר לקרוא מהלכים. כשמשחקים עם הרכב שמבוסס על שחקנים שמסתובבים בחוץ וקולעים שלשות, כמו דלטון בעמדת הסנטר, הוא מביא לידי ביטוי את הכדורסל שלו. מהיום הראשון שלו בחולון הסברתי שהוא אותו אדם ואותו שחקן בכל סיטואציה, וישמור על אינטנסיביות ואנרגיות בכל אימון ובכל משחק. איתו, אתה יודע שתמיד יש לך עם מי לצאת למלחמה".
– מי, בעיניך, הוא השותף האידיאלי עבור מגי בקו האחורי? סי.ג'יי האריס, ששיחק תחתיך בעונה שעברה והוא יותר סקנד גארד ואפילו סמול פורוורד, או רגלנד שהוא רכז מובהק ומנהל משחק?
"סי.ג'יי, ללא ספק. אני מקווה שחולון תזכה הערב באליפות, ושמחתי כשהיא הגיעה לפיינל פור בליגת האלופות, אבל אני עדיין חושב שהקבוצה שלנו בעונה שעברה הייתה טובה יותר. גם העונה כולה הייתה טובה יותר, ולא חווינו בה משברים. אם לא הפציעה של טיירוס, ומבצע שומר החומות שהוביל לעזיבה של אייזיאה מיילס, אני בטוח שהיינו ממשיכים לנצח ולוקחים אליפות בישראל. חבל שלא הייתה לנו הזדמנות להוכיח את זה".
