מעטים השחקנים שיכולים לספר על המפגש הראשון שלהם עם אדי טבארס "סוף סוף שיחקתי נגד מישהו בגודל שלי". לסנטר הפועל ירושלים ונבחרת העתודה, גלעד לוי, זה קרה בשנה שעברה. הוא הופיע עם אסטודיאנטס מדריד בדרבי אימון מול ריאל מדריד, ונקלע למצ'אפ עם הענק מכף ורדה. "אתה יודע, פגשתי לאורך השנים האחרונות יריבים גבוהים, 2.10 מ' בערך, אבל 2.20, עם מוטת ידיים של 2.40? זה משהו אחר לגמרי. הוא כל כך עוצמתי וחזק, והידיים שלו ארוכות".
– דיברתם ביניכם במהלך המשחק? היה טראש טוק?
"לא, אבל היה לי טראש טוק דווקא עם סרחיו יוי. באחת ההתקפות יצאתי לחסימה, והברכיים שלנו התנגשו. אחר כך, בירידה להגנה הוא נתן לי צ'פחה וצעק לי 'שים לב לברך שלך, זה מסוכן'. ביקשתי סליחה כמו גדול".
לוי, בן 20, 2.20 מ', הוא כנראה הכדורסלן המקצועני הגבוה ביותר שצמח אי פעם בישראל. מוטת הידיים שלו מגיעה ל-225 ס"מ, והוא נועל נעליים במידה 51. בארבע השנים האחרונות היה באקדמיה של אסטודיאנטס, והקיץ הצטרף לירושלים בחוזה לארבע עונות. הנחיתה אינה קלה עבורו, ובשלושת המשחקים הרשמיים הראשונים צבר שמונה דקות בלבד.
"אני נע בין חשש להתרגשות, ולא מפתח יותר מדי ציפיות מהעונה הזאת", מודה לוי בריאיון לוואלה! ספורט. "אני רק בתחילת הדרך, ובינתיים מנסה להיכנס לדינמיקה. אם המאמן יראה שאני מוכן, אני מאמין שהוא ייתן לי את הבמה. הרבה אנשים אמרו לי 'לך לקבוצה קטנה, תקבל דקות', אבל בסוף זה סוג של הימור. אין אמת אחת מוחלטת. אני די בטוח שהימרתי על הקלף הנכון".
– ואם תראה לאורך זמן שאתה לא מתלבש בליגת האלופות ולא משותף בליגה?
"אני יודע שזה עלול לקרות, אבל לא חשבתי או עסקתי בזה. אם נגיע למצב, נחשוב מה לעשות ונסתכל קדימה".
את הקיץ פתח לוי בנבחרת העתודה, וכיכב עם 15 נקודות, תשעה ריבאונדים ומדד 21 (מקום שני בקרב כל השחקנים באליפות אירופה) בדרך לחצי הגמר, אבל את רוב שלבי ההכנה בבירה הוא החמיץ – בגלל שעבר טירונות בצה"ל. הגיוס הוא זה שגרם לו לחזור לישראל. "בניתי תהליך ויצאתי ממנו באמצע", הוא אומר, "ארצה לחזור לאירופה בעתיד. דחיתי פעמיים את השירות בשנה, ולא הייתה אפשרות לקבל עוד דחייה. זאת הזדמנות חדשה, ואפתח את הקריירה בארץ. לא התאמנתי במשך חודש, וההתנתקות הזאת לא הייתה קלה. אני מרגיש את הפער משאר השחקנים".
כשמדברים על לוי, קשה להתעלם מממדי גופו. "כבר למדתי לחיות עם ההערות, ואני משתדל לקחת את זה למקום חיובי. האמת היא שרוב השאלות וההתעניינות בגובה שלי מגיע באסוציאציות טובות. פעם היה לי קשה להשיג בגדים ונעליים, אבל היום כבר אין יותר מדי בעיות".
– הרבה פעמים שואלים על שחקנים אם הם הקדימו את זמנם. אצלך השאלה היא הפוכה: יכול להיות שאיחרת? יש מקום לסנטר בממדיך בכדורסל של היום?
"אני מאמין שכן. ביג מן טוב עדיין שווה הרבה במקצוע שלנו, ואין לו תחליף. היתרונות המרכזיים שלי הם מוטת הידיים הארוכה, הטאץ', יכולת המסירה והקליעה מבחוץ שאני יכול לעזור בה. יש לי קצת קושי בהגנה, בכל מה שקשור לתזוזה ולתנועה במגרש, אבל אני עובד על הדברים האלה. אני חושב שהתפתחתי יחסית מוקדם לגבוה, אבל אני עדיין בשלבי התפתחות, ויש לי עוד לאן להשתפר".
לוי הוא אדם דתי, שגדל במשפחה שומרת שבת. אביו איתי מתנשא לגובה 1.93 מ', והאם נילי נעצרה רק ב-1.90. אחיו הגדול אוראל מגיע ל-2.17, ויש להם שני אחים נוספים: יוגב הוא 2.10, ונבו עומד על 2.00 מ' בלבד – אבל לא באופן סופי. הוא רק בן 16.
"כולנו הולכים עם כיפות, ולא עזבנו את הדת גם כששיחקנו בחו"ל. הכי קשה היה להסתדר עם האוכל הכשר, אבל עם הזמן למדנו להתארגן ולהסתדר גם עם זה. היציאה לספרד הייתה ההחלטה הכי טובה ומשמעותית שקיבלתי בחיים. לא לכולם זה מתאים, אבל אני מאושר שקפצתי על ההזדמנות הזאת".
– אתה לא חושש מהתנגשות בין השבת לכדורסל בקריירה המקצוענית?
"לא. אני יודע מי אני ואיזה אורח חיים אני רוצה שיהיה לי. בינתיים לא נתקלתי בבעיות. כשהיו בספרד אימונים בשבת, הלכתי ברגל. גם כאן בירושלים אני עושה את זה, גם באמצע השבוע. אני גר ממש קרוב לארנה".
