עומר דמארי – אלון מזרחי החדש

מאת: יניב אורגד     צילום: Gettyimages

1. לוזוניה. קמפיין החג נגמר בשש משש, ומי יושב מבסוט בראש הסוכה? אבי לוזון. מה לוזון, למה לוזון – הוא פרש, לא? אולי רשמית כן, אבל מעשית מי סידר משחק מול בלגיה בחודש מארס בישראל, במקום הפסד ודאי בגלות קפריסין בראשית ספטמבר? שש מתשע זה כבר לא מושלם, הפסד לבלגיה היה אומר שלבוסנים יש "יתרון" עלינו כיוון שהם לקחו נקודה בבית וכל המומנטום נראה אחרת.

הלאה. מה לוזון, למה לוזון? רגע, איפה גדל עומר דמארי? יפה. וטל בן חיים? נכון, מכבי פתח תקווה. כשעמוס לוזון אמר כבר לפני שלוש שנים ש"אני אמכור את דמארי ובן חיים לאירופה ואעשה קופה של חמישה מיליון יורו" – כולם צחקו. בינתיים דמארי משחק באוסטריה וינה ובן חיים, אם רק יאפס את הראש, גם יככב מעבר לים. אז אולי לא חמישה מיליון, ועדיין – אחרי שהשניים האלה לקחו אחריות על חמישה מששת שערי הקמפיין (דמארי ארבעה שערים, בן חיים אחד ושני בישולים), אף אחד כבר לא צוחק מהלוזונים.

ושאף אחד לא יקשקש לכם במוח שאלה היו שש נקודות קלות. קפריסין באה בהתלהבות אדירה אחרי הניצחון בבוסניה והאצטדיון בניקוסיה סיפק לאורך השנים יותר כישלונות מהצלחות, גם ברמת המועדונים. ואנדורה? הכי קשה לשחק מול נבחרת גרועה שרוב שחקניה חובבנים.

 המשחק אמש בנסיכות הזעירה על המשטח הסינטטי הזכיר משחק גביע בסיבוב ז' בין מכבי תל אביב לבית"ר עזרא מליגה ג'. ליריב אין מה להפסיד – כל הלחץ עליך, הוא לא משחק כדורגל כמו שאתה מכיר כי הוא לא יודע, ואין איך להתכונן. תדריך הווידיאו של אלי גוטמן לא ארך יותר מחמש דקות וזה רק בגלל שתפרו דקה פה מאיזה סלפי של אחד השחקנים ודקה שם בזכות ילד אנדורי שהנציח את אבא משחק במצלמה ביתית.

גוטמן. שוב צריך להודות ללוזון (צילום מסך)

2. דמארי. אין לו את מבנה הגוף של זלאטן (אפילו לא את של חמד) ובטח שלא את הטכניקה המרהיבה של בייל (גם לא של שכטר). אני מודה שהייתי מאלה שרטנו נגד המאמן הלאומי על העדפת דמארי ואפילו לחשתי מתחת לשפם שזה קשור לכך שמספר 9 שייך לקליקה גוטמן-הפועל ת"א. אחרי שני המשחקים בקפריסין ובאנדורה ולמרות שיום הכיפורים עבר, אני מבקש סליחה מדמארי וגם נותן על הדרך שאפו גדול לגוטמן.

דמארי לא ספקטקולרי בשום אספקט של המשחק, אבל טוב בכולם. מהיר מספיק, טכני מספיק, חד מספיק ובעיקר בעל דיפלומה ל"מקום הנכון בזמן הנכון" ממכללת אלון מזרחי. או במלה אחת: גולר. יש לו לוק של פקיד דואר, אין לו מניירות, אבל לעבודה שלו, הבקעת שערים, הוא מגיע ובגדול. אם זה במכבי פתח תקווה, הפועל תל אביב, אוסטריה וינה או הנבחרת. נכון שדמארי שיחק מול אמיל גרסיה של אנדורה וזה לא דומה ולא מזכיר את מה שמצפה לו מול ויסנטס קומפני וחבריו להגנת בלגיה, אבל עדיין – עושה רושם שיש על מי לסמוך.

מזרחי. דיפלומה מהמכללה של "האווירון" (Gettyimages)

3. זהבי. 29 שערי ליגה בעונה הם נתון שאסור לזלזל בו, ועוד פחות מכך בעובדה שהשערים שלו במדי הפועל ומכבי תל אביב הגיעו בדיוק בזמן ורובם הכריעו משחקים. אין ויכוח שזהבי הוא ווינר גדול, אולי אחד הגדולים ששיחקו כאן. קלאץ' פלייר. ועדיין, אצל רבים מקננת התחושה שמדובר בסוג של בלון. שחלוץ מכבי תל אביב נופח אל מעבר לממדיו האמיתיים.

אפשר לתת לזהבי הנחה על שתי התצוגות החלשות מול קפריסין ואנדורה בשל מחלת השפעת בה לקה, ולהתרכז בנתון המדהים הבא: שני שערים בלבד ב-22 הופעות בכחול לבן, כלומר שער ל-11 משחקים לעומת 65 שערי ליגה ב-119 משחקים, יותר משער לכל שני משחקים. זהבי לא הראשון ובטח שלא האחרון שמתאים להגדרה "כוכב בליגה שלא פוגע בנבחרת".

נקווה שלקראת בוסניה גוטמן יוסיף למנטרה ששיגר לפני תחילת הקמפיין – "מי שיהיה בכושר הטוב ביותר גם ישחק" – סעיף קטן: ישחק זה שמצליח/מתאים יותר לנבחרת. נקווה עוד גם שגוטמן הפנים את השיפור שחל במשחק באנדורה ברגע שליאור רפאלוב החליף את זהבי.

זהבי. יורה רק בצהוב (צילום מסך)