מאת: ג'ימי טורק צילום: עדי אבישי
יש לי חבר ישראלי שגר במארסיי שבצרפת. הוא הגיע בתחילת השבוע לארץ עם שחקן צרפתי שגדל במחלקת הנוער של מארסיי, ובשנתיים האחרונות שיחק בליגה הצרפתית השנייה. את השחקן הוא שיכנע שיבוא לשחק בליגה הישראלית. יוסי, כישראלי, שאוהב כדורגל, התעניין ושאל מתי הנבחרת משחקת נגד צפון אירלנד, וביקש ממני לבדוק אם אפשר לקנות ארבעה כרטיסים למקום טוב באצטדיון. כמובן שהצעתי לו את שער שלוש. הבנאדם התקשר לקנות ארבעה כרטיסים, והתשובה הייתה "יש כרטיסים, אבל לשורה חמישים". החבר שליט אמר: "לשלם יותר ממאתיים שקל לכרטיס בשורה חמישים זה לא שווה. עכשיו אני מבין למה אתה לא הולך למשחקי הנבחרת. לא רק שלא רואים טוב מהמקום הזה, אלא לא רואים כדורגל בכלל".
אז תודה לאבי לוזון, שתמיד דואג לכך שהכרטיס שאני מקבל זה בשורה חמישים ומעלה, וחוסך ממני את עוגמת הנפש, ובזבוז ארבע שעות על משחק שלא ראוי להתאמץ כדי להגיע לאיצטדיון ולראות אותו, אבל מה לעשות, אי אפשר לא לראות את משחק הנבחרת.
ראיתי את המשחק עם הרביעיה הצרפתית בפלאזמה חמישים אינץ'. היו פיצוחים משובחים של דני מיפו, גם פירות היו, ושתיה. אפילו אישתו של המארח יהושע רוזיליו אפתה עוגה שמתאימה למעמד, בקיצור לא היה חסר כלום, הכל היה ברמה גבוהה. האמת שציפינו למשחק טוב ברמה של האירוח, אבל אני הצהרתי שהנבחרת מנצחת לפחות בשני שערים, כי הקמפיין נגמר, ואין לחץ לא על המאמן ולא על השחקנים. ציפיתי למשחק מהנה, משחק התקפי, למשחק שובה עין. למשחק עם הרבה שערים לטובת הנבחרת, אבל מה ראינו? כלום ושום דבר. ראינו משחק מסורבל, משחק איטי ולא מתוכנן, והייתי אומר גם משחק אדיש. ההגנה לא הייתה משהו, הקישור לא הורגש, ולא היה יציב. יש הרגשה שהם קצת מוגבלים בהתקפה. את החוד אני פחות אבקר, כי הקישור לא מספק מספיק כדורים בכדי שיהיו שערים.
גוטמן באימון הנבחרת. צריך להמר על הדור הצעיר (עדי אבישי)
גוטמן צריך פחות לספק תירוצים. אני מבין אותו שהוא לא יכול לבקר הרבה שחקנים בנבחרת מעל גבי דפי בעיתונים או בטלוויזיה. אולי הוא מבקר אותם בארבע עיניים, אבל בתוך תוכו הוא לא מרוצה מהיכולת שמנעה ממנו ומהנבחרת להגיע לברזיל. הגיע הזמן לחילופי משמרות. יש הרבה שחקנים צעירים ומוכשרים. הנבחרת הצעירה יכולה לספק שחקנים טובים עם פוטנציאל. אני מאמין בצעירים שיכולים להצליח כמובן עם כמה ותיקים.
מה דעתך על הכתבה?