את המאבק הראשון על מיקום, הערב (רביעי, 21:00) בהיכל מנורה, יובל זוסמן לא יערוך מול לורנזו בראון ואפילו לא על הפרקט. בחודשים האחרונים הוא בנה טקס קבוע עם חברו אור קורנליוס; רגע לפני ששחקני הפועל ירושלים עוזבים את חדר ההלבשה ועולים לחימום האחרון, השניים רבים ביניהם – בצחוק מתובל בדחיפות – מי יהיה הראשון לצאת מהדלת; גורמים יודעי דבר מספרים שזוסמן מנצח בדרך כלל.
בשקט האופייני לו, חולל זוסמן מהפכה בצורה שבה הוא משחק ובעיקר מרגיש בהפועל ירושלים. הגופייה מספר 50 מלווה אותו כל חייו, משום שנולד ביום העצמאות ה-50 למדינת ישראל (ומאותה סיבה הוריו קראו לו יובל), אבל בתחילת דרכו בבירה הוא נראה כמי שעל גבו מודפס בכלל מספר אחר: תג המחיר בדולרים שאיתו בא לקבוצה, ושהפך מבחינתו לגיבנת מציקה. הוא היה כבוי, נבול ושדוף; ההפך המוחלט מהפריחה שממנה הוא נהנה כיום.
זוסמן הוא מסוג השחקנים שעליהם נכתבה הקלישאה כאילו תרומתם לא מתבטאת בסטטיסטיקה, אבל הוא כל כך טוב בחודשיים האחרונים – מאז הפך יונתן אלון למאמן הקבוצה בפועל – שאפילו המספרים מתיישרים ומצדיעים:
* 5.8 נקודות בממוצע עד לחילופי המאמנים, ו-10.2 מאז ביצועם.
* 46.6% לשתיים עד אז, ו-73.2% מאז.
* 32.6% לשלוש עד אז, ו-43.2% מאז.
* 1.2 אסיסטים עד אז, ו-3.2 אסיסטים מאז.
כשזוסמן נחת בירושלים, הוא ניצב בפני אתגר חדש. במילים פשוטות, הוא היה הצהרת הכוונות של מתן אדלסון בקיץ הראשון שלו כבעלי המועדון. כמי שגדל במכבי תל אביב והגיע משש עונות רצופות ביורוליג, הוא סומן כפרנצ'ייז פלייר עוד לפני שלבש אדום. עוד לפני שפינטז בכלל על תואר, הוא כבר היה אמור להיכנס לנעליהם של יותם הלפרין וליאור אליהו, שבאו עם רזומה דומה, פחות או יותר (רק שמאז בואם חלף כבר עשור).
חבלי הלידה היו קשים, משלל סיבות. המאמן אלכסנדר דז'יקיץ' לקח את זוסמן כפרויקט אישי, והאמת היא שזה הרבה פחות נוצץ מכפי שזה נשמע. הוא הירבה להעיר לו, כנראה יותר מלכל שחקן אחר בקבוצה, וניסה לחנך אותו מחדש כבר מתחילת הדרך. ובשפה פחות מכובסת – הסרבי נטפל אליו, דרך עליו, יו ניים איט.
התקרית הפומבית הראשונה התרחשה במשחק מול הפועל תל אביב בטורניר קדם העונה, כשבירידה לפסק זמן צרח דז'יקיץ' על הגארד/פורוורד: "אתה יכול להתמודד עם בראיין אנגולה? אם לא, מישהו אחר ישמור עליו. זה לא יכול להימשך ככה!".
אחר כך הגיע טבח 7 באוקטובר, השחקנים נשלחו להתאמן בחו"ל וחוו התמודדויות שהקשר בינן לבין כדורסל מקרי בהחלט, אבל כשחזרו לשחק – המאמן היה בשלו. בערב העלייה לטופ 16 בליגת האלופות, מול פאוק סלוניקי, הוא סיפסל לאורך כל המחצית השנייה את זוסמן וקורנליוס ועקץ אותם באומרו לתקשורת כי "חלק מהשחקנים התבכיינו, אבל מצאנו את אלה שלא – וניצחנו איתם".
המצב לא השתפר בימיו של איליאס קאנדזוריס, וככל שמצבה של הקבוצה הידרדר, כך גם זוסמן השתבלל לתוך עצמו – לפחות לפי מה שנראה מבחוץ. עם פיטוריו של היווני, והחלפתו באלון, הכל השתנה.
כי זה בעצם הסיפור: זוסמן לא הפך, וגם לא יהפוך, למנהיג ווקאלי שסוחף אחריו את הקבוצה במחוות גופניות בולטות. הוא גם לא יהיה סקורר שקולע בעצמו 20 נקודות בערב (הוא דווקא הגיע פעמיים ל-19 בתקופה האחרונה, כאילו כדי להוכיח את הנקודה).
אומרים עליו שבתקופות פחות טובות הוא נוטה לחשוב יותר מדי, ושרק כשהוא נהנה וזורם – הוא מצליח להוציא מעצמו את המיטב. דבר אחד בטוח: אם הוא נהנה, זורם ומוציא מעצמו את המיטב, הרי שזהו סימן מובהק לכך שמשהו טוב קורה בקבוצה.
אלון, שהביא כמנהל המקצועי את מספר 50 כישראלי הבכיר בקיץ שעבר, החליט להפקיד את המפתחות בידיו. כלומר, בערך. ירושלים היא עדיין הקבוצה של ספידי סמית', והמוציא לפועל העיקרי היה ונותר ליוואי רנדולף, אבל זוסמן נדרש לעשות הרבה יותר מאשר לעמוד בפינה ולהמתין לכדור. הוא מעורב יותר בניהול המשחק, חודר לסל, זורק, מוציא כדורים ומפעיל את שחקני הפנים – והתוצאות בהתאם.
האירוע המכונן בעונה הזו של זוסמן התרחש, איך לא, בגמר גביע המדינה. הוא הופקד על בראון, אימלל אותו והיה לו חלק בלתי מובטל בקביעת שיא השפל של כוכב מכבי תל אביב – 12 איבודי כדור. זו לא הפעם הראשונה שבה ניטרל אותו; אשתקד, כשעוד שיחק באלבה ברלין, הוא הפסיד ביורוליג לאקסית, אבל הרכז שמנגד (שעוד היה אז בשיאו) נעצר על 6 מ-20 מהשדה.
במובן מסוים, משחק הגמר ממחיש את זוסמן וכמה נכונה הקלישאה לגביו. ג'אקורי וויליאמס חגג עם 21 נקודות, ליוואי רנדולף קלע 17, לספידי סמית' היו 15 אסיסטים ונמרוד לוי הפציע עם 7 ריבאונדים בהתקפה. והוא? הוא קלע 9, פגע ב-1 מ-6 לשלוש ורשם בסך הכל חטיפה אחת. האימפקט שלו נמדד בכלים לא מספריים.
כדי להשיב לזוסמן את הביטחון, אלון החל להציב אותו דרך קבע בחמישייה הפותחת. דווקא במשחק האחרון, שבו השלימה ירושלים את הסוויפ על הפועל חולון ברבע גמר הפלייאוף, נקט המאמן פעולה הפוכה והשאיר אותו על הספסל בתחילת הערב. כששאלתי אותו מדוע, הוא הסביר כי "רציתי שקורנליוס ילחץ על הכדור" ותיבל בקריצה: "עכשיו יובל צריך להיבהל". עכשיו השאלה היא מי יצליח לצאת ראשון מחדר ההלבשה ביד אליהו.
מה דעתך על הכתבה?