1. שחקן, קפטן, מנהל מקצועי, מאמן, עוזר?
כשהגיע להפועל ירושלים, יותם הלפרין היה שחקן. בהמשך מונה לקפטן. אחרי פרישתו הפך למנהל המקצועי. לפני שמונה חודשים הוא מונה למאמן זמני, ואז התברר כמאמן קבוע. כעת, בפרוס עונתו העשירית בבירה, ייתכן שהוא עומד בפני תפקיד חמישי במסגרת המועדון: עם החתמתו של אלכסנדר דז'יקיץ', שובו של הלפרין למשבצת הקודמת שבה עמד אינו אוטומטי – והוא עשוי להתמנות בכלל לעוזרו של הסרבי, שינחת היום (ראשון) בישראל ויוצג באופן רשמי בהמשך השבוע.
מהרגע שבו הוסרה העננה מעל לזהות הבעלים ולחלוקת הכוחות בניהול הקבוצה, ראשי המועדון איל חומסקי וגיא הראל סימנו את הלפרין כמועמד להמשיך. עם כוכבית קטנה בצד: ברגע שתונח בפניהם אפשרות להחתים זר בכיר, אבל בכיר באמת, הם יבחנו ויניחו אותה בראש סדר העדיפויות. המאמן עצמו, שהיסס אם הוא מעוניין להמשיך לעמוד על הקווים, זרם עם הרעיון. לפני כשבוע הוצגה בפניו אופציית החתמתו של דימיטריס פריפטיס, והוא השיב: "אם להפועל ירושלים יש הזדמנות להנחית מאמן כמוהו, היא צריכה לעשות את זה. אני כבר אסתדר".
לבסוף נפלה מועמדותו של היווני, שאימן בעונה החולפת את פנאתינייקוס, וחתם עד 2025 בטופאש בורסה. במקביל, באופן כמעט מתואם, הודיעה בודוצ'נוסט על שחרורו של דז'יקיץ'. שמו של הלפרין עלה יותר מפעם אחת בשיחות עם הסרבי, והאפשרות שימונה לעוזר המאמן לא נפסלה על ידי מי מהצדדים. עתידו ייגזר בפגישות שיתקיימו בימים הקרובים.
2. פרד, חמור, סוס ושושבין
מעבר לבנייה הלא מאוזנת, לחוסר ההצלחה על המגרש ולקשר עם הקהל שנראה לעיתים כאילו נפרם, הייתה בשנתיים האחרונות בעיה לירושלים שאפשר להגדירה במילה אחת: שעמום. ולפחות את הבעיה הזאת היא כבר פתרה, עם מינויו של המאמן החדש.
בכל מה שקשור להתנהלות סביב המקצוע, דז'יקיץ' (המכונה "דז'ילה") הוא הטייפקאסט הקלאסי למאמנים סרבים. חלק מפסקי הזמן שלו הפכו ויראליים בעקבות צעקות וקללות שהטיח בשחקניו, מסיבות העיתונאים שהעביר ניפקו לא מעט משפטי קאלט, והאיש – איך לומר בעדינות – אינו סובל מחוסר ביטחון עצמי מול המיקרופונים.
הסיפור שממחיש בצורה הטובה ביותר את צבעוניותו של האיש אירע בפיינל פור של הגביע הסרבי ב-2016, כשאימן את הגירסה הרזה והעניה של פרטיזן בלגרד. בחצי הגמר הוא הדהים בדרבי את הכוכב האדום בלגרד של מרקו גודוריץ', טרנס קינזי, מייק צירבס וואסה מיציץ'. אבל בגמר, בהפתעה לא פחות גדולה, הוא הפסיד למגה לקס, אחרי מהפך בדקות האחרונות.
מיד לאחר המשחק, "תקף" דז'יקיץ' את המאמן היריב דיאן מילוייביץ', שהתעקש לקחת את הכדור שוב ושוב פנימה על שני שומרים. "הוא עקשן כפרד", אמר, ובעולם המושגים הסרבי השווה אותו לחמור ולסוס. הדברים של דז'ילה הפכו לבדיחה משעשעת; מילוייביץ', ידעו כולם, הוא אחד האנשים הקרובים לו ביותר. הוא אף היה השושבין בחתונתו של מילו, שצחק כששמע איך חברו הטוב דיבר עליו.
3. כשהכוכב ישן במכונית לפני המשחק
דז'יקיץ' הוא מאמן מנוסה ומעוטר; אמנם ניסיונו ברמת היורוליג מסתכם בארבעה חלקיקי עונות (ארבעה משחקים ב-2008, שישה ב-2009, אחד ב-2013 ו-15 ב-2019), אבל ברמה שמתחת הוא מוכר היטב וגם די מוצלח.
לפני עשור הצעיד את לייטובוס ריטאס וילנה לחצי גמר היורוקאפ, כשעל הפרקט פיזזו טייריס רייס ויונאס ולאנצ'יונאס; לפני ארבע שנים הדהים עם בודוצ'נוסט את הכוכב האדום בגמר הפלייאוף של הליגה האדריאטית; ולפני הכל, בין 2005 ל-2007, שימש כעוזרו של דוויין קייסי במינסוטה טימברוולבס. בעיני רבים, וכנראה גם בעיני עצמו, שתי העונות הללו עיצבו את ראיית הכדורסל שלו, כשהיה באמצע שנות ה-30 לחייו.
כמו כל מאמן זר, בעיקר מהגוש המזרח אירופי, שמגיע לארץ – עולה באופן אוטומטי השאלה כיצד הוא מסתדר עם שחקנים אמריקאים. הטבות המס שניתנות לאזרחי ארה"ב, לצד סגנון המשחק הג'י-ליגי הנהוג בליגת העל, הופכות את חלקם למהותי ביותר בכדורסל הישראלי. לפחות מהבחינה הזאת, ירושלים יכולה להיות רגועה: לדז'יקיץ' ניסיון חיובי עם השחקנים הללו, ורייס הוא רק אחד מהם.
חביבו של המאמן בעונה החולפת בבודוצ'נוסט היה ג'סטין קובס. הוא הניח את המפתחות בידיו, גם כשהרכז עבר חוויות הזויות. למשחק החוץ ביורוקאפ נגד וירטוס בולוניה הוא הגיע בדרך לא דרך; קובס, שחוסן נגד קורונה ב"ספוטניק" הרוסי שלא מוכר במדינות האיחוד האירופי, לא קיבל אישור לנחות באיטליה ונהג קרוב ל-400 ק"מ מלובליאנה. הוא לא הורשה ללון עם חבריו במלון בגלל הפרוטוקולים הקשיחים, וישן במכונית שנשכרה עבורו. במשחק עצמו דז'ילה שיתף אותו ל-25 דקות, ולמרות יכולת חלשה (ומתבקשת, יש לומר), המונטנגרים ניצחו.
4. להתראות ב-25 באוגוסט?
העונה הסתיימה בצורה פחות הרואית, עם הדחה בשמינית גמר היורוקאפ ובחצי גמר האדריאטית. כי א', יש גם אמריקאים שפחות הסתדרו עם דז'יקיץ' – ע"ע הסנטר ווילי ריד (עיתונאים בפודגוריצה נשבעים שהשחקן עצמו אשם בכך); ב', למרות האמונה בקובס, בודוצ'נוסט התמלאה תיאבון והביאה את קנדריק פרי מפנאתינייקוס, במה שהפר מעט את האיזון; וג', לשמינית גמר היורוקאפ היא הגיעה בהרכב חסר ופצוע.
דז'יקיץ' יהיה המאמן הזר החמישי של ירושלים בעשור האחרון. אחרי ההתרסקות עם דאיניוס אדומייטיס, והפלירט הקצר והלא מוצלח עם פוטיס קציקאריס, האווירה סביב המועדון (מתובלת בווישפול תינקינג מצד האוהדים) מזכירה יותר את היום שאחרי החתמתו של סימונה פיאניג'אני. האם המציאות תתיישר עם התזה? זה כבר תלוי במבול הטיזרים וההחתמות שיגיעו במהלך הקיץ, וכנראה יפציעו הפעם הרבה לפני ה-25 באוגוסט.
