הידיעה על מועמדותו של דיוויד בלאט להיכל התהילה של פיב"א, שפורסמה כאן בשבוע שעבר, ריגשה לא רק אותו ואת קרוביו – אלא גם רבים מהכדורסלנים ששיחקו עבורו. מסעו לעבר הבחירה עדיין לא תם, וכדי להשלים אותו נדרשת המלצה כתובה שתוגש לפיב"א מטעם ארגון מוכר או בעל תפקיד רשמי בהתאחדות הבינלאומית.
בינתיים, איגדנו 11 כוכבים שנצצו תחת המאמן הישראלי בכל התחנות המרכזיות בקריירה שלו – מהגליל ועד קליבלנד, ממכבי תל אביב ועד נבחרת רוסיה, מאפס פילזן ועד אולימפיאקוס – וכל אחד מהם שיתף את קוראי וואלה! ספורט ברגעים המיוחדים שחווה עם בלאט.
אנתוני פארקר: "הוא צרח עלינו באימונים, ולא נעלבנו"
היה עם בלאט במכבי תל אביב (2002-2000, 2004-2003)
זכיות ביורוליג ובסופרוליג (כעוזר מאמן) והגעה לפיינל פור (כמאמן)
"דיוויד הוא אחד המאמנים הכי טובים שהיו לי, ושהכי אהבתי. ברור שהוא יודע כדורסל ויש לו את השיטות שלו, אבל מה שמייחד אותו זו היכולת להיקשר לשחקנים ולתקשר איתם, ולהרבה מאמנים זה קשה. הוא היה צורח עלינו באימונים, ולא היינו נעלבים ממנו, אלא רק מוציאים מעצמנו בעזרתו את הטוב ביותר. הוא מצא את האיזון הזה כדי לשפר את היכולת של השחקנים ולגרום להם לשחק למען החברים והקבוצה. נהניתי לראות את המסע שהוא עבר, ואת המקומות שהכדורסל הוביל אותו אליהם. אני מודה על כך שזכיתי להיות חלק מהמסע הזה, ואני מאחל לו שייכנס להיכל התהילה של פיב"א. זה בהחלט מגיע לו".
אנדריי קירילנקו: "יש לו חלק עצום בהיסטוריה של הכדורסל הרוסי"
נבחרת רוסיה (2012-2007)
זכייה ביורובאסקט ובמדליית ארד אולימפית
"התמזל מזלי לשחק אצל מאמן כמו בלאט. הוא חלק מהזן החדש של מאמנים, שמרוכז מאוד במה שקורה על המגרש, אבל גם מחוצה לו. הוא אדם מאוד אינטליגנטי, יצירתי ואנושי, ובשבילי, הוא יותר בן משפחה מאשר מאמן. בזמן שאימן את הנבחרת, ככה בדיוק הוא נתן לנו להרגיש, כאילו אנחנו משפחה. היו לנו רגעים נפלאים יחד, ותמיד אראה בו חבר. הוא איש כדורסל חכם, שלא מפסיק לחשוב, והוא ראוי להיכלל בהיכל התהילה. אני תומך במועמדותו. אנחנו אוהבים את דיוויד, ויש לו חלק עצום בהיסטוריה של הכדורסל הרוסי".
מת'יו דלאבדובה: "תמיד הערכתי אותו על הביטחון שנסך בי"
קליבלנד קבאלירס (2016-2014)
זכייה באליפות המזרח ב-NBA
"אהבתי מאוד לשחק אצל קואוץ' בלאט. ג'ו אינגלס, בן ארצי וחברי לקבוצה, סיפר לי מראש על ההצלחות הבינלאומיות שלו, כך שהכרתי אותו עוד לפני שהתחלתי לשחק אצלו. יש לו מוח מבריק לכדורסל, עם הרבה תנועה ושינויי כיוון בהתקפה. הוא נסך בי ביטחון רב כשהייתי בתחילת הקריירה שלי ב-NBA, ונתן לי לשחק גם במצבי לחץ. תמיד הערכתי אותו על זה".
דיוויד בלו: "היינו בדאון, והוא עטה על פניו חיוך רחב"
מכבי תל אביב (2004-2002, 2014-2010)
דינמו סנט פטרסבורג (2004)
שתי זכיות ביורוליג (כמאמן וכעוזר)
"בחצי גמר היורוליג ב-2014, נגד צסק"א מוסקבה, פיגרנו בסוף הרבע השלישי בעשר הפרש. כשירדנו לתדריך על הספסל, דיוויד לא נתן לנו יותר מדי הוראות טכניות. הוא הביט לנו בעיניים, הסתכל על שפת הגוף שלנו, והבין שאנחנו בדאון מבחינה מנטלית. הוא מיד עטה על פניו חיוך רחב, והסביר כמה הוא נרגש להיות בסיטואציה הזאת. הוא הזכיר לנו שכל אלפי האנשים שבאולם באו עד מילאנו בשבילנו, ואמר שכל מה שאנחנו צריכים לעשות עכשיו זה לחזור למגרש וליהנות. זה עודד את כולנו, וברבע הרביעי חזרנו לחיים. באמת, פשוט נהנינו לשחק יחד. אחד הדברים שהפכו את דיוויד למיוחד כל כך, מעבר לצד המקצועי והטכני, זו האינטליגנציה הרגשית והיכולת להבין מה צריך לומר לשחקנים במצבים מסוימים".
סקוטי ווילבקין: "הוא אמר לי שהזכרתי לו את קיירי אירווינג"
דרושפאקה (2018-2016)
זכייה ביורוקאפ
"זה כבוד עבורי שבכלל שיחקתי אצל מאמן שאולי יגיע להיכל התהילה. אחרי המשחק הטוב בקריירה שלי, שבו קלעתי 41 נקודות בחצי גמר היורוקאפ במינכן, היינו מחוץ לחדר ההלבשה והוא לקח אותי הצידה ואמר לי: 'לא ראיתי דבר כזה מאז שקיירי אירווינג השתגע באחד ממשחקי הפלייאוף, ואתה הזכרת לי הערב את קיירי'. את המשפט הזה שהוא אמר אני לא אשכח, ואספר לילדים שלי יום אחד".
ג'יי אר הולדן: "ברגע הכי גורלי הוא שאל מה אכלתי. הייתי המום"
נבחרת רוסיה (2008-2007)
קולע סל הניצחון בזכייה ביורובאסקט
"בגמר אליפות אירופה במדריד ב-2007, היינו במשחק צמוד, ולקראת הסיום החטאתי שלוש או ארבע זריקות קלות. ירדתי לספסל בפסק הזמן, והייתי מתוסכל מאוד. הנה אנחנו, ניצבים בפני הזדמנות להדהים את העולם ולנצח את ספרד בבית שלה בגמר, וכולנו כל כך רוצים את זה, אבל אני מחטיא ממצבים שאני אמור לקלוע מהם… דיוויד הביט בי במין מבט חודר, ושאל: 'ג'יי אר, מה אכלת הבוקר?'. הייתי המום. אנחנו בשיא הסערה, ברגע מכריע, דקה וחצי לסיום, וזה מה שהוא שואל? 'על מה אתה מדבר?', עניתי לו, והוא אמר: 'רק אל תאכל שוב את החרא הזה' והתחיל לצחוק.
"אני לא אגיד שבגלל זה קלעתי את סל הניצחון, אבל הוא פשוט הצליח להרגיע אותי. דווקא ברגע קשה כזה, הוא לא היה מאמן, אלא חבר שנחלץ לעזרתך. הוא החזיר לי את החיוך, ובסוף זה נגמר בצורה הכי טובה שיכולה להיות. אני לא אשכח את הסיפור הזה כל חיי".
יורגוס פרינטזיס: "הייתי מנסה להימנע מנפילות, רק שלא יכעס"
אולימפיאקוס (2019-2018)
"בתקופה שדיוויד אימן אותנו, נוצר מין קטע כזה באימונים ועל הספסל. בכל פעם שמישהו נפל על המגרש, דיוויד שנא את זה. הוא תמיד גער בנו במצבים האלה, והיה צועק 'Don't be a fall guy, don't be a fall guy!', והיה חוזר על זה שוב ושוב. כתוצאה מזה, גם כשהיינו קופצים לכדור אבוד, היינו נזהרים לא ליפול, אחרת כולם היו צוחקים עלינו. מצאתי את עצמי במצב שגם כשאין לי ברירה ואני עומד ליפול, אני ממש מנסה להימנע מזה כדי להישאר איכשהו על הרגליים, רק לא להרגיז אותו. כולם כאן מכבדים מאוד את דיוויד, ואני שמח שזכיתי לעבוד איתו".
גיא פניני: "הוא נתן הצגה של איש אחד כבר באימונים הראשונים"
מכבי תל אביב (2014-2010)
זכייה ביורוליג
"כשדיוויד חזר למכבי ב-2010, באחד האימונים הראשונים שלי אצלו, הגענו להדר יוסף והוא אמר: 'היום נעבוד על לחץ על כל המגרש'. לחץ זה אחלה כלי, אבל משהו שבדרך כלל אתה לא עובד עליו כבר בתחילת ההכנה, אלא רק אחרי שסיימת לעבוד על כל הדברים הבסיסיים. הוא החליט ללכת על זה כבר בהתחלה, והוא פשוט נתן הצגה של איש אחד לאורך כל האימון, הסביר איפה כל אחד צריך לעמוד, נתן המון סיטואציות, והפך את זה ל-DNA של הקבוצה.
"עונת היורוליג החלה, הפסדנו בוויטוריה ואז רצנו לתשעה ניצחונות רצופים, כשאנחנו לוחצים את כל היריבות והן אפילו לא עוברות את החצי, בדרך ל-12, 13 ו-14 הפרש ברבע הראשון. הגענו עד לגמר היורוליג, ואלמלא הפציעה של דורון פרקינס אני לא יודע איפה זה היה נגמר. דיוויד זיהה את החומר שיש בקבוצה הזאת, את האתלטיות והגובה של השחקנים, והחליט מראש להפוך את שמירת הלחץ לסימן ההיכר שלנו, והצליח".
אנדרו קנדי: "אם אינך יכול להמריא עם הנשר ביום, אל תעוף עם הינשוף בלילה"
הפועל גליל עליון (1998-1995)
"באימונים של דיוויד בגליל תמיד היה כיף, אבל הוא היה תובעני ודרש שנגיע לרמה מסוימת של מקצוענות. אני הייתי כבר שחקן ותיק, ואחרי הזכייה באליפות ב-1993 עזבתי להפועל אילת וחזרתי, כך שהיה לי מעמד קצת אחר. אימצתי את השחקנים הצעירים, וגם הייתי יוצא איתם מדי פעם. דיוויד ידע מזה, אבל באחד הבקרים התאמנו בשעה מוקדמת וקשה היה להסתיר את הסיטואציה. החבר'ה הסריחו מאלכוהול, היו לחלקם עיניים אדומות. בזמן החימום והריצות, אחד מהם – שלא ננקוב בשמו – התחיל להקיא.
"דיוויד לקח אותו הצידה ואמר לו משפט שלא אשכח: 'If you can't soar with the eagle in day time, don't fly with the owls at night'. אם אתה לא יכול להמריא עם הנשר ביום, אל תעוף עם הינשופים בלילה. כלומר: אני יודע מה אתם עושים בלילות, רק תדעו למצוא את האיזון ותדאגו להגיע מוכנים לאימון. וזהו דיוויד. הוא תמיד ידע לשלוף כל מיני אמרות ופתגמים בסיטואציות מתאימות, ולהביע את המסרים שלו".
ניקוס זיסיס: "נחמד לך לשבת כאן? שאביא לך קפוצ'ינו?"
בנטון טרוויזו (2007-2005)
האיש שבלאט אמר עליו: "הלוואי שבני יגדל להיות שחקן כמוהו"
"הייתי בן 22 כשעזבתי לראשונה את יוון, ודיוויד עזר לי מאוד להאמין בעצמי. נשארנו יחד במשך שנתיים, והייתה בינינו כימיה נהדרת. במהלך העונה הראשונה שברתי את היד, ונדרשו לי כמה שבועות להחלים. עבדתי לבד, התאמנתי ועשיתי פיזיותרפיה, ואז בא ויושב בצד כדי לצפות באימון של החברים. פעם דיוויד הסתובב אליי ושאל 'נחמד לך לשבת כאן ולצפות, הא? אולי אתה רוצה שאביא לך קפוצ'ינו?'. הוא ידע כמה קשה לי להיות בסיטואציה הזאת, אבל רצה להתבדח איתי כדי שארגיש בנוח.
"זו הייתה תקופה קשה, ונקלענו לרצף של הפסדים, ירדנו למקום הרביעי או החמישי בליגה האיטלקית. אמרתי לו: 'קואוץ', אתה יודע, יש לי תחושה שאנחנו עוד נזכה העונה באליפות'. הוא הופתע מהאמירה שלי, ובסוף זה באמת מה שקרה. אני מאחל לו ולמשפחתו את כל הטוב שבעולם, ושיזכה לבריאות מלאה".
סקוני פן: "הוא לא הכריח אף אחד לטוס, וביקש שנחליט מה שנוח לנו"
אפס פילזן (2008-2007)
"דיוויד הגיע לכל אימון ברמת אינטנסיביות גבוהה, ששיפרה אותו כמאמן ואותנו כשחקנים וכקבוצה. הוא תמיד היה מאמן של שחקנים, ואני זוכר במיוחד סיטואציה אחת: הייתה לנו קבוצה ממש טובה, שלדעתי הייתה יכולה לזכות באליפות, אבל במהלך הטופ 16 היינו אמורים לצאת למשחק חוץ נגד פרטיזן בלגרד, בזמן שהיו שם מהומות. משרד החוץ של ארה"ב המליץ לאזרחים האמריקאים לא להגיע לאזור, והשחקנים בקבוצה התחילו להילחץ.
"זו הייתה סיטואציה קשה, ודיוויד ניהל את המשבר כמו אלוף. הוא אמר לנו שהוא לא מכריח אף אחד לטוס, ושכל אחד יקבל את ההחלטה שהכי נוחה לו. בסוף, כמעט כל הזרים נשארו באיסטנבול. אני נסעתי, כי הכרתי את בלגרד וחשתי בטוח. שיחקנו בסגל קצר מאוד, הפסדנו, והקהל המקומי כיבד אותנו והריע לנו. כשחזרנו לטורקיה, ההנהלה החליטה לחתוך את רוב השחקנים שלא הופיעו למשחק, וזה כבר לא היה בשליטה של המאמן".
