כנגד ארבעה גיבורים דיבר משחק העונה בכדורסל הישראלי

הראשון – ג'ף דאוטין

האיש שעולה לכל חימום של מכבי תל אביב זה זמן עם פרצוף אדיש וקפוא. זה שנקרא לדגל בצוק העיתים, זה שכבר חיפשו לו קבוצה ונשאר רק כי לא מצאו (כנראה), זה שאוהדי מכבי איבדו בו אמון כבר מזמן. אפילו עודד קטש, גדול המאמינים בשחקנים שאף אחד לא מאמין בהם, קצת הרים ידיים.

אותו קטש הבין את גודל השעה ובעיקר הבין שאין לו ברירה, אז דאוטין עלה בחמישייה כדי לזרוק אותו למים העמוקים של המעמד כמה שיותר מהר, ולראות אם הגארד הנשכח שלו מצליח לשחות עם הכרישים.

דאוטין הוא אולי השחקן היחיד בסגל שלא ממש הסתגל (להוציא אולי את לוני ווקר, שלא ניסה) עד כה לעקרונות הכדורסל המפורסמים של קטש – פיק-אנד-רול, זיהוי מצבים, תנועה בלתי פוסקת וריווח. יותר מדי פעמים הוא מצא את עצמו משוטט מול הגנות שקוראות אותו כמו ספר פתוח, תוקע התקפות ומחלץ זריקות לא נכונות תחת לחץ.

הפתיחה המהוססת שלו, כצפוי, לא בישרה על שינוי שעומד לבוא, גם לא אחרי שחטף כדור וסיים התקפה מתפרצת עם נקודות. דאוטין ירד לספסל כמה דקות לאחר מכן עם שתי נקודות על הלוח, ואז קרה לו מה שקרה לג'ימי קלארק לא כל כך מזמן. הפקק השתחרר, משום מקום, בדרך לסערה המושלמת עד סוף המחצית, שהסתיימה עם 14 שלו.

דאוטין של לפני כמה חודשים היה נכנס לאזור צבע רק עם אקדח לרקה. הוא העדיף את הפתרון הנוח של השלשה בחצי נפילה לאחור. דאוטין של אתמול לא חשש לחתור למגע, קלע מקרוב, ואז גם קלע את השלשה הראשונה של מכבי אחרי כמה החטאות.

ואחרי שהחזיק את מכבי עם הראש מעל המים כל המחצית הראשונה, החזיק את עצמו בעניינים גם בשנייה, ניהל מצוין את ההתקפות, והיה שם בדקות המכריעות של המשחק כדי לוודא שמה שהתחיל חלומי מבחינתו מסתיים בדרך היחידה האפשרית.

ביום חמישי האחרון ג'יילן הורד, שיחד עם סורקין חיסל את הפועל ירושלים בדקות הפירפור שלה אמש, פרק תסכול של עונה שלמה עם שאגה אחרי דאנק בהתקפה מתפרצת.

שתי השלשות המכריעות של הורד וסורקין הגיעו מאסיסטים של דאוטין. באסיסט לשלשה האחרונה של סורקין מהפינה, הגיעה ה-שאגה של דאוטין שממנה כל העצבים-בואכה-ייאוש שלו נשפכו בבת אחת החוצה. בלי כוונה, ובלי לונדברג לתקופה הקרובה, יכול להיות שמכבי הרוויחה את דאוטין גם להמשך עונת היורוליג שלה. קודם הוא צריך להביא לה גביע.

איך קרה שהשחקן הכי מושמץ של הצהובים כבר עונה שלמה מביא אותם ברגע שהכי צריך אותו אל הגמר? לאיש אחד התשובה.

השני – גור לביא

"עם מאמן אחר, הוא אולי היה משחק יותר", הודה אתמול עודד קטש. גם אתמול גור לביא חיכה, וחיכה וחיכה עוד קצת על הספסל. בלי לעשות פרצוף חמוץ, בלי רגל קפוצה מעצבים, בלי ללכת סביב הספסל כדי לאותת למאמן שלו "תכניס אותי", בלי פאסיב-אגרסיב מעיק. הוא פשוט היה שם.

ואז, כשהוא נכנס במצב של מינוס שש לירושלים, ארבע דקות לסוף הרבע השלישי, הוא שיחק כמו שחקן שמקבל 20 דקות לערב פעמיים בשבוע. קיבל את כל ההחלטות הנכונות, קלע בדיוק ברגעים הנכונים, עשה פשוט הכל נכון, כשהוא בטמפרטורה אפס במשחק של 30 מעלות בצל. כי זה גור לביא. ומעטים במצבו היו מסוגלים.

הקהל הדליק אותו בשירת "אל תירא ישראל" והוא מתמסר לאהבה שלהם. המאמן שלו בוטח בו למרות הכל, והוא נותן לו את כל הסיבות לזה. לביא הוא כל מה שיפה ומרגש במכבי תל אביב הזאת. הוא קלע 9 נקודות אתמול, ושיחק רק 12 דקות, אבל היה ממחוללי המהפך הצהוב. לא סתם לביא הוא השחקן השני אחרי דאוטין ששחקני מכבי קפצו עליו בסיום.

איך קרה ששחקן שמיובש בחלקים כל כך גדולים מהעונה מצליח לנער ממנו את האבק שוב, ושוב ושוב בצורה כל כך מרשימה? לאיש אחד התשובה.

השלישי – ג'ימי קלארק

קלארק הפך לאחת המטרות הנוחות לחבוט בהן עבור אוהדי מכבי. לא בצדק, אגב. זה הגיע לשיא בהפסד לברצלונה, שסימל את כל מה שהם ראו בקלארק עד לא מזמן: פרזנטור של בינוניות, של תקרת זכוכית נמוכה, גם קצת של שכונה.

כאילו כדי להוסיף דלק לכל זה, על ציוץ ההפסד ההוא לברצלונה בחרו אנשי הסושיאל של מכבי להדביק מכל השחקנים תמונה של קלארק. זו הייתה כמו הזמנה בשבילם שאומרת: כנסו בנו, אבל דרכו.

זו כבר היסטוריה רחוקה ונשכחת. עזבו את השיפור המטאורי בקבלת ההחלטות, את הרפרטואר המשתכלל, את השלשות הקשות ואת הדאנק העצום אתמול שהפך ברגע למהלך העונה.

במשחקים האחרונים הסיפור אצל קלארק הוא היכולת לצאת מפתיחות משחקים גרועות, ולהיות ה-איש של מכבי ברגעים קריטיים. המהפך שחולל לעונה שלו משתקף שוב ושוב בערבים שמגדירים מחדש את העונה שלו, ואת העונה שלה.

איך הופך קלארק מגארד שגורם לך לתלוש שערות, לטייריס רייס של עונת 2025/26 של מכבי תל אביב? לאיש אחד התשובה.

הרביעי – עודד קטש

האיש שאצלו נמצאות כל התשובות. המאמן שהופך קבוצה מוגבלת עד כאב לאחת הקבוצות המיוחדות והמסעירות של מכבי תל אביב. המאמן שחזק מכל חיסרון, מכל פציעה, מכל רעש חיצוני, מכל איום פיטורים מרחף.

המאמן שגם בלי שלושה שחקני חמישייה, מצליח לנצח את הפועל ירושלים במשחק גביע ראשון בהיכל מאז 2006. המאמן שגידל לקבוצה אופי, זהות, ביטחון ואופק.

כן, היום כבר אפשר להגיד את זה בלי להתבלבל – עודד קטש הוא אחד המאמנים הכי טובים באירופה.

בלי הטרלות מטופשות, בלי בעלים שמחפש מטען ומחרב את האירוע, בלי אלימות ביציעים, בלי שופטים שגונבים הצגה לא שלהם. מכבי תל אביב, הפועל ירושלים, אולם מלא, כדורסל מחשמל. לפעמים פשוט צריך להיזכר מה עברנו כאן בשנתיים האחרונות, ולהגיד תודה.