מאת: מערכת ספורט2 צילום: אתר ההתאחדות לכדורגל
מיכאל 'מייק' אקרמן נחשב לשחקן הזר האיכותי הראשון בכדורגל בארץ ישראל והשחקן הראשון שעבר לשחק בקבוצה המקצוענית 'הכח וינה' המפורסמת של אמצע שנות ה-20 שהייתה קבוצת עילית בליגה האוסטרית. אקרמן היה אתלט מצטיין של מכבי פתח-תקווה וייצג את הקבוצה כתושב אם המושבות בתחרויות האתלטיקה. לימים אף זכה בתואר אלוף ארץ ישראל בקרב עשר. שמו של מייק אקרמן הלך לפניו כאחד הספורטאים המפורסמים והנערצים ע"י בני הנוער וחובבי הכדורגל בעיקר בארץ ישראל של שנות ה-20.
מייק אקרמן נולד בשנת 1900 בדרום אפריקה למשפחה ציונית וזו שלחה אותו ללמוד במשך שנתיים ( 1914/15 ) בגימנסיה הרצליה בתל-אביב אשר נוסדה מספר שנים קודם. עם שובו לדרום אפריקה נרשם אקרמן למועדון ספורט נוצרי בשם "הדרדר הכחול" בו הצטיין כאתלט וככדורגלן. כעבור זמן מה הוזמן לשחק בעמדת המגן השמאלי של נבחרת דרום אפריקה הלבנה ורשם לעצמו השתתפות בשלושה משחקים בינלאומיים האחד נגד נבחרת אנגליה בו הפסידה קבוצתו בתוצאה: 2:6. השני נגד נבחרת צבא צרפת אותו ניצחה בשיעור 0:2 והשלישי משחק בו ניצחה קבוצתו את נבחרת אוסטרליה ותוצאתו הייתה 1:4. במקביל לקריירה ספורטיבית תחרותית סיים מייק אקרמן קורס למורי ספורט בביה"ס 'ברנרד מק פאדן' היוקרתי. באותה שנה בשלהי שנת 1920 עלה לארץ ישראל שהייתה תחת שלטון המנדט הבריטי אשר החל לפתח את ענף הכדורגל בפלשתינה.
תחילה השתתף אקרמן בקבוצת מכבי פתח-תקווה בה בלט והיה משכמו ומעלה בזכות אישיותו הכובשת, יופיו ויכולתו כספורטאי. יכולת זו לא נעלמה מעיני אנשי מכבי תל-אביב, המועדון הגדול של ארץ ישראל. ראשי המועדון מיהרו להעביר את השחקן הכישרוני לשחק בשורותיהם והוא החל להתאמן במגרש מכבי תל-אביב שהיה באותה עת בין הרחובות 'צ'לנוב' ו'העלייה' בסמוך לתחנה המרכזית הישנה של תל-אביב. באותם ימים של ראשית שנות העשרים, בהעדר התאחדות לכדורגל, יכלו שחקנים לעבור מקבוצה לקבוצה בחופשיות. מכבי תל-אביב הייתה הקבוצה הראשונה אשר הפכה לקבוצה המסודרת בארץ ישראל. היה זה לאחר מינויו של שמעון 'לומיק', יוצא 'הכח וינה', כמאמן הקבוצה. מכבי תל-אביב נחשבה באותה תקופה לקבוצה המקצוענית הראשונה ושחקניה זכו לתמורה כספית או/ו במקום עבודה מסודר. מייק אקרמן שכבר שיחק במכבי תל-אביב, היה, כאמור, ציוני נלהב מה שבא לידי ביטוי בהתייחסותו לכל מי שדיבר סרה בציונות ובמדינה שבדרך ומאלה שעשו זאת לא חסך את שבט לשונו, בשפה האנגלית בעיקר. במכבי תל-אביב שיחק בקבוצה המפורסמת שבהרכבה נכללו שחקנים מפורסמים כמו: לייבלה זליבנסקי, איבי וילסון, שרגא רובינשטיין,יוסף וילנצ'יק, אליעזר פולני, שמעון לומיק, שמעון טבק, מילו שמורק וסיקה שוורץ.
מייק התגורר באם המושבות בצריף (בונגלו) אשר נשלח אליו מדרום אפריקה על ידי משפחתו ואשר הוקם בקצה מגרש הכדורגל של מכבי פתח-תקווה, ברחוב שטמפפר של היום. רעייתו אביגייל היתה מבנות אם המושבות היפות ביותר וספורטאית מצטיינת בזכות עצמה. אביגיל נפטרה בעת שילדה את בנם הבכור שאול. תקופה מסוימת , מות רעייתו אביגייל היה האירוע שגרם לו לאבד את יכולת הדיבור. מספרים כי מאלם זה השתחרר רק במשחק בין מכבי תל-אביב ל'רובאי ספרנד' הבריטיים. אקרמן, שהתרגש פלט קללה באנגלית ושטף הדיבור שב אליו במעשה ניסים. הייתה תקופה בה היה אקרמן משותק אך הוא התגבר על השיתוק ושב לחיים ספורטיביים.
'הכח וינה', אלופת אוסטריה וקבוצת הפלא היהודית, ביקרה פעמיים בארץ ישראל בשנים 1924-1925, כמשחקיה משכו אלפי צופים נלהבים. בלם וקפטן 'הכח וינה', בלה גוטמן, שהיה הטוב ביותר בתפקידו באירופה, התלהב ממייק אקרמן והפנה את תשומת ליבו של מאמן 'הכח וינה', הסקוטי וילי הנטר, אליו. לימים היה זה גוטמן, שהפך את בנפיקה ליסבון לאלופת אירופה בשנות ה-60. בתיווכו של מאמן מכבי תל-אביב, שמעון לומיק שוחח מאמן 'הכח וינה' עם אקרמן והציע לו להגיע לאוסטריה ולהצטרף לשורות קבוצתו כמקצוען.
אקרמן ומכבי תל-אביב זכו בשנת 1925 בגביע שמשון, גביע ארץ ישראל לקבוצות יהודיות, כאשר גברו על מכבי פתח-תקווה בתוצאה: 0:7. ב-1925 יצאה מכבי תל-אביב לאירופה למסע בן מספר חודשים. מסע זה כלל סיבוב משחקים באוסטריה, צ'כיה ופולין ובכללם משחקים נגד קבוצות יהודיות רבות. המסע הביא להתעוררות היהודים בגולה ולעליה לארץ ישראל.
באוסטריה קיימה קבוצת מכבי תל-אביב שלושה משחקים. בראשון הפסידה ל'הכח וינה' בתוצאה 5:1 שהייתה מכובדת לאור העובדה שיריבתה הייתה מן הקבוצות החזקות ביותר באירופה. לאחר משחק זה חתם אקרמן על חוזה בקבוצה היהודית המהוללת. בהמשך מסעה ניצחה מכבי תל-אביב את מכבי וינה בתוצאה: 2:5 וגברה על 'הגיבור וינה' בתוצאת 2:3. במסע לפולין, במשחקה של מכבי תל-אביב נגד 'מכבי סוסנוביץ'', בעט אקרמן, שנודע בבעיטות התותח שלו, כדור אשר שבר את הקורה לקול תשואות הקהל. מפולין שב אקרמן ל'הכוח וינה' ובמהרה הפך אחד משחקניה הבולטים. לאחרי שנה בוינה, חזר אקרמן לישראל, לפתח-תקווה ולבנו שאול. הוא נישא בשנית לאישה אותה הכיר בוינה.
עולם הספורט הארצישראלי רעש בשלהי שנות ה-20 בגין אירוע בו היה מעורב אקרמן בעל המזג הסוער והעקבי בדעותיו. באחד ממשחקי הדרבי נגד הפועל תל-אביב הוא הורחק ע"י השופט ומחוץ למגרש פרצה מהומה. אקרמן תקף מילולית את ראשי הפועל תל-אביב ואת תנועת הפועלים בכלל. במרכז הפועל לא הסכימו לעבור בשתיקה על התקרית המעליבה. אסיפות רבות התקיימו ואף נשקלה האפשרות שהפועל תתנתק מההתאחדות לכדורגל בארץ ישראל, כל עוד מייק אקרמן משחק במכבי תל-אביב. האימרה: "בלי אקרמן", הייתה שגורה בפי רבים מימין ומשמאל במשך שנים. בשל כך לא שותף יותר אקרמן במשחקי מכבי תל-אביב, נגד הקבוצות השייכות למרכז הפועל שלא ויתר לו.
בראשית שנות ה-30, עם פרישתו מהכדורגל, הפך למאמן ומורה לחינוך גופני. בשנת 1958, לאחר שיעור ספורט בבית ספר 'ביאליק' בנתניה, שם לימד, נפטר מייק אקרמן והוא רק בן 58.
מה דעתך על הכתבה?