תוצאות ומהר: היעדים של גרסיה

מאת: דורון ברוש           צילום: עדי אבישי

אוסקר גרסיה חוזר לבעיות מקצועיות דומות אבל לסביבה שהשתנתה. מבחינת בעיות ההרכב כאילו לא חלפה שנה: מוגבלות המגנים, היחלשות החוד ותלות הקישור עד חנק בערן זהבי. מבחינה זו, לא יידרש הספרדי לעשות לילות על מכשיר הדי.וי.די כדי ללמוד את קבוצתו החדשה.

הסביבה, כך ילמד אוסקר במהירות, הפכה רעבה יותר. בברייטון כינו אותו "הסבלני". הוא הלך לאט ולהפתעת הכול כמעט העלה את קבוצתם לפריימרליג. בפלסטינה הקהל הצהוב לא רק שחסר את הטמפרנט הבריטי – היציעים קיבלו כבר שנתיים אליפות ופחות מזה כלל לא מתקבל על הדעת. 

אז מה אם חיפה עושה רמונט מפחיד ומחליפה חצי קבוצה. אז מה אם באר שבע עובדת בשקט ומוסיפה כל מיני ארבייטמן ומליקסון ועוד זרים חדשים להרכב. גם בליגת אירופה כבר היינו. אז מה אם ג'ורדי אומר שלהגיע לשלב הבתים זה לחצות את ים סוף. אז הוא אומר. 

הקהל הצהוב התרגל במהירות לטוב ופחות מכך הוא לא יהיה מוכן לסבול, ואם הכול לא יהיה אינסטנט, מהיום לאתמול, אוסקר הולך לשמוע זמזום לא מוכר מהיציעים.

אבל מעבר לרעשי הרקע, האתגר הגדול ביותר שעומד בפני אוסקר הוא המקצועי – הוא כבר יצק את היסודות לפני שנתיים, העמיד את המערכים, הטמיע ביחד עם צוותו את שיטות האימון, חינך את הקבוצה להנעת הכדור השיטתית, עכשיו בא הזמן לקחת את מכבי לשלב המקצועי הבא. לבצע מהר יותר, אינטליגנטי יותר, מתאים יותר לליגה שהבוסים שואפים – זו שבטח לא תהיה בסביבת הגביע אבל תמיד תהיה בכניסה לשלב הבתים.

מין באזל מקומית כזו. איפה שמאמן לשעבר אחר של מכבי יעמוד במבחן גדול בימים האלה. מהירים, אינטלגנטים, אירופאים, שהראו למכבי בעלת היומרות איפה האוזן של הנמלה, וכמה היא רחוקה עדיין מהדרך. 

גולדהאר ייתן לאוסקר כסף, אבל זה תמיד לא יהיה מספיק. הוא לא יקבל את התקציבים של האירופיות, ואף על פי כן הוא יצטרך לסחוב את מכבי על גבו לשם. סבלנות הייתה טובה לקדנציה הראשונה שלו. עכשיו צ'יק צ'ק לעבודה.