ביקום ספורטיבי שמבקש להגדיר מלכים, סמלים, אגדות ומיתולוגיות, שמעון מזרחי עונה על כל הקטגוריות. הוא לא עוד מלך, הוא ה-מלך; הוא לא "מזוהה עם המותג", הוא ה-מותג; הוא כבר מזמן לא "יו"ר מיתולוגי" – הוא כתב את המיתולוגיה. שמעון מזרחי הוא מכבי תל אביב כבר 56 שנה, בכל גלגוליה. הוא השיר הראשון שכל אוהד מכבי לומד לשיר ביציע והפרצוף הראשון שכל אוהד לומד להכיר.
אלא שהשבוע נפל דבר בישראל. משהו במעמד המיתי של האדם שהפך לשליט הכל-יכול של מכבי נסדק בפעם הראשונה, גם אצל ותיקי האוהדים. זה לא שמזרחי יצא נקי לגמרי, גם בעיני אוהדי מכבי, משלל ההתרסקויות והנפילות מאז הגביע של 2014. עכשיו זה מרגיש אחרת, וזו לא אשליה אופטית.
הבחירה העיקשת שלו לבלום בגופו את ריצ'רד דיץ כדי לסלול לחברו הוותיק ג'ייסון לוין את הדרך להשתלט על מכבי תל אביב, הפרה את הסטטוס-קוו היחיד שאוהדי מכבי שימרו במסגרת מערכת היחסים המורכבת עם המועדון: "תגידו מה שתגידו – עד שמעון".
בתוך עשור של סחרור מתמשך, שכלל רכבת מאמנים, זרים, מנהלים מקצועיים וכישלונות מרים מסוגים שונים, שהצטברו בזה אחר זה, מזרחי היה הפרה הקדושה הכמעט יחידה שנותרה.
החסינות הייתה הרמטית למדי. עד השבוע, שבו מזרחי דחק אוהדים רבים כל כך לפינה בלתי אפשרית, ואילץ את מי שהולכים איתו באש ובמים מאז 1969 לשקול אפשרות אחרת מלבד שמעון מזרחי. לבחור בין הראש ללב. יותר נכון, בין הבטן ללב.
מזרחי היה ונשאר הלב גם עכשיו. אבל כמעט לכל מי שמנסה לקרוא מבחוץ את מפת האינטרסים הסבוכה בהנהלה של מכבי תל אביב ואת האותיות הקטנות בהסכם בעלי המניות (שאף אחד לא קרא במלואו), מעשיו האחרונים מנוגדים לתחושות הבטן ולהיגיון הבריא. השאלה הנשאלת היא כמעט בלתי נתפסת: מה שמעון עושה?
זו שאלה שמייצרת משבר זהות ראשון מסוגו, אפילו מכונן, שמוביל למצוקה אמיתית של קהל מאמינים גדול ואדוק. הנרטיב הקבוע שעליו מושתת האתוס המכביסטי היה ששמעון עושה תמיד רק מה שטוב למכבי. אבל האם ג'ייסון לוין זה מה שטוב למכבי? גם אם נצא מנקודת הנחה שאנחנו לא יודעים הכול, כל הסימנים הנראים לעין מראים שהתשובה היא הרבה יותר "ברור שלא" מאשר "אולי".
עד השבוע היה ידוע בעיקר שמזרחי ורקנאטי הם אגרוף אחד. ואת זה עוד אפשר היה לקבל, גם אם בתחושת חוסר נוחות לאור ההתרסקויות של מכבי ברוב השנים האחרונות. הם הולכים יד ביד כבר זמן רב מאוד, במסגרת חברות עסקית איתנה שהייתה עמוד תווך בהפיכתה של מכבי לאימפריה.
סימן השאלה הענק שמצטרף למשוואה הסבוכה הזו הוא מה גורם להם, לפי הדיווחים, ללכת בכל הכוח, עד לקרבות בוץ משפטיים, על המלכת אדם שלא דרך בהיכל מימיו כאיש החזק החדש במועדון.
ג'ייסון לוין הוא איש עסקים ממולח ומנוסה בעולם הספורט. ממפיס ידעה בתקופתו כ-CEO ושותף שנים מעולות (2012-2014), ודורגה על ידי ESPN כארגון הספורט הטוב ביותר בצפון אמריקה. הוא גם היה חלק מהקמת אצטדיון חדש לדי.סי יונייטד במהלך ששיפר את מנגנון ההפעלה הפיננסי של המועדון.
אבל האמת היא שעמודת הכישלונות של לוין ארוכה יותר, ומדאיגה הרבה יותר: ירידת ליגה ומחאת אוהדים רועשת בתקופה שלו כבעלים של סוונסי סיטי, סכסוך חריף עם בעלי ממפיס שהוביל לעזיבתו בטריקת דלת והישגים דלים בקדנציה שלו בדי.סי יונייטד.
וזה גם עניין של יכולות. הונו האישי של לוין מוערך ב-300 מיליון דולר, נמוך משמעותית מזה של דיץ. בשילוב הרקורד המפוקפק והעובדה שבינו לבין מכבי אין ולא היה קשר, ולו הקלוש ביותר, אי אפשר שלא לתלוש שערות בניסיון להבין מה גורם לשמעון מזרחי, שראה הכול ויודע הכול, להפקיד את מכבי דווקא בידיו של האיש הזה, "מתוך דאגה למועדון ולעתידו". מה גורם לו לטעון שהוא "בעל אמצעים"? ומה רמת ה"היכרות עם היורוליג" שמזרחי טוען שלוין מחזיק בה?
בציטוטים שפורסמו אתמול בכלכליסט, אודי רקאנטי ניסה לתת תשובות לחלק מהשאלות האלה. הוא טען שלוין מגיע עם "קבוצה רצינית של אנשים רציניים" (מי הם? מאיפה? רקאנטי מסרב לחשוף), שנעשו לגביו "בדיקות מאוד מעמיקות", שהוא "מחויב להשקיע 10 מיליון דולר בכל שנה", ומסביר גם למה אריק שטילמן כה איים על ותיקי ההנהלה: "הוא התחיל להגיד שהוא יעשה והוא עושה וצריך לעשות ככה."
"כשאני ראיתי את הדבר הזה, יחד עם שמעון ועם שי, אמרנו: האיש הזה לא יכול להיות בעלים במכבי". על הדברים האלה הומצא המשפט "מעט מדי ומאוחר מדי": כמו שקשה להתחבר לפחד העמוק כל כך שהאקטיביות של שטילמן נטעה במשפחת רקאנטי ובמזרחי, קשה להבין איפה היה עד עכשיו הניסיון לפוגג את החששות הכבדים לגבי לוין ולייצר שקיפות מינימלית לגבי שילובו במועדון.
הפרטים המדהימים ששטילמן חשף אמש, בטקסט ארוך, נוקב ומטריד על כל השתלשלות הפרשה, רק חיזקו את החשדנות: "יתר השותפים נפגשו עם ג'ייסון, ערכו בירורים והגיעו במהירות למסקנה שהם אינם רוצים להיות שותפים שלו. מדובר בממצאים שלטעמי הם יוצאי דופן".
סימני השאלה האלה מקבלים משנה תוקף כשממול ניצבת אלטרנטיבה שקטה ומבטיחה כמו דיץ, שנחשב כבר 13 שנה לבעלים מסור, רודף שלום גם בעיתות של מלחמות פנימיות ובעיקר בעל כיסים עמוקים מאוד. אוהדי מכבי לא ידעו אפילו איך הוא נשמע עד השבוע, וזה אומר עליו בעיקר דברים טובים. שוויו הנקי המוערך נע בטווח של מאות מיליונים עד מיליארד דולר, כמייסד ומנהל של קרן ההשקעות וקרן הגידור VR CAPITAL GROUP, שמנהלת נכסים בשווי מיליארדים.
הוא סוג של בעלים-אוהד שלא מצייץ בטוויטר ולא מתחכך בברנז'ה התקשורתית הישראלית, שלא חיפש עד עכשיו תהילה ופרסום. אין כל סיבה להאמין שהוא עכשיו יוצא מגדרו רק בשביל להשיג אותן, בעימות חזיתי נגד ההילה החד פעמית של שמעון מזרחי, הכל כדי להפוך לאיש עם המילה האחרונה במכבי.
אם כבר, ההפך הוא הנכון: בדברים הנוקבים שכתב ואמר בהצהרות שפירסם, הוא נותן את כל הסיבות להאמין לכנות כוונותיו להפוך לסוג של מיץ' גולדהאר עבור קבוצת הכדורסל. בטח בהשוואה לאלטרנטיבת לוין המוזרה והמסתורית. רקאנטי אמר בדברים שפורסמו אתמול שדיץ, שחי מקרוב את המערכת כבר זמן רב, לא רוצה לשלוט במכבי. עד שהמציאות הוכיחה אחרת.
כאוהד מכבי מיום היוולדי אני מרגיש מעין חובה לא-כתובה לדון את מזרחי תמיד לכף זכות. אני לא מסוגל לדמיין תרחיש שבו מזרחי פועל נגד מה שהוא חושב שטוב למכבי, אף על פי שכל מה שאנחנו כאוהדים יודעים, שומעים וקוראים הוא שבעלים כמו דיץ זה בדיוק מה שמכבי צריכה עכשיו.
גם היום, אין לי ספק שמזרחי פועל במלוא עוזו בשם מה שהוא חושב שיעזור למכבי. לכן נולדת, מתוך הדיסוננס המובנה הזה, קריאת מצוקה קולקטיבית של אוהדים רבים נגד מהלך שמעלה לכל הפחות שאלות קשות, שאי אפשר לחמוק מהן בתקופה הזו: מה עוד אנחנו לא יודעים? האם מה שאנחנו לא יודעים אמור להרגיע אותנו, או להלחיץ יותר? מה נותר סמוי מהעין? ושאלת 45 מיליון הדולר: מתי סוף סוף יגיע השקט, בדמות בעלים אחד ויחיד שיקבל החלטות, שירצה להשקיע באמת, לשנות באמת, להוביל את מכבי בחזרה למקום הראוי לה בצמרת היבשת?
האינטרס המובהק, הברור, הוא שמשחקי הכוח האלה ייגמרו מהר ככל האפשר, לפני שיגלשו לפרקט דווקא בעונה שלשם שינוי מציעה הבטחה מקצועית מעניינת. אין לדעת מה, עד כמה ומתי תחלחל הטלטלה שלמעלה אל מה שקורה למטה.
אבל בצל האיום הזה, חשוב גם לזכור: בדיוק כמו שאימפריות נופלות לאט, כך גם מבני בעלות מיושנים, מסורבלים, שחלף זמנם וחדלו מלתפקד באופן יעיל שתואם את השאיפות של מכבי – סופם להתפרק לאט אל תוך עצמם. אולי עדיף שזה יקרה דווקא ככה. מגיע לנו לדעת את האמת ורק את האמת, אבל יותר מהכל – מגיע לעשרות אלפי אוהדי מכבי תל אביב קבוצת כדורסל טובה, להרבה שנים. הנחמה היחידה במצב היא שהרכבת ליעד הזה כנראה כבר יצאה מהתחנה.
מה דעתך על הכתבה?