– דני פרנקו, עם יד על הלב: הופתעת כשתומר גינת בחר לחזור להפועל תל אביב ודחה את ההצעה ממכבי תל אביב?
"התחושה הייתה שהסיכוי הוא 50:50", מספר מאמן הפועל תל אביב בריאיון לוואלה! ספורט. "יותר מהפתעה, זה היה וואו, כי שחקנים ישראלים נשטפים בדרך כלל עם הזרם. אני זוכר מה שהיה עם בר טימור, כשהיינו בהפועל ירושלים. הייתי בארה"ב, הגיעה לו הצעה ממכבי תל אביב, ויצא ציוץ עם תמונה שלו בצהוב. בירושלים פעלו מהר ועשו מהלך. עכשיו יש שני שחקנים כאלה בקבוצה אחת. לא היה דבר כזה בכדורסל הישראלי".
– הבחירה הזאת מעידה יותר עליכם או על גינת עצמו?
"על שני הצדדים. תומר מיוחד מאוד, והמועדון מיוחד מאוד. יש כאלה שמתחברים אליו, ויש כאלה שסולדים ממנו. אתה כמעט לא מוצא אפור במה שקשור להפועל תל אביב – או אהבה שאין לה גבול או כאלה שלא אוהבים. יש פה חיבור נדיר בין מקום לבין בן אדם. זה מהלך אמיץ ובוגר, כי בסופו של דבר הכי קל ללכת אחרת והפוך. הוא בחר ללכת בדרך שלו, ואני לא מקנא בו, כי הוא נקרע לגזרים מבפנים בכל הכיוונים".
– ואחרי שאופוריית החזרה של גינת תשקע, הפועל תל אביב עומדת בפני עונה שלא הכירה מאז הוקמה מחדש, עם 18 משחקים לפחות ביורוקאפ.
"כולם באופוריה, אבל הפועל תל אביב הולכת לעונה קשוחה, תחרותית וארוכה מאוד. היא דורשת היערכות לוגיסטית ומקצועית. יהיו תקופות נהדרות, וגם תקופות קשות. יהיו דברים שייעשו בחוכמה ויהיו טעויות. כשאתה יוצא לדרך כזאת, עם מועדון שחי על רגשות כמו הפועל תל אביב, חשוב שיהיה לך שחקן כמו תומר ששיחק במפעל הזה בעבר ומכיר את הפועל ואת האתגר של מועדון שרוצה להתקדם בכל שנה.
"דילגנו על חטיבת ביניים, ומבית הספר היסודי קפצנו היישר לתיכון. אם רוצים להיות תחרותיים, זה לא ג'י-ליג. אתה רוצה להביא שחקנים שמכירים את המפעל. נצטרך לייצר תלכיד של שחקנים שיודעים לאן הם הגיעו ולאן אנחנו רוצים להגיע. תומר הוא האדם הנכון לחדר הלבשה בריא וחזק, שיודע לנהל את האמוציות ואת הפן המקצועי במקביל".
– היורוקאפ זה לא מפעל קצת גדול לנקודת הפתיחה שלכם באירופה?
"ירינו גבוה. ביורוקאפ לא באים להשתתף, אלא חייבים להיות תחרותיים. אנחנו יוצרים קבוצה יותר תחרותית לליגה הישראלית, כי הרמה והתחרות מרימות אותך. הן יכולות גם להוריד אותך, כי לוח הזמנים, הנסיעות והאתגר יכולים להביא איתם תקופות לא פשוטות. אם נדע לייצר ברמת הפרסונות קבוצה מחויבת עם אנשים מחויבים ומקצוענים, קפיצת המדרגה מהשנה שעברה תקבל עוד בעיטה כלפי מעלה. יש במערכת הרבה רעב לצלוח את השנה הזאת".
שלושה שבועות אחרי שהודח מהפלייאוף, ראה פרנקו כיצד הפועל חולון, קבוצתו לשעבר, מניפה את צלחת האליפות. "שמחתי בשבילם", הוא מספר בריאיון לוואלה! ספורט. "האליפות על הרצפה בכל שנה, היא הייתה והיא תהיה. זה לא שונה, כי הכדורסל הישראלי מכיל קבוצות טובות. אני לא חושב שהעונה הקודמת שונה מזאת שתבוא אחריה. הקבוצות תחרותיות, וגם עולות חדשות מגיעות לשלבים המכריעים".
– לא הפריע לך שחולון זכתה ולא אתם?
"הסתבכנו עם עצמנו במהלך העונה. לפעמים זו גזירת גורל. ההתחלה והסוף פגעו בנו. היו שחקנים שבאו אחרי עונות בעייתיות מבחינה פיזית, והיו לנו בעיות רפואיות כאלה ואחרות בשלב מכריע".
נכון לנקודת הזמן הנוכחית, להפועל תל אביב חסרים עוד שלושה זרים לבניית הסגל, אחרי שג'ייקובן בראון וג'יי פי טוקוטו האריכו חוזים. "הנחת העבודה שלנו כרגע היא שנשחק עם ארבעה זרים בליגה, ונצטרך להוסיף עוד גארד ישראלי, לצד תומר, עידן זלמנסון, גיל בני, לוטן אמסלם ורז אדם", מגלה פרנקו. "הייתי ביורוקאפ שלוש שנים, והוא שונה כי הוא ארוך יותר. סבלנו מפציעות שהשפיעו עלינו באופן מהותי, והקורונה עוד מרימה ראש מדי פעם, אז אנחנו חייבים להגיע עם סגל טוב. יש לנו ציפיות מעצמנו לנסות להגיע לשלבים מכריעים בעונה, ואנחנו רוצים ללמוד מהעונה הקודמת ולא להגיע לכל כך הרבה משחקים כשאנחנו פצועים, חבולים וחסרים. היורוקאפ מוסיף לאתגר".
– איפה עומדת הסיטואציה עם ג'יימס יאנג?
"ג'יימס יאנג פצוע. הוא יצא עם קרע ברצועה ברגל. הצענו לו להישאר ולעשות כאן את השיקום, והוא העדיף לחזור הביתה. הוא יצטרך להסבר איפה הוא נמצא כרגע, ומה המצב שלו מבחינת השיקום. הייתה לנו שיחה איתו וזה לא התקדם כל כך. יש אפשרות שהוא יצטרך לעבור ניתוח והשבתה ממושכת. אנחנו אוהבים אותו, והוא היה שמח לחזור לפה, אבל אנחנו צריכים לדעת שהוא בריא וכשיר. לקראת המסע שאנחנו הולכים לעבור, אנחנו רוצים לדעת שכל מי שמגיע לכאן – כשיר לשחק כדורסל".
– בוא נשים אחת ולתמיד על השולחן את הנטייה שלך להביא זרים ששיחקו כבר בליגה הישראלית. יש אסטרטגיה סדורה מאחורי הגישה הזאת?
"זה לא פקטור. אם נחשוב ששחקן מסוים נכון לנו, אז זה מה שיהיה. בחלק מהמקרים אלה דברים שלא מתוכננים מראש, אבל אני יכול להגיד ששחקנים שדיברתי איתם בינתיים, לפחות גארדים, לא שיחקו כאן לפני כן. יכול להיות שדברים ישתנו. הסכומים היום שונים ממה שאנחנו יכולים לשלם. יצא שמועה בשוק שהפועל תל אביב שדדה בנק בגלל הסיפור של תומר, אבל זה לא ככה. הקבוצה של העונה שעברה גרמה לבאזז בקהילה שעוטפת את הפועל תל אביב, ומביאה את הקבוצה למקום שלא הייתה בו מאז שהוקמה. הציעו לי את קמרון ריינולדס שהיה השנה בטרנטו, וזה נגמר כשהוא חתם בערך ב-275 אלף דולר בססארי. אנחנו לא במקום הזה. נביא שחקנים טובים, בלי קשר לשאלה איפה הם שיחקו לפני".
פרנקו לא בדיוק נח בפגרה. "לא היה לי זמן לנוח וליהנות. המזל שלי הוא שבהפועל יש המון אנשים סביבי, שאיתי ובלעדיי אין להם חיים מחוץ להפועל תל אביב. אם זה רמי כהן, מתן קפלן, עידן פלדה, איתי ברגר ונוף ברזל. אין הרבה אנשים שעובדים בהפועל תל אביב ביום יום, אבל כל מי ששם חי 24/7 סביב הקבוצה. אין לנו מספיק זמן לעשות דברים אחרים, ואנחנו נפגשים ומדברים בכל צומת. יכול להיות שהבעיה היא בי. צריך לדעת ליהנות מהחיים, ולא לתת לדברים האלה כל כך הרבה משמעות. כשהסגל של הקבוצה יושלם, אנסה למלא מצברים לקראת העונה הבאה, כדי להגיע רענן ולנסות לעשות עוד".
– ואחרי כל זה, יש מטרה מוצהרת שאתה יכול לסמן?
"קבוצות שמרימות רף ציפיות גבוה בתחילת העונה, נוטות להסתבך במהלכה אם הן לא עומדות ביעדים. זה פוגע בביטחון של הקבוצה, באיכות המשחק, בביטחון של השחקנים. הן מגיעות לשלבים המכריעים יותר פגיעות. לחולון היה משבר והיא הצליחה לפתור אותו. היא הייתה נחושה, הרוויחה זמן בגל הקורונה שהיה אצלה, ביצעה מהלכים, החליפה מאמן, שינתה שחקנים והתחילה מחדש. צריך להוריד בפניה את הכובע. אני לא חושב שהיא הציבה את הפיינל פור בליגת האלופות כמטרה, ולא הצהירה שזה יהיה כישלון אם לא תגיע לשם. קבוצות שמגיעות עם רף ציפיות שפוי, ובונות את עצמן באופן ריאלי ומציאותי, מצליחות להגיע רחוק. בני הרצליה עשתה את זה בצורה יפה, גם גליל עליון".
– יש שתי פסגות שעוד לא כבשת בכדורסל הישראלי, נבחרת ישראל ומכבי תל אביב.
"בסופו של דבר, אין מישהו שלא רוצה לאמן את הנבחרת. זה חלון הראווה של הכדורסל הישראלי. זה לא משהו שאני רודף אחריו, זה לא חסר לי, אבל כל אחד רוצה לעשות את זה, וכל מי שתחרותי רוצה להגיע הכי רחוק שאפשר. נגיד את זה ככה: אם מתחלף מאמן ולא הייתי מועמד, זה לא באמת מרגש אותי יותר מדי, זה לא מתסכל אותי. אני מאוד אוהב את מה שאני עושה כרגע, טוב לי מאוד בהפועל תל אביב, זה מקום נוח לי מאוד".
– אתה רואה את עצמך ממשיך לאמן בהפועל תל אביב עד סוף הקריירה?
"כשאתה ממונה למאמן, שעון החול מתהפך עד הרגע שבו לא תאמן את הקבוצה. אי אפשר לעצור אותו. כמאמן, אתה מושפע מהרבה פרמטרים שלפעמים תלויים בך יותר ולפעמים פחות. מה שאני אוהב במקום הזה שהוא תחרותי ולא מסתפק במה שהוא עשה. כשמסיימים במקום השביעי, רוצים לסיים במקום השני. הוא יודע לכבד הצלחות. כשמסתכלים על העונה האחרונה, אפשר להעריך איך הקבוצה הזאת שיחקה, מה היא עשתה, איזה גל היא יצרה ואיזה סחף אדיר של קהל היה אחריה, ונתן לה אפשרות להרוויח לא מעט כסף מהעונה הזאת. זה סוג של הצלחה, ולא כל אחד יודע להעריך את זה. לקבוצה יש מתקן נהדר, שחקנים שאני מאוד אוהב, מה עוד מאמן יכול לרצות? מצידי, אני בהפועל תל אביב כל עוד הפועל תל אביב תרצה בי".
